טוב, זה ממש מתחיל להעליב

[wranger]

טוב, זה ממש מתחיל להעליב

כן, אני יודע שאני לא אמור להיעלב, ושלכולם יש שלב כזה, ושתורי עוד יגיע ואני אתגעגע לימים שבהם נעלבתי משטויות כאלה, אבל הבן שלי, אוטוטו 11 חודשים, מפגין העדפה ברורה לאמא שלו, על פני. הוא לא רוצה להישאר איתי אפילו דקה אחת, ומתחיל לבכות ברגע שהיא יוצאת מהחדר. אבל אם אני יוצא? שום דבר. רק היא יכולה להשכיב אותו לישון, רק היא יכולה לשחק איתו. ברגע שהיא שמה אותו בידיים שלי - צרחות, בכי, השתוללויות. אמרו לי "חכה חכה, עוד תהיה לו כזאת "תקופת אבא", שאתה עוד תתגעגע לתקופת האמא הזאת", אבל אני חסר סבלנות, וזה מתחיל להיות ממש מרגיז.

 

[schlomitsmile]

אני מנחשת נכון שזה הצאצא הראשון? הפשוש שלי בן 7. אתמול הוא הודיע לי:"אני אוהב את אבא יותר מאת אמא!" לא חוכמה שלא נעלבתי ../images/Emo13.gif הותק שלי (4 בנים, הבכור בן רבע ל 15) לימד אותי כבר שמה שאמרו לך נכון. להרבה ילדים יש תקופות שהם מעדיפים את אחד ההורים, מכלמיני סיבות (אגב, גם ההיפך קורה: שההורה בתקופה מסויימת מרגיש קרוב יותר לאחד הילדים). יכול להיות שהיא נמצאת איתו יותר ממך? אם כן, זה טבעי שתינוק יתקבע על הדמות ההורית שנמצאת איתו יותר. לא רק תינוק למען האמת... אנחנו יושבים ליד השולחן, אבא יושב ליד הילד, אני בקצה השני של השולחן, ובכ"ז "אמא! תעזרי לי לחתוך!"

 

[wranger]

אכן, צאצא ראשון

היא אכן נמצאת איתו יותר, אבל אולי זה כבר סוג של מעגל שלא ברורים קצותיו - האם היא איתו יותר כי הוא מעדיף אותה, או האם הוא מעדיף אותה כי היא איתו יותר. מישהו גם אמר לי שהוא זה קשור לעובדה שהוא בן, ושבנים מעדיפים אמהות ובנות מעדיפות אבות. יש בזה משהו, או שזו שטות גמורה?

 

[wranger]

אה, את מי אני שואל. 4 בנים... ../images/Emo13.gif

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif יש בזה אולי משהו, אבל יש גם ההיפך: בנים מזדהים עם אבא, מחקים אותו, נדבקים אליו כי רוצים לעשות הכל כמוהו ואיתו. אבל זה בד"כ בגיל 3-4 ומעלה ../images/Emo13.gif יכולה רק לנחש שאצל בנות זה כנ"ל עם אמא. מעבר להעדפות שלו, מי בתכלס נמצא איתו יותר שעות? זמין יותר? מי קם אליו בלילה? מי פשוט נמצא שם בד"כ כדי להחליף חיתול, להאכיל, לרחוץ וכו' וכו'? כמות הופכת בעניינים האלה לאיכות הרבה פעמים. בחודשים הראשונים, אולי אפילו שנה, זה טבעי שיש קשר סימביוטי בין האמא לתינוק. אחרי הכל, 9 חודשים הם היו כמעט גוף אחד ../images/Emo13.gif אבל באיזשהו שלב, אם זה לא קורה מעצמו, הם צריכים שאבא יעזור להם למצוא את המרחב הפרטי של כל אחד מהם. כמה שזה היה לי קשה, הייתי נעלמת, ומשאירה את האיש שלי להשכיב את הפיצקי לבד. כשאין אופציה שאמא תכנס פתאום, הם מצאו את הדרך זה לזה ../images/Emo13.gif וראו זה פלא- כשאני משכיבה זה לוקח חצי שעה כשאבא משכיב זה לוקח כמה דקות ../images/Emo106.gif .

 

[גולדי המקורי מיפו]

לא אגיד לך חכה חכה

אבל, למרות שזה קשה, צריך פשוט לקבל את זה. זו התקופה, וזה יעבור. יש ימים שהילד דבוק רק לאמא שלו, ויש ימים שהוא רוצה אותו יותר. תכל'ס, יותר משהוא רוצה את אמא הוא רוצה את הציצי שלה. זה מעליב כי אנחנו מכניסים לשם את האגו שלנו, וברגע שנשתחרר מזה, יהיה יותר קל. וזה נכתב מנסיון. האמת? יש לא מעט יתרונות בזה שהוא רוצה רק את אמא. יש לך זמן לעצמך, לקרוא עיתון, לגלוש באינטרנט, לאכול כמו בנאדם. פשוט מוציאים מזה את המיטב. ובינתיים, כאשר הוא מוכן להיות עליך, תהיה אתו ותיהנה מכל רגע.

 

[שם המשתמש הוא גל]

אצלינו זההפוך

הילדה מאוהבת רק בי. אשתי כבר מתחילה לקנא שלא לדבר על להעלב עמוקות.

 

[gils33]

חביבי

חכה עוד קצת והוא יעריץ אותך לפחות עד גיל מסויים ואז יעבור לאמא חזרה,זה קטע כזה שלהם. גם אני נעלבתי מהם בעבר. וחוץ מזה אח"כ אתה תאמר לו :"לך תשאל את אמא"