טוב.

[Shusho]

טוב.

בטיול השנתי היה איזה קטע שדי "נתקעתי" בחדר מלא בשלושה בנים שיכורים וגם אני שתיתי. לא יכולתי לחזור לחדר שלי כי הבנות שם נרדמו ולאפתחו את הדלת/חלון. בכל מקרה, אחד מהם היה ממש שיכור וממש אלים ו.. קצת עברתי ניסיון אונס. ואני מדגישה, ניסיון. ובשבוע שעבר נסעתי למסיבאפי והנהג מונית לא נתן לי לצאת, נעל לי את הדלת ותפס אותי בכל מקום עד שאיימתי לצרוח. ואז יצאתי. פעם שניה. אני חיה בפארנויות אני נכנסת למעלית מלאה בגברים ומשתגעת עד שאני יוצאת רואה צללים ברחובות אני מפחדת ללכת למקומות לבד לנסוע לבד לא יודעת, אני כל הזמן חולמת על זה. כל הזמן.... עכשיו קמתי מחלום ממש ממש מפחיד ואחד השכנים רודף אחרי בכל הבית ובבניין ואני בורחת וכולם עוזרים לו במקום לעצור אותו ולא משנה לו כלום טוב. מה אני עושה עם זה? אני לא יכולה לחיות עם זה ככה.

 

[AndreaCorr ©]

מיכל

מניסיון אני יכולה להגיד לך שאין תרופת פלא. תדברי על זה כמה שיותר עם אנשים שאת סומכת עליהם באמת, תתמודדי עם הפחדים שלך. אל תלכי לבד ברחוב, אל תסעי לבד במוניות, ואם אין לך ברירה - אז לפחות תשוחחי עם מישהו בטלפון בזמן שאת לבד. אם זה יגרום לך להרגיש בטוחה יותר, את יכולה להסתובב עם תרסיס מדמיע בתיק או כל מה שאת חושבת שיכול לשמש לך להגנה עצמית. כשאת במעלית, לדוגמה, תגידי לעצמך "יש פה הרבה אנשים, אף אחד לא יכול לפגוע בי", או שלאט לאט תחלחלי לתודעה שלך את התובנה שכן, יש כמה חראות בעולם, אבל לא כולם כאלה ויש אנשים שכן אפשר לסמוך עליהם. אם זה ממש חמור ואת רואה שזה ממשיך, את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי, או למרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית - 1202 מכל טלפון. חוץ מזה, אני אישית מתכננת ללכת לקורס הגנה עצמית של כמה שבועות. זה בטח שלא יכול להזיק, ואת יכולה לנסות גם את זה. אולי ככה תרגישי יותר בטוחה. בהצלחה.

 

[Lost Lullaby]

אמ

סיפרת למישהו? אני יודעת שלא תמיד רוצים לספר דברים כאלו, אבל טחון ככל שזה ישמע, לפעמים כשמספרים זה מקל עלייך. אני לפני כמה זמן עברתי גם משהו דומה (אומנם לא ניסיון לאונס, אבל הטרדה כן..) ולא סיפרתי לאף אחד, חשבתי שככה אשכח את זה מהר יותר אבל הסתבר לי שלא. לפני שבועיים סיפרתי למישהו ומאז זה די נעלם, זה הקל עליי למרות שפחדתי לספר והוא די הכריח אותי... שולחת לך

גדול. (אע, ומי שיקרא את זה- אני חושבת שזה ברור מאליו אבל אני מבקשת לא להוציא את זה אל מחוץ לפורום הזה, תודה.)

 

[סירופ מייפל מקולקל]

אממ

מחזקת מה ששרון וליבי אמרו. זה נטל גדול מדי בשביל שתשמרי את זה לעצמך ותנסי להתמודד עם זה לבד [עד כמה שכתיבת הודעה על זה עוזרת, היא לא עוזרת לגמרי]. בזמן הקרוב תנסי להיות כמה שיותר עם חברות/משפחה/אנשים שאת מכירה וסומכת עליהם, כדי שתוכלי לפתח שוב את אותה תחושת בטחון. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך הוא שבסופו של דבר מתגברים על זה.. שולחת לך אלפי חיבוקים [ומחר תקבלי עוד המונים ]

 

[sh53]

