גם בימי המנדט הפלסטינים היו הכי קיצוניים
בין ערביי המזה"ת. זה לא מקרה שרובם בחרו מרצונם הטוב במופתי הנאצי להיות מנהיגם. ב-1931, עוד לפני שראאד סלאח נולד, אירגן המופתי 'ועידה איסלאמית' בירושלים וצרח 'אלאקצא בח'טר'. הוא זה שגרר את העולם הערבי והאיסלאמי להתערבות נגד היהוד הכופרים בפלסטין. לייתר הערבים לא היה כ"כ חשק, פלסטין עניינה אותם כשלג דאשתקד ואם זה היה תלוי בהם בלבד היה פה מזמן שלום ע"פ הסכם פיצאל-וייצמן. אבל פלסטין היתה המקום שבו ה'רעיונות' של חסן אלבנא, מייסד האחים המוסלמים במצרים, היכו שורשים יותר מבכל מקום אחר והתחברו עם הנאציזם האנטישמי כאשר המופתי ואנשיו מספקים את הקשר הפיזי. רק בעקבות ההסתה הנאצית של המופתי ואנשיו פרצו במזה"ת פוגרומים נגד היהוד כמו בעיראק ואח"כ בלוב, במצרים, בעדן וכד'. כיום פלסטין היא שוב אחת הזירות החשובות שבהן צומח האיסלאמו-פאשיזם. מה שקורה אצל פלסטיני 48 הוא הד למה שהולך בע'זה. גם פה החמאס הדתי וה'חילוני' השתלטו על מהלך העניינים כמו בימי המופתי כשהם גוררים איתם את ייתר הכוחות הפוליטיים כמו חד"ש שפעם היתה קומוניסטית והיום היא שפחה נרצעת של בל"ד והאיסלאמים.