טוב....
שלום אנשים- נכנסתי לפורום וקראתי קצת... החלטתי לשתף אתכם במשהו שמאוד מציק לי, אולי זה יראה שטותי אבל... זה קצת ארוך אז מי שקורא עד הסוף... תודה. אז ככה. אני בת 13, גמרתי ח' השנה. נערה דתייה. אני גרה ביישוב קטן והחיים טובים. יש לי ידיד. כבר מאז שנולדתי אני זוכרת אותו. היינו ממש חברים טובים בגן. במשך השנים התרחקנו קצת, התחלנו להתבגר, וגם קצת החברים מסביב צוחקים שנה שעברה, שהתחלתי חטיבה, כיתה ז', התחלתי לצאת עם חברה שלי בערב שבת לכיכר ביישוב. כל הנוער שם יושב, וסבבה לכולם. ושם פגשתי אותו שוב כל הזמן, ישבנו ודיברנו עם כולם, והתקרבנו שוב. זה היה תקופה שממש אהבתי מסטיק מנגו אפרסק, ומתישהו אני זוכרת שפשוט, של ערב שבת הוא בא עם חבילה ונתן לי. בפעם הראשונה לקחתי. בפעם השניה לקחתי. בפעם השלישית, רק לקחתי מסטיק והחזרתי לו. "למה?" הוא שאל אותי אמרתי לו שלא נעים לי.... יום אחד הלכתי למכולת ושחזרתי הבייתה פתאום הוא קפץ לי משום מקום. הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לסרט, טרויה. אמרתי לו שכן, ובסבבה הלכנו. בתור שני ידידים טובים.... או לפחות ככה חשבתי... יום אחד, בחופש הגדול שעבר, סיימתי כיתה ז'. היה צום תשעה באב, וכדי לא להתפתות למקרר, יצאתי החוצה למתקנים שביישוב. שם פגשתי את חברה שלי וסתם, התחלנו לדבר. לא יודעת איך השיחה הגיע לנושא, אבל בשלב מסויים אמרתי לה שהחבר שלי, יהיה זה שאני מתכננת להתחתן איתו. אני לא אהייה סתם חברה של מישהו. ואז היא שאלה אותי "ועם נדב (שם בדוי לידיד שלי...) את מתכננת להתחתן? לא ידעתי מאיפה זה בא לי.... "מה?!" שאלתי אותה "נדב אומר שאתם חברים" היא ענתה לי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אם הייתי פוגשת אותו באותה שנייה, הייתי חונקת אותו. אח"כ, שנרגעתי קצת.... באתי אליו ושאלתי אותו למה הוא אומר שאנחנו חברים. "כי אנחנו חברים" הוא ענה לי. "אנחנו לא חברים," עניתי לו "אנחנו ידידים טובים" "מה ההבדל?" הוא שאל אותי "יש הבדל" עניתי לו והפנתי את השיחה לכיוון אחר. לא הבנתי אז כלום. חשבתי שהוא סתם עובד על כולם. ואז פשוט, יום אחד, שאמרתי לו שלום, הוא לא ענה לי. שבאתי להתחיל לדבר איתו הוא ענה לי בתשובות קצרות והלך. לא הבנתי מה קורה. עד שיצא לי לדבר עם חברה שלי וסיפרתי לה שנדב לא מדבר איתי. ובדרך סיפרתי לה הכל. ואז פתאום היא אומרת לי, תקשיבי, נראה לי שהוא אוהב אותך, ואת ממש העלבת אותו שאמרת לו שאתם לא חברים. בקשתי ממנה שתברר לי את זה... יש לה אח שהוא ממש חבר טוב שלו. ואיך שהוא היא ביררה, ואפילו אח שלה דיבר איתי. הוא אמר שנדב היה ממש היה מדוכא ובקושי הוא הצליח להוציא ממנו מה קרה. ועכשיו, אני ממש לא יודעת מה לעשות. בתכלס, אני לא שווה את זה שהוא יהיה בדיכאון. ממש ממש לא התכוונתי לפגוע בו, זה לא היה מרוע לב. פשוט, אנחנו ממש ידידים טובים... אני לא מעיזה ללכת לדבר איתו עכשיו. לא ראיתי אותו מאז... מה אתם הייתם עושים במקומי? וכל אלה שאומרים שזה שטויות, אז תדעו שאצלנו זה שונה. אצלנו לא פתאום באים ושואלים ונהיים חברים. זה יותר עמוק מזה... ולכן זה כ"כ מכאיב לי....
