טור חדש ב- YNET, לעיונכם
ואשמח לתגובתכם. אני אישית לא מתחבר לכתוב. בכלל לא מרגיש ש"נגמרו החיים" מאז בואה של היורשת. אז יכול להיות שחלק נכתב בהגזמה בשביל הציניות וההומור - אבל בכל צחוק יש שמץ של אמת... ואני בגישה אחרת לגמרי מזו של הכותב. אין ספק - החיים השתנו. החיים שהיו לנו לפני הלידה השתנו לגמרי ועכשיו יש לנו חיים אחרים מבחינת התכנים, סדרי העדיפויות, ההתנהלות. אבל לרגע לא הרגשתי ש"נגמרו לי החיים". נגמר שלב אחד בחיים והתחיל שלב אחר, עם קשיים אחרים, אבל גם עם המון שמחות ואושר אחרים. בדיוק כמו שהחיים משתנים במעבר בין רווקות לזוגיות, כמו שהם משתנים במעבר בין ילדות לבגרות, בין בי"ס לצבא, ובין עוד המון סיטואציות בחיים. אז הטור נחמד ומשעשע - אבל אני ממש ממש לא מסכים לתוכן שבו, שמנציח דמות אב היסטרי, בור, אגואיסט, ולא עוזר לקדם את דמות האב הנפוץ יותר (לדעתי) כיום - של אב שותף, מבין, מתעניין, קורא, שטובת זוגתו וילדיו עומדת לנגד עיניו כמו טובתו הוא, אם לא יותר ממנה.
ואשמח לתגובתכם. אני אישית לא מתחבר לכתוב. בכלל לא מרגיש ש"נגמרו החיים" מאז בואה של היורשת. אז יכול להיות שחלק נכתב בהגזמה בשביל הציניות וההומור - אבל בכל צחוק יש שמץ של אמת... ואני בגישה אחרת לגמרי מזו של הכותב. אין ספק - החיים השתנו. החיים שהיו לנו לפני הלידה השתנו לגמרי ועכשיו יש לנו חיים אחרים מבחינת התכנים, סדרי העדיפויות, ההתנהלות. אבל לרגע לא הרגשתי ש"נגמרו לי החיים". נגמר שלב אחד בחיים והתחיל שלב אחר, עם קשיים אחרים, אבל גם עם המון שמחות ואושר אחרים. בדיוק כמו שהחיים משתנים במעבר בין רווקות לזוגיות, כמו שהם משתנים במעבר בין ילדות לבגרות, בין בי"ס לצבא, ובין עוד המון סיטואציות בחיים. אז הטור נחמד ומשעשע - אבל אני ממש ממש לא מסכים לתוכן שבו, שמנציח דמות אב היסטרי, בור, אגואיסט, ולא עוזר לקדם את דמות האב הנפוץ יותר (לדעתי) כיום - של אב שותף, מבין, מתעניין, קורא, שטובת זוגתו וילדיו עומדת לנגד עיניו כמו טובתו הוא, אם לא יותר ממנה.
