תודה!
לאיזה אלבום הכי התחברתי? שאלה קשה... אני מניח שהכי אהבתי את OKC, אבל זה בטח בנאלי
בכל מקרה, הוא הכי מיוחד מבחינתי, גם הכי בוגר ממה ששמעתי. נורא התחברתי ל-Lucky ול-Exit Music וגם ל-Airbag הנפלא. למרות זאת משהו ב-The Bends יותר עושה לי את זה, הוא יותר אמיתי. עם פחות עריכות, אפשר לשים לב בקלות שהוא הוקלט בפחות תקציב, ולמרות שהוא לכאורה פשוט (רק לכאורה), יש לשירים בו סאונד ייחודי שלא שמעתי בשום מקום אחר. למשל The Bends, לא שיר שמקרין גאונות מוזיקלית מי יודע מה, אבל פשוט שיר מעולה, אני מניח שיש להם איזה טאץ' מיוחד.
אהבתי נורא גם את Sulk, My Iron Lung ובעצם את כולם.
Street Spirit עוצר הנשימה הוא הראשון שתפס אותי. עם HTTT היה לי יותר קשה, בהתחלה לא התחברתי, אבל בגלל שכל כך אהבתי את שני האלבומים שכבר שמעתי נתתי לו עוד ועוד צ'אנסים, ואני לא מתחרט על זה.
מלבד The Gloaming שקצת צורם לי באוזן, אני נורא אוהב את האלבום, בייחוד את 2+2=5, Where I End And You Begin, We Suck Young Blood
, There There, ומכאן את הכל. Myxamatosis, Scatterbrain ו-A Wolf At The Door פשוט מדהימים. ולגבי Kid A... טוב, הסגנון די שונה, אבל בינתיים אני אוהב את Everything In Its Right Place, The National Anthem, How To Disappear Completely, Idioteque ו-Motion Picture Soundrack, למרות שאני לא מצליח להבין למה הוא כל כך ארוך, כשבחצי ממנו לא שומעים כלום.
את Treefingers לא אהבתי בכלל.
אלעד, בן 18. התמכרתי לרדיוהד בצורה הכי כרונית שיש, אני חושב. לא יודע, קניתי את אוקיי קומפיוטר כי נורא אהבתי את Lucky (השיר היחיד שהכרתי), המשכתי עם דה בנדס, אח"כ HTTT ולפני שבוע קניתי את Kid A, וגיליתי את How To Disappear Completely המופלא. [: אין לי הרבה מה להוסיף, רק שכבר הרבה מאוד זמן לא הכרתי להקה שכל כך תפסה אותי. משמח אותי שיש להם עוד שני אלבומים שאני עוד לא מכיר (Amnesiac ופאבלו האני). זהו. 
