טוב, מחר זה, כנראה, יום ההחלטה...
התלבטתי אם לכתוב משהו בכלל. בסופו של דבר החלטתי שכן. ביום ה' היינו אצל הרופא המטפל. קיבלנו הפנייה ליום א' לחדר לידה - לשקול זירוז. אני חושבת שבאישזהו מקום הוא מנסה קצת "להיפטר" ממני, כי אין לו תשובות בשבילי. הרופא הזה - אחת החוויות היותר מאוכזבות שנאלצתי לעבור במהלך ההריון. אם אני אגיד לכם, שבכל תקופה ההריון הוא לא בדק אותי בדיקה פנימית, ולו פעם אחת - תאמינו לי? טוב שהיו עוד הרבה רופאים אחרים, שכן סיפקו את העונג המפוקפק... כשעשינו מוניטור ביום ה' - נרשמו צירים, לא סדירים ולא אפקטיביים, אבל צירים בכל זאת. אין בעיה. רק לא אמורים לבדוק אם יש פתיחה/מחיקה במקרים כאלה ובשבוע מתקדם כמו שלי? ועוד כשאתה שולח לזירוז? אז הדוקטור טען ש:" אין טעם. ביום ראשון יבדקו אותך". חמוד. אז מחר הולכים לבי"ח. מצד אחד - זירוז זה לא בדיוק משהו שאני חולמת עליו. מצד שני - כל מה שעובר עליי ב-3 חודשים אחרונים קשה להגדיר כמשהו, שאני חלמתי עליו. אני מותשת לחלוטין. מיובשת ביותר בגלל הקאות בלתי פוסקות חלבון בשתן - כמעט 300. ל"ד עולה כל הזמן - כבר בלי קשר למנוחה. אין לי מושג כמה הקטנה שוקלת עכשיו (לא עשינו US ב-10 ימים אחרונים). אני לא מוכנה נפשית לשום דבר, אבל כבר לא נותרו בי כוחות. כמה שזירוז הוא לא סימפטי - ככה אני מקווה שלא ישלחו אותי מחר הביתה בלי כלום, כי אני באמת חושבת, שעוד שבוע - וההריון הזה יסתיים בקיסרי, כי היולדת בכל זאת צריכה לשתף פעולה ולסייע בתהליך. האם אפשר להקפיא את הזמן? רק קצת? אפשר לחזור לשבוע 16 ככה, כשעוד הכל היה רגיל ונורמלי? לפני החלבון העוברי, לפני מי שפיר, לפני תאונת דרכים, לפני הקאות, לפני שמירה, לפני צירים, - כשעוד אמרתי, כמה שזה כיף להיות בהריון? אז מחר אני הולכת לבי"ח. יכול להיות שפעם הבאה שאני אכתוב לך - תהיה לי ילדה בידיים. הלוואי. אני לא מוכנה נפשית, אבל מצד שני - אני גם לא מוכנה להמשיך. פשוט התעייפתי. אז - תחזיקו אצבעות עוד קצת. תודה.
התלבטתי אם לכתוב משהו בכלל. בסופו של דבר החלטתי שכן. ביום ה' היינו אצל הרופא המטפל. קיבלנו הפנייה ליום א' לחדר לידה - לשקול זירוז. אני חושבת שבאישזהו מקום הוא מנסה קצת "להיפטר" ממני, כי אין לו תשובות בשבילי. הרופא הזה - אחת החוויות היותר מאוכזבות שנאלצתי לעבור במהלך ההריון. אם אני אגיד לכם, שבכל תקופה ההריון הוא לא בדק אותי בדיקה פנימית, ולו פעם אחת - תאמינו לי? טוב שהיו עוד הרבה רופאים אחרים, שכן סיפקו את העונג המפוקפק... כשעשינו מוניטור ביום ה' - נרשמו צירים, לא סדירים ולא אפקטיביים, אבל צירים בכל זאת. אין בעיה. רק לא אמורים לבדוק אם יש פתיחה/מחיקה במקרים כאלה ובשבוע מתקדם כמו שלי? ועוד כשאתה שולח לזירוז? אז הדוקטור טען ש:" אין טעם. ביום ראשון יבדקו אותך". חמוד. אז מחר הולכים לבי"ח. מצד אחד - זירוז זה לא בדיוק משהו שאני חולמת עליו. מצד שני - כל מה שעובר עליי ב-3 חודשים אחרונים קשה להגדיר כמשהו, שאני חלמתי עליו. אני מותשת לחלוטין. מיובשת ביותר בגלל הקאות בלתי פוסקות חלבון בשתן - כמעט 300. ל"ד עולה כל הזמן - כבר בלי קשר למנוחה. אין לי מושג כמה הקטנה שוקלת עכשיו (לא עשינו US ב-10 ימים אחרונים). אני לא מוכנה נפשית לשום דבר, אבל כבר לא נותרו בי כוחות. כמה שזירוז הוא לא סימפטי - ככה אני מקווה שלא ישלחו אותי מחר הביתה בלי כלום, כי אני באמת חושבת, שעוד שבוע - וההריון הזה יסתיים בקיסרי, כי היולדת בכל זאת צריכה לשתף פעולה ולסייע בתהליך. האם אפשר להקפיא את הזמן? רק קצת? אפשר לחזור לשבוע 16 ככה, כשעוד הכל היה רגיל ונורמלי? לפני החלבון העוברי, לפני מי שפיר, לפני תאונת דרכים, לפני הקאות, לפני שמירה, לפני צירים, - כשעוד אמרתי, כמה שזה כיף להיות בהריון? אז מחר אני הולכת לבי"ח. יכול להיות שפעם הבאה שאני אכתוב לך - תהיה לי ילדה בידיים. הלוואי. אני לא מוכנה נפשית, אבל מצד שני - אני גם לא מוכנה להמשיך. פשוט התעייפתי. אז - תחזיקו אצבעות עוד קצת. תודה.