טוב, סליחה שאני שוב מציפה את הפורום
אבל אני חייבת להוציא את זה! הנה, מגיע עוד סוף שבוע ואני שוב לבד. נשבר לי הזין כבר מהמצב הזה. אני יכולה שוב ושוב לכתוב כאן על כמה שבודד לי ועצוב לי וכו´, אני יכולה ללכת לסדנאות וטיפולים, אבל הנכות הזאת תישאר איתי לעולם, היא חלק ממני. אין מה לעשות. ורחל, אם את קוראת את ההודעה הזאת, את בטח רוצה להטיף לי על זה שסירבתי להצעה שלך לגבי הפגישה בזכרון. אבל גם אם הייתי מסכימה, מה היה יוצא לי מזה? הכי הרבה הייתי יושבת איתכם שם, רואה ולא נראית ולכל היותר דופקת חיוכים מטומטמים לכל עבר, כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות. ובאמת, אין מה לעשות, זאת מחלה חשוכת מרפא. אם הייתי מספיק משוגעת הייתי הורגת את עצמי. מה לעשות, אני לא מסוגלת להתאבד. אבל הנחמה שלי היא בזה שאנחנו חיים במדינה שבה המוות נמצא כמעט בכל מקום ומי יודע, אולי גם לי יהיה מזל ואהרג באיזה פיגוע חבלני? נמאס לי. אני רוצה למות. ואני לא מאמינה שמישהו יוכל לשכנע אותי, למה כדאי לחיות. אני הרי בעצם מתה גם ככה.
אבל אני חייבת להוציא את זה! הנה, מגיע עוד סוף שבוע ואני שוב לבד. נשבר לי הזין כבר מהמצב הזה. אני יכולה שוב ושוב לכתוב כאן על כמה שבודד לי ועצוב לי וכו´, אני יכולה ללכת לסדנאות וטיפולים, אבל הנכות הזאת תישאר איתי לעולם, היא חלק ממני. אין מה לעשות. ורחל, אם את קוראת את ההודעה הזאת, את בטח רוצה להטיף לי על זה שסירבתי להצעה שלך לגבי הפגישה בזכרון. אבל גם אם הייתי מסכימה, מה היה יוצא לי מזה? הכי הרבה הייתי יושבת איתכם שם, רואה ולא נראית ולכל היותר דופקת חיוכים מטומטמים לכל עבר, כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות. ובאמת, אין מה לעשות, זאת מחלה חשוכת מרפא. אם הייתי מספיק משוגעת הייתי הורגת את עצמי. מה לעשות, אני לא מסוגלת להתאבד. אבל הנחמה שלי היא בזה שאנחנו חיים במדינה שבה המוות נמצא כמעט בכל מקום ומי יודע, אולי גם לי יהיה מזל ואהרג באיזה פיגוע חבלני? נמאס לי. אני רוצה למות. ואני לא מאמינה שמישהו יוכל לשכנע אותי, למה כדאי לחיות. אני הרי בעצם מתה גם ככה.
בודדה מספיק שיקום כאן גרעין קטן שלש שלושה ארבעה,(ואני יודעת שיש) ויעבור את מחסום המסך, יום אחרי מפגש יעביר את החויות כאן בפורום, זה מדבק מנסיון!! קחי לך את הזמן שלך, תרשי לעצמך לעשות דברים למען עצמך, וכמו שכבר אמרתי, נכון מקל לכתוב כאן עוד מאתיים הודעות כמה רע ובודד, נכון אפשר להיתלות בסהרים המקסימים כל ערב להפיג את הבדידות (הכותבת עשתה להם את זה), אבל זה רק יוצר תלות ולא מקדם בחיים, לתקופה טובה יותר. בודדה יקרה-קחי לך את הזמן, אבל במקביל תעיזי לעשות דברים,כי בחיים בלי סיכון אין סיכוי בטוח, תרשי לעצמך לצאת טיפה מאנונימיות, לצאת למפגשים גם אם תשבי כל הערב ולא יהיה לך מילה להוציא. אגב המפגש הראשון בכלל היה בסרט-אז יש זמן להשתחרר, ובכלל תמיד בקבוצה יש אחד שפתוח יותר , והוא גורם לקבוצה להשתחרר, וזה לא נורא להישאר גם סגור במפגש-משהו טוב נשאר מהנסיון, של לעשות משהו. בודדה בואי נעשה משהו אולי קל יותר בתור התחלה, אם תרצי? הנה מספר הטלפון שלי-תיזמי בזמנך החופשי, שימי שיחה חסויה ותתקשרי 444921-052 מקסימום אם ממש לא תואהבי לדבר איתי-תוכלי לנתק לי את הטלפון-לא אכעס. ומי שמהפורום דיבר איתי בטלפון, יוכל לספר לך שלרוב בכלל לא תהיה לך בעיה שלא יהיה לך מה להגיד כי אני לא סוגרת את הפה