נעמה השנייה
New member
טוב, לצערי השווצתי מוקדם מידי
אחרי שחשבתי שתפסתי את העיניין איך להשתלט על החולשה לקניות, היה לי יום קצת קשה מנטלית בעבודה, בצירוף זה שכבר כמה ימים הציקו לי בראש כל מיני דברים שרציתי לקנות והחזקתי את עצמי, וזה שכרטיס האשראי שוב נמצא אצלי, מצאתי את עצמי מוציאה המון (שוב- המון) על בגדים, לא היה אכפת לי אפילו שהשאלון שהייתי צריכה למלא למטפלת נשמע לי דבילי, הייתי חייבת לפרוק את זה. לא מספיק הרגשתי אשמה אחרי שה- high ירד וזה היה די מהיר, גם התקשרו מהחנות כי שכחתי משהו שם (יש שיחשבו שבכוונה השארתי את הטלפון של הבית) ויצא שבנזוגי דיבר איתם. אמנם לא נתנו לו פירוט על הרכישה, אבל זה הספיק בשביל שהוא יתעצבן, בעיקר בגלל שהסתרתי את זה, ויחשוב לעומק איפה נעלם כל הכסף שלי. ביקשתי ממנו בתוקף שייקח את הכרטיס שלי, אבל שלא ייתן לי להרגיש יותר רע, זה לא עוזר, אני מרגישה כאילו בגדתי בו. ומגעיל עם עצמי.
אחרי שחשבתי שתפסתי את העיניין איך להשתלט על החולשה לקניות, היה לי יום קצת קשה מנטלית בעבודה, בצירוף זה שכבר כמה ימים הציקו לי בראש כל מיני דברים שרציתי לקנות והחזקתי את עצמי, וזה שכרטיס האשראי שוב נמצא אצלי, מצאתי את עצמי מוציאה המון (שוב- המון) על בגדים, לא היה אכפת לי אפילו שהשאלון שהייתי צריכה למלא למטפלת נשמע לי דבילי, הייתי חייבת לפרוק את זה. לא מספיק הרגשתי אשמה אחרי שה- high ירד וזה היה די מהיר, גם התקשרו מהחנות כי שכחתי משהו שם (יש שיחשבו שבכוונה השארתי את הטלפון של הבית) ויצא שבנזוגי דיבר איתם. אמנם לא נתנו לו פירוט על הרכישה, אבל זה הספיק בשביל שהוא יתעצבן, בעיקר בגלל שהסתרתי את זה, ויחשוב לעומק איפה נעלם כל הכסף שלי. ביקשתי ממנו בתוקף שייקח את הכרטיס שלי, אבל שלא ייתן לי להרגיש יותר רע, זה לא עוזר, אני מרגישה כאילו בגדתי בו. ומגעיל עם עצמי.