BABYBOOM10
New member
טוב.. החפירות התחילו...
חמישה ימים לפני הבטא..
סבב רביעי לילד שלישי..
השלושה האחרונים היו אסונות שריסקו אותי כל פעם מחדש- כתבתי פה הודעה מיואשת לפני מספר חודשים שלאחר הסבב האחרון התלבטתי אם בכלל להמשיך, היאוש היה תהומי..
אז ליקקתי את הפצעים מספר חודשים והתחלנו שוב.
הפעם ניסינו את הפרוטוקול שהניב את ההריון של התאומים שלי. מתחילת הדרך הכל היה מעולה.
הגענו לכמות יפה של הפריות ולעוברים יפים ואף היה מה להקפיא (בעבר הייתה הפריה אחת או שתיים ולא משהו..)
עבדתי על עצמי קשה מבחינה נפשית, להיות רגועה, לא להיות במתח,
וכן מההתחלה הייתי בתחושה שהפעם זה תופס, מין בטחון פנימי כזה שהפרוטוקול של התאומים שלי חייב להניב הריון.
מה גם שעשינו את הפרוטוקול הזה פעמיים בעבר ופעמיים נקלט הריון .. אז הססטיסטיקה לטובתי...
הצלחתי להחזיק את השבוע הראשון עם האופטימיות הזו..
וביומיים האחרונים השריון מתחיל להיסדק..
הלחץ והפחדים מרימים את ראשם.. כל יום נסחב, עוברת יום ביומו..
שונאת שונאת להרגיש ככה, לחפש סימנים, להיות ערה לכל פיפס בגוף שלי ולנסות לפרש אותו-
כאבי בטן- אולי השרשה? כאבי גב- אולי כאבי מחזור שבאים..? כאבי שיניים- אולי נקלט...?
מרגישה שמתחילה לטפס על הקירות.
יודעת שחייבת לעבור את שבת ללא מחזור- ואז סיכוי גבוה שהבטא ביום שני תהיה חיובית...
פוחדת משבת כמו מאש..
ביום של השאיבה שלי אמא שלי סיפרה לאחותי שהיא חלמה שהיא יולדת תינוק.
היא התייעצה עם רב שאמר לה שמישהי מהמשפחה שלה בהריון (אמי אינה יודעת על הטיפולים והניסיונות שלנו)
מאז היא חלמה את אותו חלום עוד פעמיים..
אני נוטה שלא להאמין בדברים האלה אבל נאחזת בכל דבר בתקופה הזו..
ובחלומות האילו אני נאחזת בכל כוחי..
אלוהים בבקשה שזה יתפוס.
יום טוב.
חמישה ימים לפני הבטא..
סבב רביעי לילד שלישי..
השלושה האחרונים היו אסונות שריסקו אותי כל פעם מחדש- כתבתי פה הודעה מיואשת לפני מספר חודשים שלאחר הסבב האחרון התלבטתי אם בכלל להמשיך, היאוש היה תהומי..
אז ליקקתי את הפצעים מספר חודשים והתחלנו שוב.
הפעם ניסינו את הפרוטוקול שהניב את ההריון של התאומים שלי. מתחילת הדרך הכל היה מעולה.
הגענו לכמות יפה של הפריות ולעוברים יפים ואף היה מה להקפיא (בעבר הייתה הפריה אחת או שתיים ולא משהו..)
עבדתי על עצמי קשה מבחינה נפשית, להיות רגועה, לא להיות במתח,
וכן מההתחלה הייתי בתחושה שהפעם זה תופס, מין בטחון פנימי כזה שהפרוטוקול של התאומים שלי חייב להניב הריון.
מה גם שעשינו את הפרוטוקול הזה פעמיים בעבר ופעמיים נקלט הריון .. אז הססטיסטיקה לטובתי...
הצלחתי להחזיק את השבוע הראשון עם האופטימיות הזו..
וביומיים האחרונים השריון מתחיל להיסדק..
הלחץ והפחדים מרימים את ראשם.. כל יום נסחב, עוברת יום ביומו..
שונאת שונאת להרגיש ככה, לחפש סימנים, להיות ערה לכל פיפס בגוף שלי ולנסות לפרש אותו-
כאבי בטן- אולי השרשה? כאבי גב- אולי כאבי מחזור שבאים..? כאבי שיניים- אולי נקלט...?
מרגישה שמתחילה לטפס על הקירות.
יודעת שחייבת לעבור את שבת ללא מחזור- ואז סיכוי גבוה שהבטא ביום שני תהיה חיובית...
פוחדת משבת כמו מאש..
ביום של השאיבה שלי אמא שלי סיפרה לאחותי שהיא חלמה שהיא יולדת תינוק.
היא התייעצה עם רב שאמר לה שמישהי מהמשפחה שלה בהריון (אמי אינה יודעת על הטיפולים והניסיונות שלנו)
מאז היא חלמה את אותו חלום עוד פעמיים..
אני נוטה שלא להאמין בדברים האלה אבל נאחזת בכל דבר בתקופה הזו..
ובחלומות האילו אני נאחזת בכל כוחי..
אלוהים בבקשה שזה יתפוס.
יום טוב.
