טוב

[a girl named tal]

טוב

אם יש משהו שאני לא אוהבת להיות , זה להיות טכנית... ולכן , למרות שזה יצא לא רע יחסית, ה"שיר" שפרסמתי פה, אני לא מתחברת בשיט לכתיבה הזאת...זה פשוט לא עושה לי כלום, אני מקסימום מרוצה מעצמי על היכולת, אבל זה לא יוצר בי שום רגש, לא משחרר ולא נעליים...פשוט לא מדבר אליי. לעומת זאת, כששאני סתם כותבת (כמו הרשומה האחרונה שלי בבלוג) ברצף, בלי חרוזים, בצחוק, ובצורה שפשוט מביאה לידי ביטוי את המחשבות שלי כקומדית מצבים, אני מרגישה שזה הרבה יותר אמיתי ושזה יוצא ממני... אז סופרת או משוררת כנראה לעולם לא אהיה...זו פשוט לא אני אולי הייתי צריכה איזה טורשבועי באיזה עיתון.. גם זה נחשב כתיבה יצירתית? ומה זה אומר עליי אם ניכנס גם לפסיכולוגיה?

 

[a girl named tal]

ואם זה מעניין מישהו

אז ככה יהיה יותר קל לראות : הרשומה הראשונה "מחשבות" זה מה שיותר התחברתי אליו... (וככה נראה רוב הבלוג) והרשומה אחריה "אמביוולנטית" זה שיר שניסיתי לכתוב סתם כדי לבדוק את היכולות שלי לכתוב בעקבות הפורום הזה, ויצא בסדר..אבל לא מתחברת לחלוטין (למרות שאני מדברת על עצמי בצורה הכי כנה והכי מבפנים) הכל בבלוג שלי

 

[ב ן ח ו ר י ן]

בקשר לרשימות בבלוג

טוב-קודם כל ביקרתי בבלוג שלך והוא מקסים. מעבר לכך, בקשר למה שכתבת אז אני אמנם לא מתיימר להיות סופר או משורר אלא יותר מרפא על ידי כתיבה. הכתיבה שאת כותבת מנקזת את כל מה שאת מרגישה על הדף וזה מעולה, זה ריפוי על ידי כתיבה. את זה את יודעת אבל ממה שקראתי יש לך בהחלט גם את היכולת להיות סופרת (והרבה פחות משוררת) ואת זה את לא יודעת. זה לא קל אבל זה יכול לתת לך להרגיש הרבה יותר טוב אבל את צריכה לדעת על מה לכתוב. אם תכתבי על משהו שיעזור לך, שיעודד אותך, תכתבי סיפור שלוקח את עצמו מהחומרים שלך בבלוג את לא תאימיני כמה זה יעשה לך טוב.

 

[a girl named tal]

איזה חמוד

תודה האמת זה משהו שתמיד הרגשתי...אבל רציתי לשמוע את זה מהצד.. פעם הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי, כשכולם כותבים שירים ואני לא מצליחה להתחבר לזה..ויש לי את היכולת ((שלא באה לידי ביטוי ב"שיר" ההוא כי לא ממש טרחתי להשתמש באוצר מילים, וסתם הזדרזתי לחרוז מחשבות) לעומת זאת כשאני "סוקרת" מצבים, אני לא ממש כותבת..זאת אומרת, אני כותבת , אבל זה רץ לי, נשפך ממני פשוט יוצא.. כשהייתי כותבת מכתבים (פעם מזמן לפני האימיילים ) אני זוכרת שהיו אומרים לי שכיף לקבל ממני מכתבים, כי כשקוראים אותם זה בדיוק כמו לשמוע אותי מדברת..כאילו הכל ברצף ובלי להתאמץ להמציא סגנון כתיבה מסויים.. הסיבה שאמרתי שאני חושבת שהכי מתאים לי איזה טור בעיתון היא בגלל שיש לי יכולת לקחת מצב, ולתאר אותו בצורה מצחיקה או בצורה קצת אחרת, בדרך כלל לכיוון הומור.. ולכן אני צריכה כמו שאמרת, לדעת על מה לכתוב (גם מבחינת יידע, כי אני שונאת לכתוב באוויר) הסיבה שאני חושבת שבתור סופרת פחות ילך לי, זה שהדמיון שלי לא משהו.. אני לא מסוגלת להמציא סיפור...לפחות אף פעם לא קרה לי. גם כשכתבתי סיפורים קצרים, הם תמיד היו פארודיות שמבוססות על משהו קיים, אבל אף פעם לא סיפור חדש לגמרי.. את זה, נדמה לי שאין לי בשביל זה צריך דמיון, ואני לדעתי ריאלית מידי.. בכל מקרה הרבה תודה

 

[ב ן ח ו ר י ן]

החיים לא קלים....

אבל זה לא חוכמה לעשות משהו שקל לך לעשות. החוכמה היא כן ליצור סיפור גם אם זה קשה. את צריכה לעשות את זה לאט לאט ובשלבים. את יודעת יופי לתאר מצב ועכשיו, בפורום הזה, את יכולה ללמוד לכתוב ממש סיפור (עזבי שירים, לפחות סיפור), סיפור שקשור אליך, שמרים אותך, שמעודד אותך.

 

[a girl named tal]

צודק

אולי באמת אני צריכה לנסות אולי יש לי יותר דמיון ממה שנדמה לי ואם אני אתחיל זה יזרום... בינתיים הוספתי עוד משהו חביב שהמצאתי לי הרגע בעקבות שיחת בנות בפורום אחר: קראתי לזה "שומע"?

 

[משי סגול]

דימיון מתפתח מאוד,

כשקוראים ספרים, רואים סרטים ופשוט נותנים לראש לקחת אותך למחוזות אחרים. תנסי את זה, ואת תראי איך זה משפיע. מבטיחה. זה הכל עניין של ניסיון

 

[la fortuna]

מעולה נהניתי כל כך

המשיכי לכתוב (בשבילי)

 

[a girl named tal]

../images/Emo13.gif../images/Emo51.gif

 

[Freaking Eyes]

...

העיקר שאת מתחברת לעצמך וזה דבר ממש נהדר שהרבה לא מסוגלים. את לא צריכה לכתוב בסגנון שלא מדבר אלייך. לדעתי גם כתיבה של מחשבות, מסקנות והומור היא לא פחות מעניינת. גם אני כותבת ככה. [פעם ככה ופעם ככה. תלוי]. אני לא המנהלת של הפורום הזה, אבל אני מניחה שכל אחד שמתחבר לכתיבה בדרך מסויימת, ולא משנה איזה סגנון כתיבה, רצוי פה.

 

[a girl named tal]

../images/Emo13.gif תודה