אשכר תודה על ההתעניינות
מקום הלידה נשאר בבית כי אני ממש לא רואה את עצמי הולכת ללידה בבית חולים. הן מתוך אמונה שלידה בבית בטוחה יותר והן מתוך חרדה מגישת "פס הייצור" שיש בבית חולים. אני כן פתוחה לשינויים של הרגע האחרון שעשויים לקרות מתוך הבנה שכדאי לי להיות מוכנה לכל מה שעתיד לבוא (למשל, עוברית שתתהפך פתאום, פינוי לבית חולים וכד'), ולשם כך אפילו נעזרתי ואני עדיין נעזרת בנשות מקצוע, שגם הרגיעו אותי וגם נתנו לי מידע מעשי חשוב. עם זאת, אני צריכה לציין שהנושא הלא פתור של העדר הביטוח, עדיין מעצבן, כי זה עדיין קשה לי עקרונית לדעת שאני במובן מסוים אומרת לאשת מקצוע "גם אם תתרשלי זה בסדר". כי זה לא בסדר בעיני ואני מאוד מקווה שהמיילדות לא תוותרנה על הניסיון לפתור את העניין הזה כי באף תחום מקצועי זה לא הגיוני בעיני שאדם שנותן שירות ושאמורה להיות לו אחריות מקצועית אין לו ביטוח שמשקף את האחריות הזאת, על אחת כמה וכמה שמדובר באחריות על חיי אדם. על כל פנים, התגמשתי בעניין זה בסופו של דבר גם בגלל זה שאני פשוט לא מסוגלת לדמיין את עצמי יולדת בבית חולים (את הלידה שאני רוצה בכל אופן, אני מרגישה שאם אגיע לבית חולים זה בטח יסתיים בקיסרי כי אני אתעצבן ואלחם כל הזמן על הרצונות שלי, גם אם בצורה יפה כי אני די מנומסת...), ובעיקר כי המיילדת שאני מתכננת ללדת איתה היא בעלת ניסיון, קיבלתי עליה המון המלצות טובות ומתוך מפגש עימה היא נראית לי ב"אותו הראש" גם בהיבט של שמירה על הבטיחות בלידה והיא לא מצטיירת לי כמי שתנסה "להיות גיבורה" על חשבוני ואם יהיה צורך לפנות לבית חולים היא תעשה זאת מבלי להרגיש כישלון או שהיא צריכה להוכיח משהו למישהו ולי הגישה הזאת מאוד מתאימה. יחד עם זאת, אם מסיבה כלשהי הלידה לא תצא לפועל עימה, אז אין אף אחת אחרת שאני מעוניינת להיעזר בשירותיה ולכן ההחלטה, במקרה כזה, היא לפנות לכיוון של לידה בבית חולים עם דולה מקצועית (כלומר, בכל מקרה לא נלך לבד לבית חולים בכל תסריט שיתפתח), כי אם עשיתי כל מה שאני יכולה וזה לא עזר אז צריך לדעתי גם לדעת לעצור ולהגיד "עד כאן כנראה שכדאי ללכת בכיוון אחר". כמובן, אני מקווה שהתסריט הזה יישאר תיאורטי בלבד... שוב תודה על האכפתיות.
