פרררררK אחד עשרה !! ../images/Emo13.gif
בפרק הזה הכוונה למיכל S
*בנג* ברונו חייך. "יפהההה !!!" התלהבתי "יש לך את זה" מיכל אמרה ולקחה עוד שאכטה. יום בהיר טיפוסי, במרפסת של ברונו. צליל ודנית רואות טלויזיה, מיכל על נרגילה, ואני מתרשם מיכולת הצליפה של ברונו בילדי גן שעושים את דרכם הביתה. *בנג* *אאאאאאאחחחחחח כסססס אמוקקקקק אייייייי* "פאקקקק !!!" ברונו התבאס. הוא פגע בטעות בהומלס השכונתי. "עכשיו יבואו אליי מהעיריה לעשות לי בעיות עם הרשיון... קיבינימט..." הוא קם והלך להחליף מחסנית. מיכל צחקה. "מסכן... הוא כבר דפק בו 14 כדורים והעיריה תמיד באה אליו עם הפרת הזכויות וכל הזבל הזה..." היא לקחה עוד שאכטה. "אז מה איתך ? הכל טוב ?" היא שאלה אותי "לא ! יש צרות" מישהי ענתה במקומי. זאת הייתה שאקירה, היא נכנסה לדירה. "בואו, הוא שוב הסתבך עם מיצי". הבנו במי מדובר וירדנו כולנו למטה. כמה רחובות מהבית של ברונו, הגענו למוקד הבלאגן. קוקו, שוב הסתבך עם מיצי, הרוטויילר של ראש הוועד השכונתי. "תפסי אותי סססס אמממקקקק תפפפסססייי אותייייי לפני שאני פותח לו ת'צורהההה אררררררררר" הוא השתולל. אחותה הקטנה של מרסלה תפסה אותו. "תירגעעע, תירגעעעע כברררר" היא ניסתה. מנגד מיצי נבח כמו מטורף... מה זה נבח.... שאג. מזל שכמה ילדים שהיו באיזור החזיקו אותו. "מההה קרררהההה ???" צליל צרחה. "הבןןן זונההההה נשך את קיטי !!!!! הוא הביא לה ביסססס !!!! יווווו אם אתם עוזבים אותי אני מראההה לו מה זהההההההה !!!!!!!" קוקו השתולל. "מי זאת קיטי ?" מיכל שאלה. אחותה של מרסלה נאנחה. "זאת החתולה החדשה שהוא דלוק עליה...... הוא רדף אחריה כדי לנסות להתחיל איתה ומיצי השתחרר ונשך אותה." "אמרתי לך לעזוב את החתולות של השכונה !!!" צליל צעקה עליו. לא עברו הרבה שניות ונשמעה חרקה עצבנית מכיוון הכביש. זה היה האוטו של רינת. "הנה אנחנו !!!! מה הבעיות ???" רינת צעקה מהחלון של האוטו. לא הספיקו לענות לה והדלתות של הדלת נפתחו והיא יצאה מהאוטו עם אלה ולאה בריצה לכיוונינו. "קוקו !!!!! אנחנו נציל אותך !!!!!" לאה צעקה לו דנית באה לעצור אותן "לאאאאא !!!! זה סתם ריב קטן אתן לא מבינות זה פשוט........ ! "
*טראחחחחחחחחח* *&*$)$&*)#*^&&**בוםםםםםםםםם*^&^&^$%&%^#* *טאאאאאחחחחחחח*%^^#@^%@^@^%@*טאחחחחחחחח*^@^@^%^@$#@%@#$%@#%$%*טחחחחחססססס* ^%^#@^%@#%^@*טטחחחחחחררררררר* %@^@#^%*קראאאאקקקקק*$#@@*^@%^!@#$%^ *טאח טאח טאח טאח* @^@%^@^@W#$^%@#*קקקקחחחחחססססססססססס*&*&*%&*%*&*%** XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX .... *קראק...*..... ......"