טוב תורי לקטר ארוך

[משוש30]

ממש לא כועסת ../images/Emo24.gif

את צודקת בעיקרון. אני מנסה להיות וונדרומן ולהוכיח לעצמי שאני יכולה הכל. ואולי אני לא יכולה הכל. אולי זה הדבר האמיתי שקשה לי להתמודד איתו הרעיון שאני לא יכולה הכל לבד...מה הגיע הזמן להתבגר??? אני לא מוכנה נפשית

 

[משוש30]

../images/Emo6.gif זה ייקח לפחות את אותו הזמן

קשה בטירוף (ירושלים להזכירך אנחנו בצד אחד של העיר ואוניברסיטה בשני) וחוץ מזה אני ש-ו-נ-א-ת אופניים...

 

[lulyK]

תראי מה זה.

אחרי כל מה שקראתי עלייך, לא העלתי בדעתי שלא תאהבי לנסוע באופניים בשלג בהרי ירושלים.....

 

[משוש30]

../images/Emo6.gif

 

[מאיה ורוני]

איזו הודעה מייאשת

דווקא את מתייאשת? היית בשבילי המודל לסופר וומן, זו שעושה תארים וסקי ביחד עם גידול למופת של מתן, אל תעשי לי את זה! אני בטוחה שכשתצאי ממצב הרוח הזה , תעבור ההרגשה המבואסת הזו ותחזרי לעצמך. ולגבי המחלות הללו, זה סיוט שלא נגמר, אני רק יכולה להזדהות ולקוות בשבילך שזה יעבור מהר ותחזרו לשיגרה המבורכת.

 

[משוש30]

את צודקת ../images/Emo6.gif

אני לא יכולה לעשות לך את זה אז אני חוזרת בי מכל מה שאמרתי... מקווה שכשכולם כולל החתול יבריאו אני גם אחזור לעצמי

 

[cookie1]

שאלה - למה אתן מנסות להיות סופר

נשים ? זה בנראה לכן הגיוני ? באמת מעניין אותי לדעת

 

[משוש30]

אני צריכה לחשוב על זה ../images/Emo132.gif

ממה שעולה לי כרגע יש כמה דברים א. אני פרפקציוניסטית מטבעי ולכן רוצה להיות הכי טובה (שאני יכולה להיות) בכל מה שאני עושה. אם יש יותר מדי כדורים באויר והכל יוצא פחות טוב ממה שאני יכולה במצב האידאלי זה מציק לי מאד ב. יש פה עניין של שליטה. הכל צריך להיות בשליטה שלי ואם חלק מהנטל עובר לבעל (נניח) כך גם חלק מהשליטה. כמובן, אני גם בטוחה שאני עושה את הדברים יותר טוב (אמאלה...כשאני קוראת את זה זה נשמע ממש הפרעה רצינית...

) ג. הפרעה נוספת שלי (אלוהים כמה הפרעות פסיכולוג דחוף!) היא שאני רוצה להוכיח לעצמי שהייתי יכולה לבד בכל מקרה. גם אם לא היו לי הורים תומכים, גם אם הייתי אם חד הורית, בכל מקרה הייתי יכולה לשרוד, להתקדם ולהצליח לבד. זה אולי מן דרך מעוותת להכין את עצמי לגרוע מכל. אני אסתדר בכל מצב. בקיצור נראה לי נושא מורכב בטח לא עליתי על כל הדברים זה מה שעלה לי כרגע בראש.

 

[cookie1]

המצב הזה מוכר לי מימים עברו

ימים שניסיתי לעשות הכל ולהצליח בהכל. אצלי זה לא עבד, הייתי אומללה. אחד הדברים שעזרו לי להשתחרר ו"להתלות" על הבעל היו טיפול פסיכולוגי. אנחנו מנסות להיות כל יכולות, ללדת, לפרנס, ללמוד ולעשות הכל 100%. זה לא הגיוני, וזה לא הולך

צריך וכדאי ללמוד להסמך על הקרובים לנו (במקרה זה בן הזוג), לשחרר את הצורך המטורף בשליטה בכל מה שקורה לנו ולקרובים לנו, וזה הופך את החיים לנעימים הרבה יותר. אני ממש ממליצה לך לנסות לטפל בנקודות האלו לפני שפשוט תתמוטטי, וחבל.

 

[אנידס]

מאוד התחברתי למה שכתבת

 

[חושחושה]

../images/Emo5.gifהפרעה נפשית חמורה.....אבל מה זה

מוכרת ונפוצה! אז איך יוצאים ממנה?

 

[ירדן של ירון וטל]

נשמע לא פשוט.../images/Emo24.gif

לא הבנתי , דבר קטן, למה אם מתני חולה המטפלת לא יכולה להשיאר עימו, הרי זה אחד מיתרונותיה של מטפלת. אני מאמינה שזו תקופה והיא תסתיים וגם כל המחלות.

 

[משוש30]

זה משפחתון לא מטפלת פרטית

 

[מאז]

תשמעי, בתור מישהי

שבקושי עובדת, שהילד שלה בגן ובכל זאת לא מצליחה לסיים עבודה סמינריונית אחת אחרונה לתואר שני אני חושבת שאין לי זכות לומר משהו (אה, שכחתי, אני יכולה להשתמש בהריון בתור תרוץ...)

 

[אנידס]

מצטרפת למה שנכתב לפני כן. התיאור

שלך מאוד מייאש, אבל אולי את יכולה קצת להוריד כדורים בג'גלינג שאת עושה. באמת העמסת על עצמך יותר מדי לדעתי. אני הייתי במצב הזה וזה היה נורא והורדתי מעצמי עומס על ידי ויתור על דברים שכרגע פחות חשובים בעיני וכן באמצעות העזרות באחרים. ועוד כדאי לזכור שעוד מעט החורף מסתיים ויהיה לך קל יותר, לפחות מבחינת הפונטיצאל למחלות (אם כי אני מקווה שהרבה לפני כן). בכל מקרה שולחת לך

גדול של עידוד.

 

[ה ו ב י ט]

ואוו, אני נלחצת רק מלקרוא את כל

המטלות והעיסוקים שלך... כבר כתבו לך ולכן נותר לי רק להצטרף לאלו שיעצו להוריד הילוך ולעשות סדר עדיפויות בשלל העיסוקים.