התפוז לא נופל רחוק מהתאומות/ פרק 1
בוקר יום שני, 31 לאוגוסט 2003. המקום: בית ספר לאומנויות "תפוז סנטר". המוני הורים מתאספים מול דלתות מזכירות בית הספר (המשמש גם כפנימייה) כדי לרשום את ילדיהם לשנת הלימודים הנוכחית. בינתיים במסדרונות בית הספר... "זה החדר שלך", אמרה אם הבית לילדה שהייתה איתה. הילדה פתחה את הדלת ולפניה התגלה חדר מהמם! שלוש מיטות שנראות כאילו הן לקוחות מחדר של נסיכה, שידת עץ ארז ומנורת תיקרה שנראית יותר כמו נברשת זכוכית של המלך הנרי. שלא לדבר על כך שהחדר היה צבוע בצבע כחול סגלגל. ואז היא גם הבחינה בשתי הבנות שיחלקו איתה את החדר עד כיתה י"ב. "שלום, אני נועה", הציגה את עצמה בתקווה שלא נתקעה עם שתי בנות שלא ימצאו חן בעיניה. "אני אלקסיס וזאת קארין", אמרה אחת הבנות שהייתה לבושה בבגדי מעודדת. "בת כמה את?", שאלה קארין. "אני בת 16..." אמרה נועה. "אהההה.... SWEET 16", צחקה קארין. נועה הביטה בה במבט מבולבל... "תסלחי לה, היא נוסעת הרבה לחו"ל... היא חזרה רק אתמול מוושינגטון", הסבירה אלקסיס. "או... אתן מכירות הרבה זמן?", שאלה נועה. "חחחחחחחח", גיחכה אלקסיס. שוב הופיע מבט מבולבל על פניה של נועה... "אני וקארין חברות הכי טובות מגיל 0!", הפעם היה תורה של קארין להסביר... "ובנות כמה אתן עכשיו?", תחקרה נועה. "13!!!", צעקו שתיהן ביחד והחלו לצחוק. ***** נחזיר אתכם יום אחורה, 30 לאוגוסט 2003, השעה 4:30 לפנות בוקר. המקום: בית משפחת גח בעיר סביון. הדלת הקדמית של הבית נפתחת בשקט ובאפילה מתקדמת דמות נשית לעבר המדרגות. לפתע האורות נדלקים. "שלום הילה", אמר אביה בכעס. הילה נאנחה ונשענה על הקיר. "אני שמח שחשבת לחזור הביתה, השעה 4 בבוקר!!! לא סיכמנו משהו???", צעק אביה. "סליחה אבא אבל...", ניסתה הילה להסביר לו עד כמה היא נהנתה במסיבה עד שהיא לא שמה לב איך הזמן עבר אבל ללא הצלחה. "שום סליחה, אני ממש לא יודע מה אני אעשה איתך. לכי לחדר שלך. נדבר על זה בבוקר", אמר בזמן שניסה להירגע. הילה עלתה בעצב לחדרה והלכה לישון. -------- "בוקר טוב הילה! הגיע הזמן לקום... יש לנו הרבה דברים להספיק היום", אמר אביה בקול מרומם. במבט סהרורי הסתכלה הילה על השעון... 6 בבוקר???? בחופש הגדול???? בלית ברירה גררה עצמה הילה ממיטתה החמה אל חדר האמבטיה והחלה להתארגן. כשירדה למטה גילתה את ארוחת הבוקר על השולחן ואת אביה קורא עלון כלשהו. "אחרי שתסיימי לאכול תארזי בגדים, ספרים, כמה חפצים אישיים שאת רוצה ואז נצא לדרך", אמר אביה. "איזו דרך?", שאלה הילה בתמיהה. "רשמתי אותך לבית הספר לאומניות "תפוז סנטר"", הסביר אביה ומסר לה את העלון. "את כל הזמן מנדנדת לי שאת רוצה ללמוד התעמלות בצורה מקצועית אז... הנה הפתרון", הוא המשיך. "אהההההההההההההההההה", נשמעה צעקה עזה בבית. "תודה רבה אבא!", אמרה הילה והלכה מהר לארוז את חפציה.
בינתיים רשמתי את הסצינה הראשונה של הפרק הראשון {רמז: הסצינה עוסקות באנשים שציינתי את שמותיהם בהודעה הזו} ואם אני אסיים היום את הפרק אז עוד היום אני אעלה אותו לפורום...
איזה חמודה המון