ושאף אחד לא ינבח עליו יותר !!!!!!!" אלה התנשפה והסתכלה מסביב. אחרי שהאבק התפזר היה קצת אפשר לראות את ה"אחרי"..... כולם על הרצפה, עם לפחות כמה שברים, המדרכה כולה סדוקה, כמה עצים נפלו, הרוטויילר משופד על גדר, כמה ילדים על העץ, כמה ילדים בערימה, הרצועה של הרוטויילר קרועה לחתיכות, הספסל שליד הגן הפוך (כולל הזקנות שישבו עליו) וקוקו על חבל תלייה של כביסה של בניין קרוב. במילים קצת יותר ציוריות – הרחוב שבור, השכונה הלכה קאפוט. "אחחח... אעעעע..." כולם נאנחו וניסו לקום. "א.. אבל רינת... ז.. זההה... היה ריב.. ריבבב קטן.... !" צליל אמרה וניסת להרים את עצמה. "אבל אמרתם שזה מקרה חרום !!!!!" רינת צעקה "yeaaaahhh !!!! חה חההההה !!! כל הכבוד רינת !!!!" קוקו צעק לה עקום כולו, תלוי על החבל. "אוי... לאאא... אחחח...." שאקירה נאנקה מכאב, "אז לזה הוא התכוון... כשהוא אמר שהוא הולך לקרוא לגב..." הסתכלנו עליו. למרות שהוא היה במצב פיזי של בייגלה הוא נראה די מבסוט. הוא נתן חיוך של "מלך השכונה" והדליק סיגר. "הנההההה. זה קצת יכאב בימים הקרובים אבל זה יעבור" האחות אמרה למיכל וחייכה. המשפט הזה די חזר על עצמו... אחרי הבלאגן הלכנו לבית חולים כדי לטפל בתופעות הנילוות לכסאח שלאה ואלה הרימו. כולם יצאו לפחות עם תחבושת אחת ושני פלסתרים. "הכל בסדר ?" שימי שאל בדאגה. הוא בדיוק נכנס לחדר עם שחר לבקר אותנו. "כןןן.... לא משהו מיוחד..." אמרתי לו, "חתך פה, בומבה שם..." "לאאאאא.... שטויות !! זה כבר יעבור להם !!" לאה חייכה, "נכון צלילוש ???" היא נתנה לה צ'פחה על הגב והפילה אותה על הרצפה. "גררררר" דנית התעצבנה, "אם לא הייתי מקובעת עכשיו הייתי דופקת לך פיצוץ". לאה צחקה. "אמממ חבר'ה חכו שניההה... אני... אני תיכף באה !!!" שחר אמרה לנו ויצאה מהחדר. "ממממ.... הכל בסדר עם הילדה ?" מיכל שאלה את שימי מודאגת. "אני יודע.... ? היא נראתה בסדר היום...." הוא אמר בספק. ילד קטן נכנס לחדר... מתנשף... כאילו הוא רץ כמו מטורף עד אלינו. "מי זאת אלה ????" הוא שאל בלחץ. "אני !" היא ענתה לו. "בואי איתי !!! מהרררר !!! זה דחוףףף !!!!" הוא אמר לה בהיסטריה. "הופה... מה הלחץ ננס ?" היא שאלה אותו בסתלבט. "נו מהררררר !!!! אין הרבה זמן !!!!!!" הוא צעק לה. הוא נראה כאילו הוא חזר מפיגוע. המום כזה ודי לחוץ. "קיייי אני באהההההההההה" היא הלכה אחריו. "אפשר כבר ללכת ??" שאקירה שאלה את האחות. "כן" היא ענתה לה בחיוך, "ושמרו על עצמכם בפעם הבאה !!!" "יאללה, זזנו מפה !" שאקירה אמרה לנו והלכנו בעקבות אלה. הלכנו במסדרונות בית החולים בדרך למעלית כשפתאום – הפסקת חשמל. "המערכת קרסה !!!!!!" מישהו צרח, "מהררררר !!!! לקרוא לטכנאי !!!!!!!" "אאאאאאאאאאאאיייייייייייההההההה" נשמעה צרחה של בכי. "מהר !!!! עזרה דחוף לחדר 5 !!!!!!!" אחות אחת צרחה מהקצה השני של הפרוסדור. צרחה בבית חולים במצב של הפסקת חשמל זה משהו לא ממש נדיר, אבל מה שהדאיג אותי היה הקול.... הצרחה באה ממישהו מוכר... ושברתי את הראש בלנסות לזהות אותו.... מי זה בוכה בחדר 5 ? אימצתי את עצמי.... בין כל הצרחות בבית החולים.... בין הדאגה ללמה קראו דחוף לאלה... ובין התקוה שהחשמל יחזור מה שיותר מהר. למה קראו דחוף לאלה ? מי זה צורח בחדר 5 ?? איך מערכת אספקת החשמל קורסת דווקא בבית חולים ?? והאם אבו מאזן יצליח לייבא קונדומטים לפלסטין ???? כל זאת ועוד, בפרק הבא