לגיטימי לענוד את הצמיד מכל סיבה
וגם לא לענוד אותו. חלק מהאנשים רואים בזה סטייל. חלק מהאנשים הם אוהדי מכבי ת"א וצהוב זה הקטע שלהם. חלק נסחפים בסטייל ולדעתי, באופנה הבאה יעברו הלאה. וחלק מאמינים באמת שזה כמו קמע שמזכיר להם לחיות חזק את החיים. שזה בשבילם כמו תזכורת להרים ראש בזמנים קשים. או שזה משמש להם השראה בזמן הרכיבה וזה מעצים את תחושת ההנאה מהרכיבה כי "זה כמו של לאנס, ולאנס הוא מודל לחיקוי", או שזו מזכרת רגשית מחבר או חברה. או שאנשים רצו לתרום והם מחזיקים אותו במגרה. או שזה כמה דברים ביחד,לא משנה. ההתנהגות בחנות דומה להרבה מאד בהלות אחרות שידענו, עוד מימי ההשקה של מכשירי "סלקום" בדיזינגוף באמצע שנות התשעים. גם שם ראינו תמונות דומות. ומי ששוב זועק "איכסה, הישראלים האלה בבונים, לא יודעים להתנהג" מוזמן לנסות את מזלו בחנויות הצעצועים בלונדון המכופתרת או בניו יורק המנומסת בימים שלפני חג המולד, כשהמון צובא על החנויות, ישן בלילה על מפתן החנות כדי לא לפספס את הגימיק התורן - "פרבי" או כל בובה אחרת. ארנולד שווארצנאגר אפילו עשה על זה סרט. תארו לכם, להיאבק על הצמיד הצהוב עם "ארני" (אההממ...) בקיצור, בעיניי. כל סיבה היא לגיטימית לענידה או אי ענידה של הצמיד. העיקר שתרכבו... והרבה! זה מה שחשוב.