שלום אנשים- נכנסתי לפורום וקראתי קצת... החלטתי לשתף אתכם במשהו שמאוד מציק לי, אולי זה יראה שטותי אבל... זה קצת ארוך אז מי שקורא עד הסוף... תודה. אז ככה. אני בת 13, גמרתי ח' השנה. נערה דתייה. אני גרה ביישוב קטן והחיים טובים. יש לי ידיד. כבר מאז שנולדתי אני זוכרת אותו. היינו ממש חברים טובים בגן. במשך השנים התרחקנו קצת, התחלנו להתבגר, וגם קצת החברים מסביב צוחקים שנה שעברה, שהתחלתי חטיבה, כיתה ז', התחלתי לצאת עם חברה שלי בערב שבת לכיכר ביישוב. כל הנוער שם יושב, וסבבה לכולם. ושם פגשתי אותו שוב כל הזמן, ישבנו ודיברנו עם כולם, והתקרבנו שוב. זה היה תקופה שממש אהבתי מסטיק מנגו אפרסק, ומתישהו אני זוכרת שפשוט, של ערב שבת הוא בא עם חבילה ונתן לי. בפעם הראשונה לקחתי. בפעם השניה לקחתי. בפעם השלישית, רק לקחתי מסטיק והחזרתי לו. "למה?" הוא שאל אותי אמרתי לו שלא נעים לי.... יום אחד הלכתי למכולת ושחזרתי הבייתה פתאום הוא קפץ לי משום מקום. הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לסרט, טרויה. אמרתי לו שכן, ובסבבה הלכנו. בתור שני ידידים טובים.... או לפחות ככה חשבתי... יום אחד, בחופש הגדול שעבר, סיימתי כיתה ז'. היה צום תשעה באב, וכדי לא להתפתות למקרר, יצאתי החוצה למתקנים שביישוב. שם פגשתי את חברה שלי וסתם, התחלנו לדבר. לא יודעת איך השיחה הגיע לנושא, אבל בשלב מסויים אמרתי לה שהחבר שלי, יהיה זה שאני מתכננת להתחתן איתו. אני לא אהייה סתם חברה של מישהו. ואז היא שאלה אותי "ועם נדב (שם בדוי לידיד שלי...) את מתכננת להתחתן? לא ידעתי מאיפה זה בא לי.... "מה?!" שאלתי אותה "נדב אומר שאתם חברים" היא ענתה לי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אם הייתי פוגשת אותו באותה שנייה, הייתי חונקת אותו. אח"כ, שנרגעתי קצת.... באתי אליו ושאלתי אותו למה הוא אומר שאנחנו חברים. "כי אנחנו חברים" הוא ענה לי. "אנחנו לא חברים," עניתי לו "אנחנו ידידים טובים" "מה ההבדל?" הוא שאל אותי "יש הבדל" עניתי לו והפנתי את השיחה לכיוון אחר. לא הבנתי אז כלום. חשבתי שהוא סתם עובד על כולם. ואז פשוט, יום אחד, שאמרתי לו שלום, הוא לא ענה לי. שבאתי להתחיל לדבר איתו הוא ענה לי בתשובות קצרות והלך. לא הבנתי מה קורה. עד שיצא לי לדבר עם חברה שלי וסיפרתי לה שנדב לא מדבר איתי. ובדרך סיפרתי לה הכל. ואז פתאום היא אומרת לי, תקשיבי, נראה לי שהוא אוהב אותך, ואת ממש העלבת אותו שאמרת לו שאתם לא חברים. בקשתי ממנה שתברר לי את זה... יש לה אח שהוא ממש חבר טוב שלו. ואיך שהוא היא ביררה, ואפילו אח שלה דיבר איתי. הוא אמר שנדב היה ממש היה מדוכא ובקושי הוא הצליח להוציא ממנו מה קרה. ועכשיו, אני ממש לא יודעת מה לעשות. בתכלס, אני לא שווה את זה שהוא יהיה בדיכאון. ממש ממש לא התכוונתי לפגוע בו, זה לא היה מרוע לב. פשוט, אנחנו ממש ידידים טובים... אני לא מעיזה ללכת לדבר איתו עכשיו. לא ראיתי אותו מאז... מה אתם הייתם עושים במקומי? וכל אלה שאומרים שזה שטויות, אז תדעו שאצלנו זה שונה. אצלנו לא פתאום באים ושואלים ונהיים חברים. זה יותר עמוק מזה... ולכן זה כ"כ מכאיב לי....
