טוב, היחס לנכים

יוסלה14

New member
טוב, היחס לנכים


אצלנו בסניף הדואר הזערער בשכונה קטנה בירושלים תמיד יש תור ענק , ואני לתומי תמיד שתקתי בלעתי את הבזיון הביוקראטי והמתנתי כמו כלם ,
כתבתי מכתבים למערכת,
כתבתי מכתב לשר הדואר
כתבתי מכתב לאחראי על המחוז
(הרי איני עובד יש עימי זמן)
דברתי עם מנהלת הסניף הסימפטית אך חסרת החן והסבלנות
ו,,,,,
דבר לא עזר
המאמצים שלי היו חזקים
התוצאה
0
כאן נשברתי
כל פעם שיש לי ענין בדואר מעתה אני אומר בקול רם:
"נכים ללא תור"
יש מעט המתקוממים
יש מעט הממורמרים מביעים מירמור תחת השפם
אבל ,,,,
מאז איני ממתין יותר בתור ובא לירושלים גואל זמני לפחות במה שקשור להמתנה בתור המסוייט כאן שכונה קטנה עיה"ק ירושלים
אבל רק שאלה לי
למה זה צריך להגיע לידי כך,
שאני אפגין את נכותי ורק אז אנשים מתעוררים
הרי איני שמח בנכות
גם איני מתבייש
אבל למה למה למה?
איזה מדינה אוכלת את יושביה נהיינו
אני לא מתלונן אני רק מביע קשיים שלי על הדף אז בבקשה לא להתנפל עלי
ומי שרוצה להתנפל עלי בבקשה לקחת מיספר
 
יוסלה, שאלה: לאיזה צורך אתה מבקר בסניף הדואר?

עינייני מכתבים/חבילות או עינייני בנקאות?
 

יוסלה14

New member
"הרוכב" השאלה שלך לא רלוונטית אך בגלל נימוס ,אענה

אני משלם חשמל ,מים , מקבל ספרים מתנה ולפעמים גם תרופות מתנה , לפעמים יש שמה סוללות במבצע וקונה מעטפות כדי לשלוח את מכתביי התלונה שלי הרבים או מכתבי שבח ככה בערך
 
ואתה בדיוק עונה על מה שציפיתי. הדואר במהותו

נועד לעסוק בעינייני דואר - דבר שהוא עושה באופן גרוע ביותר
&nbsp
כל פעילות שלו מעבר לעינייני דואר משבשת את פעילותו
&nbsp
הרי אתה לא תלך לקבל מכתבים בבנק, אז למה אתה עושה עסקי בנק בדואר
&nbsp
וכמו שבחנות החשמל לא תעסוק בעסקי דואר
 
הדואר נועד לכל שרות שהוא בוחר להציע.

אם הדואר יחליט למכור סנדוויצ'ים - אנשים יעמדו בתור לסנדוויצ'ים.
&nbsp
התלונה שלך אולי רלוונטית להנהלת הדואר - אבל לא ללקוח.
 
בוודאי. וההנהלה היא ממשלת ישראל שהחליטה לפתוח עסק פרטי משלה

לעינייני כספים
&nbsp
שיתנו לבנקים לחלק דואר
 
להלחם על המובן מאליו

תארת את המקרה שלך עם הדאר, אבל זו תופעה שקיימת בכל אחד מהתחומים בחיינו, לצערי.
הזכויות שמגיעות מתוקף החוק 'מוצנעות' במקרה הטוב ובמקרה הגרוע, יש צורך להלחם לקבל את מה שמלכתחילה היה צריך להינתן.
באופן ספציפי, היחס לנכים בארץ מזעזע. הייתי במקום אחר בעולם, וראיתי מה זה שילוב נכים בחברה.
לשאלה 'למה? למה? למה?' יש תשובות שונות. אני חושבת שאין תודעת שירות באופן כללי, יש לחץ חזק לקולקטיביות - לדמיון ולזהות בתוך החברה הישראלית. כל חריג שהוא, הוא מוקצה מחמת מיאוס. אפס סובלנות וסבלנות לשונה או לחריג.
במישור התרבותי - כללי, אני חוששת שהמצב המתמיד שלנו במלחמות חיצוניות הופנם גם ליחסים שבין האזרח למוסדות המדינה. כאילו שהדרך היחידה לקיים יחסי גומלין - בין הרשויות לאזרח היא רק באמצעות מאבקים.
מאחלת לך הרבה כוחות ושבמקומות אחרים תקבל את המגיע לך ללא מאבק.
 