נקודות למחשבה

את סובלת בגלל שכמה אנשים החליטו שהם יכולים ומותר להם להטריד אותך ולהפריע לשלוות חייך, למה זה מגיע לך? למה מגיע להם להמשיך את חייהם כרגיל? הם שווים יותר ממך? הם בסדר ואת לא? כמו שאמרו לך לפניי - אל תשמרי את זה לעצמך, טפלי בעצמך וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. היום את יודעת מה מצבך, אך זה יכול "לאכול" אותך המון זמן ולפגוע בך - ולא עשית להם שום דבר רע, אלא הם עשו לך. את לא אשמה - את לא עשית שום דבר רע - את היית שם במקום בו הם היו והם ניצלו את זה למטרות מגעילות. אל תשמרי את זה בבטן, שתפי וקבלי עזרה/תמיכה וכמה שיותר מהר יותר טוב.

 

[יעל ניסן]

כדאי לפנות

לאחד הגופים שעוזרים לנפגעי תקיפה מינית. לא צריך להיות אקט מיני מלה כדי שהדבר ייחשב לתקיפה. יש גם פורום כאן בתפוז שם תוכלי להתחיל לקבל איזה מושג מאיפה להתחיל. אני מבקשת ממך לא להזניח את הטיפול בעצמך, ולפנות לעזרה מקצועית. לעניינים הללו יש נטייה לתפוס יותר ויותר מקום במחשבות וברגשות בלי שיש לך שליטה על המהלך.

 

[Shusho]

אני אגיב לכולכם

בבת אחת, ואגיד המון תודה. עד כמה שאני מספרת, זה פשוט לא יוצא ממני. אני מניחה שזה כי לא כלכך התייחסו לזה ברצינות (החברה הכי טובה צחקה לי בפרצוף כשסיפרתי את זה, כאילו זה בדיחה. וחברה אחרת נקרעה מצחוק באמצע מסיבה בגלל זה) אז לא הפנמתי את זה במודע.

 

[sh53]

../images/Emo10.gif איזה חוסר רגישות של חברות

 

[yuval k]

:

 

[יעל ניסן]

אלו לא חברות

לא יודעת מה הן כן - אבל חברון הן בטח לא.

 

[Shusho]

אני לא אוהבת את הקביעה הזו

כל אחד מתמודד עם דברים שאומרים לו בצורה אחרת זו שצחקה במסיבה... לא יודעת מה איתה. אבל השניה? היא הבן אדם הכי הכי תומך בעולם, הכי מסבירת פנים, הכי אפשר לסמוך עליה שבארבע לפנות בוקר אני ארים אליה טלפון ואבכה כמו מטורפת ואודיע לה שבאוטובוס הראשון אני נוסעת אליה. לא יודעת מה קרה איתה במקרה הזה, אבל אני פשוט לא יכולה לחשוב עליה כ"לא חברה". כי אם היא לא, אז מה כן

 

[sh53]

איך סיפרת להן את זה?

סיפרת להן את זה כחוויה קשה שעברת או או שניסית להעביר להן מסר שעברת משהו, לא הגדרת בדיוק מה, והצגת את עצמך כבחורה חזקה ואולי הצגת את זה כמשהו קליל ומצחיק (יש אנשים שמתמודדים כך עם כאב על שכול/אובדן/פרידה, אמנם לא נתקלתי במצב בו סיפרו על טראומה בצחוק, אבל מנסה להעלות אפשרות אחרת)?

 

[ToryMaster]

אני סיפרתי ככה על המוות של סבתא

 

[sh53]

ואיך החברות הגיבו?

הן הבינו שאת מספרת את זה בצחוק כדרך התמודדות או שגם הן צחקו?

 

[יעל ניסן]

לא יודעת מה היא כן

אבל בעיני חברים הם אותם אנשים שיכולים לענות על הצרכים שלי, בין אם אני זקוקה לכתף לבכות עליה, לחיבוק, לטרמפ או לאוזן קשבת. אם אני מספרת משהו שמחריד אותי, מאיים עלי או מה שלא יהיה - והתגובה היא צחוק, אני מסיקה שלא 'קראו' אותי נכון, שלא הבינו מהם הצרכים שלי, ושבעצם לא נתנו תוקף למה שאני מרגישה. אני אמרתי ש'נורא ואיום' וקיבלתי תשובה של: 'נהההה, עזבי שטויות מה שאת מרגישה זה לא נכון'. אני מצפה מחברים שקודם יאמינו לי ויקחו אותי ואת רגשותי ברצינות ורק אחר כך ינסו לבדוק אם באמת זה כל כך איום ונורא או שאפשר לעבור לסדר היום.