טוווייינג... הקפצתי

[טוינג]

השבת הגדולה מתקרבת והולכת...פחד!../images/Emo4.gif

שלום לכם, חברים יקרים! בסוף השבוע הקרוב, מגיע השלב הכי קשה; היא מגיעה לארוז את הדברים. להתחיל ולהפריד את הסכו"ם, את הספרים, את הסדינים... להכניס הכל לארגזים ובזאת לסיים 3 שנים. עשינו הרבה עבודה כדי שנוכל להיפרד בלי לשבור ולהישבר. כבר חודש שאנחנו לא גרים יחד- וזה הלך בסדר יחסית (חוץ מכמה 'תאקלים' פה ושם). מחרתיים זה יקרה. אני(ואני יודע שגם היא) מנסה שלא לייחס משמעות מיוחדת ל'מאורע', כדי שהוא יהיה סביר לעיכול, אבל קצת חושש... מתחת לפני השטח, יש בי עיקצוץ קטן שמבקש לצאת. אני מאוד חושש שהוא יתברר כמטען חורג... אני צריך עוד רעיונות, חיזוקים ותמיכה, שיעזרו לי ולאישה הכל כך יקרה לי, לסיים את פרק הזוגיות הלא מספקת שהיתה לנו, ולפנות אל עתיד שיש בו אולי מקום גם ליחסים מסוג אחר ביננו. כי אנחנו חשובים אחד לשניה. באמת חשובים!

 

[noa128]

שלום לך טוינג ../images/Emo20.gif

וברוך הבא

בין השורות אני קוראת אותך הולך קדימה, מקבל בכאב והבנה את מה שהוחלט, מביט במצב בעיניים פקוחות. מסתגל לאט למציאות החדשה. אין לי הרבה לומר לך על מה שעתיד לקרות בסוף השבוע, משהו אומר לי שתצלח בהתמודדות גם עם הרגעים הקשים האלה, כי בליבך אתה מבין שכך טוב יותר לשניכם, ואת התמיכה שהזכרת אני מבטיחה שתקבל, ואשמח אם תיכנס במוצ"ש לספר איך היה - אני בהחלט אשמח לשמוע. טוב שבאת

 

[פילאטוס]

מממ.

עולה בדעתי עכשיו תרגיל פנימי קטן, שנדמה לי שמסכם את מקסימום ההכנות שא ת ה יכול לעשות לשלב הקשה הזה. אני עושה אותו לפעמים, ולפעמים הוא גם עוזר. זמן קצר לפני הפגישה שב במקום שקט, שבו ברור שלא תופרע בשעה הקרובה. עצום עיניים, נשום נשימות רכות, ונסה שכל אחת מהן תהיה ארוכה יותר, עד לקצות האצבעות של הרגליים והידיים ממש. דמיין שהאוויר שאתה מכניס הוא אוויר מרפא, מטהר, מחלים. חשוב על מערכת היחסים שלך עם בת-זוגך, זכור שכל מה שהיה ביניכם כבר היה, וסלח לעצמך. סליחה גורפת, לא שופטת, על הכל: על מה שהיה בשליטתך, מה שלא היה בשליטתך, על הטינה שהרגת אי-אז, או שצפה בך עכשיו, פשוט סלח לך. הנח לדברים לצוף בראשך בזה אחר זה, וסלח עליהם לעצמך. לאחר מכן עשה תהליך דומה, וסלח לה. על הכל. גם מה על שהיא "גרמה" לך לעשות, גם על מה שנדמה בלתי נסלח עד הרגע, על דברים קטנים וגדולים. ואז שלח אליה מה שהמורה שלי קורא "חיוך פנימי". חיוך נקי ממטרות ותכליות. רק חיוך. ותישאר שם כמה שיתאים לך. בהצלחה

 

[טוינג]

וואוו!!...

אני בהחלט מתכוון לנסות! תודה, ואשתדל ל'דווח' במוצ"ש או מאוחר יותר...

 

[אני שירה]

יש לי משהו לומר אבל ../images/Emo26.gif

אני לא בטוחה מדבריך אם אתם נשואים או רק חברים הייתם

בכל זאת, נראה לי הכי כדאי וטוב, בשלב כזה הוא להיות עם אנשים יקרים וקרובים, שיכולים לתת תמיכה וחיבוק

, לתת חום והבנה. גם אם זה חיק המשפחה, או אפילו חברים. לי היה קצת קשה (ואני לא משווה בכלל אתכם אלי), וגיליתי שחברים (לפחות במקרה הזה), זה פתרון לא רע כדי להתעודד. המון

, ובעיקר שמחה ב

.

