טוב...
זה הולך להיות די ארוך... ההודעה הזאת, אז מי שיש לו סבלנות לקרוא ולהגיב אחר-כך אני מאד יעריך את זה. זה התחיל כשהייתי קטנה, בסביבות גיל 10. חוויתי (ולא במובן הטוב של המילה) גילוי ערויות מצד בן משפחה שקרוב אליי (או יותר נכון להורים שלי). הוא נגע באיבר מיני כמה פעמים- בהתחלה, בגיל 10 בערך, כשינתי, הוא נכנס לחדר שבו ישנתי ונגע, פעם אחת, נגיעה של שנייה, וברח מהחדר. קמתי, לא הבנתי מה קרה, כנראה דימיינתי, וחזרתי לישון. כעבור כמה זמן באותו הלילה, זה שוב קרה, אותו הדבר וכך מספר פעמים עד שסגרתי את דלת החדר ויותר לא היתה לו גישה אליי באותו הלילה. כעבור חצי שנה אותו הסיפור ואחרי שנה אותו הדבר וכך שנתיים בערך עברו להן. לילה אחד כשזה שוב קרה החלטתי שאני צריכה להבין סוף סוף אם זה באמת הוא ומה הוא באמת עושה. ישנתי, בגישה אליו, הוא בא, נגע, וברח... אני קמתי והחלטתי שאני אעשה את עצמי ישנה, הוא בא, נגע, וברח... אני, שהייתי מוכנה סוף סוף... הבנתי שזה הוא. אז, זה היה בערך בגיל 12, לא הבנתי מה הוא עושה, חשבתי שזה משחק, אבל שתקתי, לא אמרתי מילה לאף אחד. היום כעבור 4 שנים, אני כבר בת 16. מבינה את המעשה שהוא עשה אבל נמנעת מלספר. למה? כי בסך הכל כולנו משפחה, משפחה מאד קרובה ואני לא רוצה לפרק את זה. אני נמנעת מלישון אצלו (הוא עדיין גר עם הוריו, כיום הוא בצבא). אחותי ואחי נורא קרובים אליו וכן גם הוריי שקרובים להוריו, ואני... קרובה לאחותו הקטנה. אני מנסה להדחיק את זה... די מצליחה, לפעמים. אף פעם לא היה לי חבר, אני מפחדת ממגע מיני. בעיקר מגברים. ומה שמוזר הוא... שאני לפעמים מוצאת את עצמי מנסה למשוך אליי תשומת לב (למרות שאני לא אוהב להיות במרכז העיניינים) אבל כשהתשומת לב הזאת מתקרבת אליי ונהיית מוחשית אז נסוגה מפחד. יש הצעות, תגובות או סתם לשתף?
זה הולך להיות די ארוך... ההודעה הזאת, אז מי שיש לו סבלנות לקרוא ולהגיב אחר-כך אני מאד יעריך את זה. זה התחיל כשהייתי קטנה, בסביבות גיל 10. חוויתי (ולא במובן הטוב של המילה) גילוי ערויות מצד בן משפחה שקרוב אליי (או יותר נכון להורים שלי). הוא נגע באיבר מיני כמה פעמים- בהתחלה, בגיל 10 בערך, כשינתי, הוא נכנס לחדר שבו ישנתי ונגע, פעם אחת, נגיעה של שנייה, וברח מהחדר. קמתי, לא הבנתי מה קרה, כנראה דימיינתי, וחזרתי לישון. כעבור כמה זמן באותו הלילה, זה שוב קרה, אותו הדבר וכך מספר פעמים עד שסגרתי את דלת החדר ויותר לא היתה לו גישה אליי באותו הלילה. כעבור חצי שנה אותו הסיפור ואחרי שנה אותו הדבר וכך שנתיים בערך עברו להן. לילה אחד כשזה שוב קרה החלטתי שאני צריכה להבין סוף סוף אם זה באמת הוא ומה הוא באמת עושה. ישנתי, בגישה אליו, הוא בא, נגע, וברח... אני קמתי והחלטתי שאני אעשה את עצמי ישנה, הוא בא, נגע, וברח... אני, שהייתי מוכנה סוף סוף... הבנתי שזה הוא. אז, זה היה בערך בגיל 12, לא הבנתי מה הוא עושה, חשבתי שזה משחק, אבל שתקתי, לא אמרתי מילה לאף אחד. היום כעבור 4 שנים, אני כבר בת 16. מבינה את המעשה שהוא עשה אבל נמנעת מלספר. למה? כי בסך הכל כולנו משפחה, משפחה מאד קרובה ואני לא רוצה לפרק את זה. אני נמנעת מלישון אצלו (הוא עדיין גר עם הוריו, כיום הוא בצבא). אחותי ואחי נורא קרובים אליו וכן גם הוריי שקרובים להוריו, ואני... קרובה לאחותו הקטנה. אני מנסה להדחיק את זה... די מצליחה, לפעמים. אף פעם לא היה לי חבר, אני מפחדת ממגע מיני. בעיקר מגברים. ומה שמוזר הוא... שאני לפעמים מוצאת את עצמי מנסה למשוך אליי תשומת לב (למרות שאני לא אוהב להיות במרכז העיניינים) אבל כשהתשומת לב הזאת מתקרבת אליי ונהיית מוחשית אז נסוגה מפחד. יש הצעות, תגובות או סתם לשתף?
ואני בטוחה שישנם כאלה שירצו להקשיב ולתמוך בך גם לא וירטואלית, אנשים אשר את חשובה להם ואת בוטחת בהם. דרך אגב, גם אני לא ממש אוהבת תשומת לב ועדיין לפעמים קולטת כמה אני מחפשת אותה. ובעצם למה שלא אחפש אותה? כמו כל יצור אנושי, את ואני זקוקות לתשומת לב, ודוקא ברגע שבו היינו צריכות יותר מכל את תשומת הלב של הקרובים לנו, דווקא אז, לא קיבלנו אותה. אז מה הפלא? ואם את מחפשת איזה שהיא תשובה מיידית לכך, אז אין לי... יש לי רק