ג רפאל

New member
בכנסית סן מרקו בפירנצה

עולים במדרגות לראות את יצירות פרא אנג'ליקו.
זה בנין ישן - ולא נראה שיש שם מעלית.
כאשר ביקרתי שם לראשונה הבחינה בי אחת מהצוות בקומת הכניסה. לקחה אותי ואת זוגתי לחצר דרך שביל קצר למעלית משא והעלתה אותי לקומה הרצויה. שם יצאה אתי מהמעלית והראתה לי מקום עם כפתור[טלפון פנימי כזה שעלי היה ללחוץ שם ולהזמין את המעלית שתבוא לאסוף אותי.
סתם אנקדוטה
 
כך זה בלא מעט מקומות בארץ...

ושלא נתחיל להזכיר את סוגיית ההנגשה, הנגשה שכמעט ולא קיימת בארץ...
הנכים צריכים "להסתדר"...
זה מכעיס ומכוער.
אני כועסת בכעסך ומתוסכלת בתסכולך.
 

levshavur

New member
בהקשר של הנגשה...

קטנית שלום,
אני חדשה פה...אולי אפתח אחר כך הודעה משל עצמי, אבל בהקשר של הנגשה, נגעת בנקודה מאוד כואבת...

אני כבדת ראייה (ולקוית שמיעה, בנוסף לקשיים אחרים שהיו לי בחיים).
אני לומדת באוניברסיטה, ובמאמץ גדול למדתי במהלך השנים (כול פעם קצת) לתואר.
במהלך השנים קיבלתי מקריאים בשביל מאמרים באנגלית (בהם הכתב קטן יותר מאשר בעברית ומעייף יותר לעיניים וליכולת להתרכז...). לפני שנתיים הייתה לי מקריאה שסירבה לקרוא מאמרים באנגלית (למרות שהיא קיבלה כסף על זה) כתוצאה מכך נתקעתי סמסטר שלם על עבודה אחת (כי המאמץ לעיניים גרם למיגרנות שהפריעו לי לתפקד) כך שנותרתי עם עבודות להגשה ש'נסחבו' אתי גם לשנה שאחריה...
בשנה שעברה נאלצתי להספיד סמסטר בגלל שבעלי היה צריך לעבור ניתוח והייתי נחוצה בשביל לעזור לו. כשחזרתי ללימודים בסמסטר השני הודיעו לי שיכולים לתת לי רק שעתיים (במקום שמונה!!!) שאני אמורה לקבל...
כאשר ניסיתי להסביר עד כמה השעות נחוצות לי - התשובה שקיבלתי הייתה "יש לנו 'מצוקת מקריאים'" (ולי יש 'מצוקה של 'הר' של מאמרים ו'הר' של עבודות לכתוב...
)
התוצאה הייתה שלא יכולתי לעמוד בקצב המטלות, ו...נאלצתי לעזוב את הלימודים לתואר...
אז השנה אני אמנם אלמד - אפילו יותר קורסים מאשר בשנים קודמות - אבל הפעם כ'שומעת חופשית' - כלומר רק בשביל ללמוד דברים וזה לא ייחשב לתואר...

זה עצוב שנאלצתי לפרוש...וזו לא פעם ראשונה...כשלמדתי מוזיקה והמרצים מילאו את הלוח בתווים שלא יכולתי לראות, וסטודנטים סירבו לתת מחברות אפילו רק לצלם (כי הם היו צריכים את המחברות בשביל שיעורי בית) אז ראש החוג אמר לי "תלמדי ברייל של תווים" (אבל נודע לי שהברייל הזה כול כך מסובך ללימוד שאפילו העיוורים לא רוצים להתעסק עם זה ולומדים משמיעה...) וממילא גם אם הייתי לומדת - זה לא היה פותר את בעיית הלוח המלא בתווים בשיעור.
התוצאה הייתה שכול הסטודנטים כבדי הראייה באותה שנה עזבו את החוג...
גם המקרה שלי, עם עניין שעות ההקראה - נודע לי שאני ממש לא היחידה בעניין...
אז יש אנשים שווים, ויש 'שווים פחות'...
כנראה לא היה שווה להשקיע בי...
לבשה.
 
לבשה יקרה


זה מרתיח שבעולם ה"נורמטיבי" מתייחסים לבקשות כל כך, כל כך הגיוניות כמו שלך כבקשה ל"התייחסות מיוחדת". כל מה שאת הוא הזדמנות שווה. כולם מקבלים גישה אל החומר על הלוח? גם ללבשה מגיע לקבל גישה אל החומר על הלוח.
הנכים צריכים "להסתדר"... הנכות היא העונש שלהם...
ובסוף הנכה שעושה מאמצים מעל ומעבר למה שאנשים "רגילים" בכלל צריכים לעשות, זה שמצליח, שמסיים תואר, שמצליח בתחומו, "שובר" את תקרת הזכוכית... "וואו", הם אומרים. "מדהים". וזה באמת מדהים שאדם עושה כל כך הרבה בשביל לעשות משהו שהולך כל כך בקלות למי שהדרך נגישה בפניו.
"וואו". טוב, הוא כנראה כל כך מיוחד וכל זה; זו הוכחה שנכים כן יכולים!...
ואם הם יכולים... למה להקל עליהם את הדרך?... הרי לנו לא נותנים הקלות...
כשההקלות הכל-כך ברורות הן שהם פשוט לא נכים.
&nbsp
לצערי אין לזה באמת פתרון חוץ מאשר לצעוק ולפעול למען הנגשה הוגנת... אבל זה לא עוזר לך עכשיו, ברגע זה, כשאת לא יכולה לעשות תואר.
&nbsp
חיבוקים
 