 

[טוינג]

חברים...

תודה על התמיכה! היום עשיתי יום חברים מרוכז. היה לי ממש טוב, אבל איך שנכנסתי הביתה- ה'ברז' נפתח, התקשרתי אליה. קצת הלכנו לאיבוד- אבל בסוף התיישרנו וסיכמנו שמחר נתחיל את העניין בחוויה חיובית. תחזיקו אצבעות!

 

[אני שירה]

../images/Emo60.gif, יהיה בסדר ../images/Emo23.gif

 

[אמירדרור]

להתבונן

אתה אומר "הברז" ומשאיר שם לא רק אחרים אלא גם את עצמך בערפל. למה בדיוק אתה מתכוון ? מה הרגשת כשניכנסת הביתה ? פחד ? געגועים ? חרטה ? שום עצה ושום תרגיל לא יועילו כמו לזהות ולהכיר את החוויה הרגשית של עצמך, לבד ובאופן ברור, עד שלא תעשה שם קונטקט לא יבוא ולא יגיע כלום שקט. סיפור מהחיים - אחרי 5 שנים הם נפרדו. כמה חודשים אחרי הפרידה היא הגישה את עבודת הM.A שלה והתברר לו שהוא לא מופיע ברשימת אלה שהיא מודה להם. 5 שנים הוא מסיע אותה לאוניברסיטה על הקטנוע. יום יום, קיץ חורף רק כדי שהיא לא תסע באוטובוס. חושש מפיגוע. והנה מגיע היום והוא לא מקבל על זה כלום. אכזבה, למרות שהוא לא עשה זאת כדי לקבל. הכל בא מהאהבה, ובכל זאת הוא חש אכזבה. הוא סיפר זאת בסדנה שבין השאר מקנה ומאמנת בכלי של "התבוננות רגשית" והנה הוא מספר שהוא עשה את העבודה, התבונן באכזבה שלו וגילה פתאום שמה שבאמת הניע אותו זה היה הצורך להימנע מלחוש רגשות אשם. זה היה המניע לעשייה שלו כל השנים הללו. הוא לקח משם שיעור לכל החיים, לכל שביל בו הוא יצעד. אז בדוק עם עצמך מה בדיוק אתה מרגיש, פשוט שב עם עצמך. שבת של שלום אמיר דרור

 

[טוינג]

מה שיש שם בפנים...

האמת היא שלעניות דעתי הענייה בהחלט, כבר זיהיתי את החוויה הרגשית כפי שאתה קורא לה, יחד עם דברים רבים אחרים. היתה לה ולי ההזדמנות הנדירה, להתבונן אחד בשניה וכל אחד בעצמו, תוך כדי הקשר עצמו. נכונה מאוד היא העובדה, שעד שהצלחנו להגיע למסקנות האמיתיות (וכמובן שאמת חדשה נוצרת בכל רגע וגם עכשיו), עברנו מספר תלאות. אבל מהרגע בו יכולנו להודות בהן- לא נעימות ככל שיהיו, הדברים הפכו ברורים ומעשיים. נותרה רק אותה תחושה לא נעימה, שלמרות ששנינו כל כך יקרים אחד לשניה, לא יכולה לצמוח מזה זוגיות. ואותה תחושה, שאתה משתדל להצליח במשהו שאתה מאוד מאמין בו, אבל ישנם לפעמים עוד מרכיבים שאינם תלויים בך, הגורמים לזה לא להצליח- היא היא הזרם שהתפרץ מהברז... וזה רק אנושי.

 

[גריפון]

את הסכו"ם והמפות והספרים הישנים

הצעה: היא לא תיקח חצי. היא תיקח את מה שהיא רוצה. אתה לא חייב לומר לה את זה - רק לאמץ בתוכך את הגישה הזו. לא לעשות חישובים בראש. לפרגן לה שתיקח. וזה יהיה גם לפרגן לעצמך. לא תרגיש שמשהו נלקח ממך בעל כורחך - חפצים, חום, בת זוג - אלא ששחררת ברצון ונתת מנדיבותך. וודאי יעבור מזה משהו גם אליה, וגם היא תנהג בך כך. אכנס בערב במיוחד בכדי לקרוא אותך. בהצלחה.

