אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
טו בשבט וטו באב היש קשר בנינייהם?|מ
- פותח הנושא תריג
- פורסם בתאריך
לא שמת לב מספיק...
שבט הוא החודש החמישי. אב הוא החודש האחד עשר. ההפרש בין 15 בשבט ל-15 באב הוא בדיוק ששה חודשים = חצי שנה. זו כאילו חלוקה של השנה לשניים וחגיגה פעם בחצי שנה. ובכל זאת, אני לא יודע על שום קשר מודע בין שני החגים. יתכן שההפרש המדויק נובע מכך שט"ו בשבט הוא באמצע החודש המתחיל את האביב ואילו ט"ו באב הוא באמצע החודש המסיים את הקיץ. הגיוני שההפרש בין חג תחילת האביב וחג הפרידה מהקיץ יהיה חצי שנה.
שבט הוא החודש החמישי. אב הוא החודש האחד עשר. ההפרש בין 15 בשבט ל-15 באב הוא בדיוק ששה חודשים = חצי שנה. זו כאילו חלוקה של השנה לשניים וחגיגה פעם בחצי שנה. ובכל זאת, אני לא יודע על שום קשר מודע בין שני החגים. יתכן שההפרש המדויק נובע מכך שט"ו בשבט הוא באמצע החודש המתחיל את האביב ואילו ט"ו באב הוא באמצע החודש המסיים את הקיץ. הגיוני שההפרש בין חג תחילת האביב וחג הפרידה מהקיץ יהיה חצי שנה.
חג האהבה גם לא חל בט"ו באב
בעצם, אין חג כזה. את האהבה חוגגים ביהדות 24 שעות ביממה 365 יום בשנה. העולם הזה מלא אהבה. בט"ו באב חוגגים משהו די אחר - ביהדות, בכל אופן: מקור החג הוא במגילת תענית (מגילה פ"א), ונקרא "זמן עצי כהנים", שבו הביאו קורבן עצים למערכת המזבח בזמן בית שני, ואותו היום עשו יו"ט, שאסור לעשות בו הספד למת. הפילו גורלות בין השבטים, וכל אחד זכה להביא עצים בחודש מיוחד, וביום ט"ו באב הביאו בני זתוא משבט יהודה (עזרא ב' ט') ועמהם מי שטעה בשבטו והעם בכלל. וכן עשו יום טוב כדי להדגישו כנגד הצדוקים שהתנגדו לקרבן עצים מן הציבור. סיבות נוספות ליום טוב בט"ו באב: * מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב, ועונשם היה שכל הדור ההוא ימות במדבר. בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. * התרת נישואים בין השבטים - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. * הותרו נישואים עם בני בנימין, בטענה שהגזירה (שנגזרה עליהם בעקבות פרשת פילגש בגבעה) אינה חל על צאצאיהם. * סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה והעצים הנכרתים אינם מתיבשים, ויש חשש לתולעים. (והשמחה שבדבר, כפי שמסביר רבנו גרשום מאור הגולה, היא שמאז יש להם יותר זמן ללמוד תורה). * ביטול הפרדיסאות - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט הושיב שומרים בדרכים שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את האיסור בט"ו באב. קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב" מציינת מאורע זה. * יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואותו היום תקנו ביבנה ברכת הטוב והמטיב. הקשר בין שני החגים הוא, איפוא, בכך שט"ו באב מסמל את היום שבו תשש כוחה של חמה (כלומר הקיץ מתחיל להיחלש), וט"ו בשבט הוא היום שבו "כבר יצאו רוב גשמי השנה". רוב כמות הגשמים של השנה יורדים עד ט"ו בשבט, ובתלמוד נאמר, ששרשי העצים, שינקו עד אז את המים מגשמי השנה הקודמת, מקבלים מכאן והלאה את המים ממי השנה החדשה, שהספיקו לחדור למעבה האדמה. האילנות מתחילים לצאת מתרדמת החורף, הימים הולכים ומתארכים, השמש מתחילה לחמם, והשרף עולה באילנות, הגשמים שנספגו באדמה מתחילים לעלות באילן והוא מתעורר לחיים חדשים. על כן, כל פרי שחנט לפני תאריך זה שייך לשנה שעברה, כי הוא חי מגשמי השנה שעברה, ואילו אילנות החונטים לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה החדשה.
בעצם, אין חג כזה. את האהבה חוגגים ביהדות 24 שעות ביממה 365 יום בשנה. העולם הזה מלא אהבה. בט"ו באב חוגגים משהו די אחר - ביהדות, בכל אופן: מקור החג הוא במגילת תענית (מגילה פ"א), ונקרא "זמן עצי כהנים", שבו הביאו קורבן עצים למערכת המזבח בזמן בית שני, ואותו היום עשו יו"ט, שאסור לעשות בו הספד למת. הפילו גורלות בין השבטים, וכל אחד זכה להביא עצים בחודש מיוחד, וביום ט"ו באב הביאו בני זתוא משבט יהודה (עזרא ב' ט') ועמהם מי שטעה בשבטו והעם בכלל. וכן עשו יום טוב כדי להדגישו כנגד הצדוקים שהתנגדו לקרבן עצים מן הציבור. סיבות נוספות ליום טוב בט"ו באב: * מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב, ועונשם היה שכל הדור ההוא ימות במדבר. בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. * התרת נישואים בין השבטים - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. * הותרו נישואים עם בני בנימין, בטענה שהגזירה (שנגזרה עליהם בעקבות פרשת פילגש בגבעה) אינה חל על צאצאיהם. * סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה והעצים הנכרתים אינם מתיבשים, ויש חשש לתולעים. (והשמחה שבדבר, כפי שמסביר רבנו גרשום מאור הגולה, היא שמאז יש להם יותר זמן ללמוד תורה). * ביטול הפרדיסאות - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט הושיב שומרים בדרכים שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את האיסור בט"ו באב. קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב" מציינת מאורע זה. * יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואותו היום תקנו ביבנה ברכת הטוב והמטיב. הקשר בין שני החגים הוא, איפוא, בכך שט"ו באב מסמל את היום שבו תשש כוחה של חמה (כלומר הקיץ מתחיל להיחלש), וט"ו בשבט הוא היום שבו "כבר יצאו רוב גשמי השנה". רוב כמות הגשמים של השנה יורדים עד ט"ו בשבט, ובתלמוד נאמר, ששרשי העצים, שינקו עד אז את המים מגשמי השנה הקודמת, מקבלים מכאן והלאה את המים ממי השנה החדשה, שהספיקו לחדור למעבה האדמה. האילנות מתחילים לצאת מתרדמת החורף, הימים הולכים ומתארכים, השמש מתחילה לחמם, והשרף עולה באילנות, הגשמים שנספגו באדמה מתחילים לעלות באילן והוא מתעורר לחיים חדשים. על כן, כל פרי שחנט לפני תאריך זה שייך לשנה שעברה, כי הוא חי מגשמי השנה שעברה, ואילו אילנות החונטים לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה החדשה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.