טוב נרגעתי.

טוב נרגעתי.

פשוט קצת נלחצתי מהתגובה הרגשנית המוגזמת לכל הדעות שהיתה לי משמינית הערת הסטרואידים של כלבת האשפתות טל גורדון, שדוקא חיבבתי עד אתמול. היה נראה לי איכשהו שאני כבר יותר קשוחה, וצריך יותר חוסר טקט כדי להפוך עלי את עולמי, אבל אני מניחה שנשים עם פוזת 'נערת רוק' תמיד הרשימו אותי יתר על המידה, מזל שזה לא היה ראיון עם פתי סמית בו היא אומרת שפעם היתה לה פריחה על הפנים והיא לא יצאה מהבית שבוע. אז בטח הייתי הולכת לפסטיבל הסרטים רק כדי לטפס על גג הסינמטק ולקפוץ משם תוך צעקות לא מובנות בנוגע לפרפרים, זאבים , ושאר חיות החורש. בכל אופן, רוב תודות על ההשתתפות במחשבותי הנוגות משהו (מישהו אמר בכי שיכור ומתפרץ שנמשך שעות על גבי שעות? זו בטח אני...) תבורכו. וכדברי אחת הגדולות- אכן , תקופה של גאות בחיי...
 

gaia20

New member
שמחה לשמוע

שהצלחנו להרגיע אותך, אפילו בקצת להכנס ללחץ וחרדה לא מועיל לאף אחד אני מאוד מקווה שהיום, יום ראשון...את הולכת לחפש רופא אחר אני חושבת שתקשורת בין מטפל\מטופל זה אחד התנאים להצלחת הטיפול בלופוס אני רוצה לספר לך שהרופאה שלי (כמה שהיה לי אנטי לעבור אליה בהתחלה) היא משהו מדהים היא מתקשרת לדבר\להזכיר\להסביר והכל בנועם ובסבלנות היא חייכנית, בעלת הומור והכי חשוב- משרה עלי תחושת ביטחון כמו כן- היא מאוד כנה ואמיתית, כשהמצב רע היא אומרת שרע (אך תמיד מקפידה לעודד) וכשטוב היא מדרבנת להמשיך כך. עליה אפשר להגיד שהיא בהחלט רוצה רק את טובת המטופל שלה (ולא, לא לכל הרואים כל כך אכפת כמו שלה אכפת) אם מקובל עליך רופאה בת"א, אשמח לשלוח לך את מספר הטלפון שלה לפגישה. מומלץ ביותר!
 
למעלה