טוב, המון זמן כבר לא שאלתי שאלה

טוב

New member
טוב, המון זמן כבר לא שאלתי שאלה

ורק קראתי את שלכן. אז עכשיו מותר לי כמה? אני יתחיל עם הראשונה. נגה בת שנה. בחודש האחרון היא התחילה במנהג חדש של לצעוק כשהיא רוצה משהו. אם היא רוצה נגיד מהאוכל שלי, או שאני ירים אותה, או כל דבר כזה, היא פשוט יושבת, מכווצת את כפות הידיים, וצועקת בקול, לפעמים ממש מאדימה. מה שאני בדרך-כלל עושה זה אומרת לה: לא צריך לצעוק נגה, ואז נותנת לה מה שהיא רוצה. אבל רציתי לדעת אם זה דרך טובה, או שבגיל הזה יש משמעות של תגובה יותר ברורה לגבי הצעקה. כמו למשל לא לתת לה מה שהיא רוצה עד שהיא חודלת לצעוק. אני מאמינה שהיא לא-כל כך מבינה את ההקשר בינתים, כי אם אני לא נותנת לה ומדברת אליה, היא רק צועקת יותר, אבל בכל זאת רציתי לשאול את דעתכם, וגם לדעת אם זה תופעה נורמאלית בגיל הזה.
 

שירי ל

New member
מעניין אותי לראות מה יענו לך-

כי גם אופיר מתנהגת ככה לפעמים (וזה אולי עונה לגבי הנורמליות...)
 
גם שירה עושה את זה מגיל שנה

אם יש סיבה אני בדרך כלל מגיבה כמוך ואם אין סיבה והיא רק רוצה תשומת לב אז אני מתעלמת אנחנו כבר 3 אז זה חייב להיות נורמלי לא?
 

אמיר.

New member
נשמע נורמלי לגמרי...

איך לטפל בזה (כאילו שאני באמת יודע
)? יש להבין כי היא רוצה (בצדק) צומי. צריך לתת לה ולדבר בשקט בשקט.. אולי זה ידביק אותה. מצד שני אם היא נרגעת, ולו קצת, לעשות את מה שהיא מבקשת בלווי מילות הנימוס: בב-------קשה..... תו-------דה... בהצ--------לחה
נ"ב עד החתונה זה יעבור.
 
עכשיו אנחנו כבר חמש...

גם לתומר היתה תקופה כזו, שכל מה שהוא רוצה, פשוט צועק, וממש כפי שאת מתארת - מכווץ את הידיים, היינו צוחקים על הקריזות שלו, ועל זה שמשהו מהצד האיטלקי בכ"ז עבר בגנים... ולענייננו: התופעה חלפה מעצמה מרגע שהפסקנו להתרגש מזה, לא בהכרח להתעלם, אבל לא לרוץ להביא לו כל מה שהוא רוצה. דיבורים אצלינו בהחלט עוזרים.
 

nreut

New member
נורמלי לחלוטין

צריך לזכור שהם עדיין לא יודעים להתבטא מילולית וזו הדרך שלהם להתבטא. עומרי עשה את זה די הרבה דוקא בגיל יותר צעיר, אנחנו הקפדנו לענות לו בטון רגוע ולנסות להבין מה הוא רוצה ולספק את רצונותיו במידה והם הגיוניים תוך הוספת מילות "נימוס" בבקשה וכו´. נראה לי שזה עובד כי הוא די הפסיק עם זה, היום הוצא מוצא דרכים יותר רגועות להתבטא...
 

דניעל

New member
גם לנו היתה כזאת תקופה

התחילה בגיל שמונה או תשעה חודשים. אני זוכרת ששאלתי אז את אותה שאלה בפורום חינוך לגיל הרך. ניסיתי אסטרטגיה של דיבור בנחת כמו שאת מתארת. לא עבד. ניסיתי ליישם כלל ששמעתי מיועצת חינוכית לגיל הרך (לא באינטרנט) - הדרך הטובה ביותר לשרש התנהגות רעה היא התעלמות. לכן התעלמתי ממנו כאשר צרח. אבל צריך להזהר מאוד, ולהתייחס מיד כאשר נוגה ממלמלת משהו בשקט, כדי שהמסר יקלט במלואו, כלומר, מה האלטרנטיבה לצרחות. לקח לי הרבה זמן להבהיר את הנקודה, אבל בסוף זה נקלט. היום הוא חזר לצעקות (שנה ורבע), אולי בגלל שקצת רופפתי את החבל ושוב התייחסתי אליו כשצעק. אז חזרנו למדיניות ההתעלמות מצעקות. מבחינתי - לצעוק זה כמו לא לומר כלום. יש רק בעיה קטנה עם אנשים אחרים שכן מתייחסים אליו כשהוא צועק. צריך להסביר לסביבה את העניין. אני רוב היום עם דניאל, כך שהסביבה שלו זו בעיקר אני.
 
למעלה