ג רפאל

New member
מעשה שהיה. למזלי אני נכה קל - נעזר במקל הליכה

מתקשה להתיישב ועוד יותר להתרומם. אז אני מעדיף לעמוד בתור .
גם אצלנו הדואר קטן צפוף דחוס בלקוחות ועובדים כורעים תחת עומס.

פעם אחת, רק פעם אחת קרה שעמדתי בפינה לבל ידחפו אותי [אני גם מבוגר] וחכיתי למספרי שיופיע. והנה צצה מנהלת הדואר שמכירה אותי - יש לי תיבה בסניף ואני מקבל המון דואר -ספרים וכתבי עת מחו"ל - ראה אותי הוציאה מהארונית את 2-3 הספרים שחיכו לי ומסרה אותם לי.
היתה מהומה - מחצית הקהל רצה לטרוף אותי והמחצית האחרת אותה.
היא אמרה להם -אתם לא רואים שהוא זקן ונכה ומתקשה לעמוד.?
מישהו מהקהל ענה 'אז מה'?
היא ענתה אם יש כאן עוד נכים -שחיגשו אלי ואקבל בלי תור. אף אחד לא ניגש.

אני משתדל לא להגיע לדואר. ואני מקבל המון.פעמיים בשבוע בימים שה דואר פתוח ללא הפסקה אשתי שתחי' נוסעת לדואר אוספת מהתיבה את תכולתה וניגשת להמתין בתור [יש מספרים] לקבלת החבילות.
 
מקרה שקרה בסופר....

היו המון אנשים, תורים ארוכים בקופות, בדגים ובכל מקום בעצם...
אני נכנסתי לקנות לחם או איזה מוצר בודד...
&nbsp
ניגשתי לקופה המהירה (עד 10 מוצרים) וחיכיתי...גם בה היה תורם ארוך...
&nbsp
ואז, ראיתי עגלה מפוצצת במוצרים...בהתחלה התעצבני על החצוף הנל אבל אז ראיתי בם אדם מבוגר על כסא גלגלים ואת העוזר הפלפיני שלו והבנתי...
הקופה הזאת מתפקדת גם כקופת נכים בה נכים מתקבלים ללא תור.
האמת, שגם אם לא היה מדובר בקופה שמקבלת נכים, עדיין הדבר לא היה מפריע לי (בן זוגי עבר תאונה קשה והיה נכה לתקופה מאוד ארוכה....).
&nbsp
היה איזה גבר שהתחיל לרוח למה הוא בלי תור...
כל האנשים מסביב היו בהלם וניסו להסביר לו שמדובר בקופה שמקבלת נכים ללא תור....
בסוף הוא נרגע...
&nbsp
מה שאנשים לא מבינים הוא שזה יכול לקרות לכל אחד ואז נרצה שאחרים יתחשבו בנו....
&nbsp
מציעה לך לא לוותר ולהלחם!
לפנות לתקשורת (צינור לילה, הכל כלול ואורלי וגיא).
&nbsp
הנכים הם לא חייזרים שמגיעים לדואר או לכל מקום אחר לעשות דברים שונים משלנו...
חבל זה המצב היום...מקווה שישתנה לטובה...
 
השרשור הזה עניין אותי מאוד

ונראה לי בעיה שאפשר לפתור בקלות.

היות והיום סניפי הדואר עם תור ממוחשב, נראה לי שיהיה נכון להוסיף ליחידה הממוחשבת שמנפקת את המספרים תוכנה ויחידת זיהוי פיזי(למשל זיהוי כרטיס נכה או טביעת אצבע) שפשוט "תקדם" נכים בתור
ע"י מספרים מיוחדים.

זאת אומרת נכה נכנס לסניף, מעביר כרטיס נכה במכונה שנותנת מספרים ואז בתור הבא מופיע על המסך "מספר מיוחד" ואז הוא ניגש לדלפק. נראה לי שזה פתרון טוב ויעיל שמייתר את כל העימות עם הממתינים בתור.

תכתוב למבקר המדינה ובמקביל ל120 ח"כ בכנסת, תציע להם את ההצעה שלי. נראה לי שזה ילך, במיוחד לאור העובדה שהדואר הוא גוף ממשלתי.

בהצלחה.
 
למעלה