Vasilissia
New member
טוב,
אני יודעת שאני לא כותבת כאן מספיק... בעצם אני לא כותבת כאן בכלל, אבל אני עדיין זקוקה לפרוק מעליי את התחושות שגורמות לי לרעוד ככה. ישנה חורשת אקליפטוסים מול הבניין שלי. הם הדבר הראשון שאני רואה מחוץ לחלוני בבוקר, כאשר אני פוקחת את עיני ובערב כאשר אני שבה ועוצמת אותן. היום קמתי גם למשמע הצליל שהם השמיעו. גם אקליפטוסים מסוגלים להשמיע קול, כאשר הרוח מנופפת בענפיהם ומדובבת אותם, או כאשר הם מופלים ארצה לנוכח מגע של ברזל חסר רחמים. ידעתי על זה כבר חצי שנה בערך. קבלן קנה את המקום. לפני חודשיים גם התברר כי כוונתו לחטוב את כל העצים ולבנות שם בניין קומות, או מה שזה לא יהיה. כל הבניין, ואני לא אתפלא אם גם כל הרחוב, מחה. פנינו לעירייה, אבל כנראה שזה לא עזר. הרגשתי כאילו מישהו חבט בי בחוזקה. אני לא יודעת אם התפללתי, ואני גם לא יודעת בפני מי. התחננתי בפני הרוח שתישא את קולי, שתגרום לברזל להחליד, שתגרום לאחד הפועלים להחליק. משהו. לאט לאט התקבצו בחורשה כמה אזרחים ומהומה שלמה התחילה. אני לא יודעת מה יקרה עכשיו, חלק מהתושבים והקבלן נשלחו בניידת. הפועלים עדיין שם. הגשם מתחזק, ולו יכולתי הייתי מפילה ברד עם אש מהשמיים. לו שזה יציל את האקליפטוסים שכבר נכרתו ומתבוססים באדמה הלחה. אני לא יודעת מתי תקראו את זה, אבל זו הפעם האחרונה שאני רואה בטבע דבר מה מובן מאליו. אני רק מקווה שאיש לא יצליח לכלוא את הרוח, או למכור את הגשם. המסורים שקטו, ואני אנצל את הזמן בכדיי להמשיך ולהתחנן בפניי כל אלו ששוכנים בחורשה שיזהרו, ויתגוננו.
אני יודעת שאני לא כותבת כאן מספיק... בעצם אני לא כותבת כאן בכלל, אבל אני עדיין זקוקה לפרוק מעליי את התחושות שגורמות לי לרעוד ככה. ישנה חורשת אקליפטוסים מול הבניין שלי. הם הדבר הראשון שאני רואה מחוץ לחלוני בבוקר, כאשר אני פוקחת את עיני ובערב כאשר אני שבה ועוצמת אותן. היום קמתי גם למשמע הצליל שהם השמיעו. גם אקליפטוסים מסוגלים להשמיע קול, כאשר הרוח מנופפת בענפיהם ומדובבת אותם, או כאשר הם מופלים ארצה לנוכח מגע של ברזל חסר רחמים. ידעתי על זה כבר חצי שנה בערך. קבלן קנה את המקום. לפני חודשיים גם התברר כי כוונתו לחטוב את כל העצים ולבנות שם בניין קומות, או מה שזה לא יהיה. כל הבניין, ואני לא אתפלא אם גם כל הרחוב, מחה. פנינו לעירייה, אבל כנראה שזה לא עזר. הרגשתי כאילו מישהו חבט בי בחוזקה. אני לא יודעת אם התפללתי, ואני גם לא יודעת בפני מי. התחננתי בפני הרוח שתישא את קולי, שתגרום לברזל להחליד, שתגרום לאחד הפועלים להחליק. משהו. לאט לאט התקבצו בחורשה כמה אזרחים ומהומה שלמה התחילה. אני לא יודעת מה יקרה עכשיו, חלק מהתושבים והקבלן נשלחו בניידת. הפועלים עדיין שם. הגשם מתחזק, ולו יכולתי הייתי מפילה ברד עם אש מהשמיים. לו שזה יציל את האקליפטוסים שכבר נכרתו ומתבוססים באדמה הלחה. אני לא יודעת מתי תקראו את זה, אבל זו הפעם האחרונה שאני רואה בטבע דבר מה מובן מאליו. אני רק מקווה שאיש לא יצליח לכלוא את הרוח, או למכור את הגשם. המסורים שקטו, ואני אנצל את הזמן בכדיי להמשיך ולהתחנן בפניי כל אלו ששוכנים בחורשה שיזהרו, ויתגוננו.