 

[טוינג]

אנחנו באותו הראש! ../images/Emo45.gif

זהו... היא כבר ציכה להגיע. בתור 'סיפתח', הצעתי שנלך לאכול ארוחת בוקר (?) יחד. אני מאמין שבכוחות משותפים נצליח להתחבר לצד החזק והנעים של שנינו- כי למרות הפרידה, אנחנו יודעים טוב מאוד שהוא קיים! יש עוד מישהו שלא מחזיק אצבעות? זה הזמן... ושוב תודה ו

גדול לכל מי שתומך; אקטיבית או פאסיבית!

 

[פּרפרית]

בהצלחה

 

[noa128]

מה שלומך טוינג?

חזרתי עכשיו, מקווה שהולך טוב. מצטרפת לדברי העידוד והתמיכה של חבריי לפורום - אני מאמינה שעם הגישה הזו שלך אכן תצליח לסיים את זה יפה ולהמשיך הלאה (כבר אמרתי

) - ומחכה לשמוע מימך איך אתה. שבת טובה,

 

[גריפון]

טוינג, בוא כבר (ופתח כותרת חדשה)

 

[טוינג]

זהו...

שלום לכם, חברים יקרים! אני לא יודע איך לספר בדיוק את מה שקרה במהלך סוף השבוע הזה... אולי אתחיל בזה שאספר, שהאישה שאיתה איתי, היא בן אדם מקסים!!! זה התחיל בארוחת בוקר משותפת בבית קפה. היה טעים ונעים, ממש כמו בימים הטובים. אחר כך הגענו הביתה. לא עבר זמן רב מתחילת מלאכת האריזה, עד להתפרצות הכאב הראשונה מני רבות, שפילח דרכו במרווח שבין העפעפיים לגלגלי העיניים, והפך לאותו נוזל שקוף ומלוח שמטפטף לאדמה. לא לפני שהוא מותיר נחלים צרים היוצרים תחושה עמוקה של תהום נפערת בלחיים ובלב כאחד. מהר מאוד הבנו, שכדאי להוריד את הקצב. וכך, אחרי מספר ארגזים לקחנו את עצמנו להפסקה. יצאנו קצת מהבית. הלכנו לטבע הקרוב. דיברנו. התחבקנו. כאבנו. צחקנו. בכינו... בערב, אל מול האח הבוערת, אכלנו תבשיל קדירה שהנחתי מבעוד מועד מעליה. נחנו. אהבנו... גם בלילה אהבנו... בבוקר המשכנו; לארוז ולבכות. לצחוק ולדבר. לאכול ארוחת בוקר של כפר. כמו בכל שבת... העמסנו את הכל על המכוניות ונסענו לכרך הגדול. פרקנו. ושוב כאבנו... ושוב פילחו הדמעות את ליבנו. ושוב נפערה תהום בתוכנו. ובכל אותו הזמן, המשכנו להיות אנושיים. הבטחנו לכבד אחד את השני... אני מוכרח לומר שניצת אולי, גם ניצוץ של אש חדשה. אש אחרת. כזו שלא בערה ביננו מעולם. ואני קיוויתי מצדי, שמי יתן ותהיה לנו מדורה! אבל אולי זה עוד מוקדם... אחר כך הלכנו לאכול פיצה. איזה מוזר... אבל היה דווקא טוב. היה גם קשה. חזרתי. עכשיו ריק לי; בבית ובלב... וכואב לי. כל כך כואב! ואני עצוב מאוד, אבל לרגע לא חושב שלא יהיה בסדר- גם אם עכשיו אני לא מצליח להבין איך... הפחד הגדול שקינן בי בימים האחרונים, היה אותו פחד שקינן גם בה, באישה היקרה הזאת. וביחד, מתוך בחירה, הערכה, כבוד ואהבה אחד לשניה- הפכנו את מה שיכול היה להיות לחוויה קשה, כואבת ופוצעת, לאחד מהרגעים היפים, הכנים והמחבקים ביותר. למרות הקושי העצום, והדמעות. אותן דמעות שגם עכשיו לא ממש שואלות את רשותי או מתחשבות בהבנותי, ומוצאות דרכן אל האדמה. אני באמת לא יודע הן רוצות למלא שם... ומוזר לי. וחשבתי לא אחת במהלך סוף השבוע, על החיזוק, העידוד והעצות שקיבלתי גם כאן ומחברים יקרים נוספים- וזה עזר לי. ולו בידיעה שגם בעולם בו אנחנו מתהלכים ברחובות בינות לאלפי אנשים עם תחושות וחוויות בדיוק כמו שלנו- אבל לא יכולים לגשת ולהיות איתם סתם כך, גם בעולם כזה- יש איתי עוד מישהו! תודה לכולכם מכל הלב! אני לא בטוח שאני מוכן ל'התחיל מחדש' עדיין, אבל מקווה שאצליח למצוא לעצמי מקורות אנרגיה חיובית לימים הכל כך קשים האלה.... שבוע טוב לכולכם! אתם נפלאים!!!

 

[גריפון]

הו הו הו, והרי אין דבר מקרב יותר

מאשר חרדת נטישה... ומה שלא יהיה ביניכם מעתה, זו מעכשו האם-אמא של כל ההתחלות החדשות. החזק אותנו מעודכנים, העם במתח!

 

[noa128]

טוווייינג... הקפצתי ../images/Emo13.gif

ומבקשת קודמקול להצטרף למה שאמר גריפון שם למטה בהודעה טרייה - ולאחל לך את כל ההצלחה שבעולם בבנייה של משהו חדש ואחר - והישמרות מגלישה נעימה שסופה "חזרנו"... עם כל הכאב, נשמע לי טוינג יקר שחשוב לשניכם לשים את הדגש על ההיפרדות, על ההתמודדות עם "נגמר" - ולאו דווקא על האופציה שאולי אולי... - פשוט כי זה מצב מבלבל מאד וקשה עוד יותר להתמודדות. עם כל הכאב - אם מחליטים שלא טוב יחד - אז עד שלא ילובנו הסיבות והגורמים כשכל אחד תחת גפנו לבד - עלולה התאחדות מחודשת לשים אתכם במעגל - ולא בצעידה קדימה. מאחלת לשניכם רק טוב, שלא תהיה לך טעות - רק מציעה את מנחת נסיוני בקטע כזה - שינוי הוא קשה ומורכב ודורש עבודה רבה - תפרגנו אותו לעצמכם מתוך רצון שיצליח באמת - אם בכלל - וגם ידידות היא מבורכת ואולי אפילו עדיפה... נטו שני אנשים שטובים אחד לשני - רק לא כזוג... ואנחנו כאן גם ברגעים הקשים שהם חלק בלתי נפרד מכל העניין - אתה מוזמן להרגיש חופשי לבוא ולפרוק גם כשקשה, גם כשכואב - בדיוק בשביל זה יש כאן כתף קולקטיבית..

 

[חבצלת מים]

הי

לצערי ראיתי את ההודעה קצת מאוחר מדי.... מקווה שלא היה לך קשה מדי. אני הייתי שם בעצמי רק לפני חודש, וזה אכן לא פשוט. אם אתה צריך משהו, אני פה.

 

[טוינג]

מה שאני צריך...

קודם כל תודה! כשאני חושב על מה שאני באמת צריך במצב הזה, כמו כל מי שנמצע בו אני מניח שזה תמוהה ומוזר לבקש משהו חם, מחבק ואוהב, שינסה למלא ולו לפרקי הזמן הקשים- את החלל שנפער. חלל שיתמלא ודאי ברבות הימים; אם במערכת יחסים אחרת, אם בקהילה סימפטית ואם בעצמי ובדרכי הבלית סטנדרטיות... יחד עם זאת, במסגרת המגבלות הוירטואליות, אני מוכרח לציין שבכל פם שאני מקבל תגובה בפורום, עולה במקצת הטמפרטורה של המחשב שלי ואני מדמיין שזהו ביטוי סמלי לחום ולחיבוק שמעניקים לי ולאחרים פה! אני מקווה להצליח ולהתאושש מהר ככל הניתן, כדי שאוכל גם אני לתרום מהחום שיש בתוכי.

 

[חבצלת מים]

הי טוינג

מתעניינת בשלומך... איך עוברים עליך הימים האחרונים?