איטליה 2009
כבכל שנה, יצאנו לעשרה ימי רכיבה, קבוצת חברים רוכבים. התארחנו במלון הוטל דורי בעיירה ריצ'אונה שליד רימיני. במלון עצמו מותאם לכל צרכייהם של הרוכבים, ארוחת הבוקר, סנדוויצים ובננות ואיזוטון, ארוחת פסטה בסיום הרכיבה, מדריך לכל קבוצת רכיבה (יש 4 ברמות שונות), אופניים ששכרנו שם, מכנאופן צמוד ועוד ועוד. השנה היתה לטיול הזה משמעות מאוד מיוחדת עבורי, בן זוגי, רוכב מדהים ומוכשר, שנפצע פצעים אנושים שנה קודם (כעיתונאי) בתופת לא לו בגיאורגיה, עבר שיקום מופלא וחזר לרכוב, עם רגל אחת. כן, כן, (הרגל השניה בתפקוד של 20% ). צלח את כל ימי הרכיבה. בכבוד. היו ימים שנלחם עד אפיסת כוחות בשיפועים האמתניים והגיע אחרון, והיו ימים שבכוחות מופלאים לימד את כולנו כוח רצון מהו. בסיום עשרת ימי הרכיבה, בהחלטה מטורפת של רגע, החלטנו להרשם לנובה קולי (פרוט בהמשך) מרוץ חד יומי מאתגר מאין כמוהו. לא תאמינו, אבל הוא הגיע 6 דקות לפני... אז קצת פרטים על הטיול עצמ ועל המירוץ כמובן... קצת חוויות משבועיים מדהימים באיטליה: סכ"ה ימי רכיבה 11 900 קילומטר 10,000 מטר טיפוס מצטבר הנופים הדרמתיים של המדינה היפה הזו אירחו אותנו בצורה מושלמת, במזג אויר נהדר. בכל יום רכבנו בן 70 ל-100 ק"מ עם צבירת גובה שנעה בן 700 ל- 2000 מטר. אבל פסגת הטיול הייתה לדעתי מרוץ הנובה קולי בו השתתפו 11,000 איש !!! אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה אומר? נחשול הרוכבים שעמד על קו הזינוק התפרס על פני יותר משני קלומטר...זה אומר שהאחרונים (אנחנו) שעמדו מחכים לזינוק עברו את קו ההתחלה כ-20 דקות אחרי הזינוק עצמו... המסלול כלל רכיבה מישורית של 35 קלומטר עד לתחילת העליה לרכס. במהלך המסלול פזורות תחנות האכלה וניתן להצטייד בבננות, חטיפים, עוגות, כריכים, משקאות איזוטוניים ומים. כמו כן באמצע העליה הגדולה הייתה מסיבת פסטה. אבל הדבר שהכי הרשים אותי היה הכרוז שהוצב בפסגת הרכס בסיום החלק הקשה ביותר במירוץ, עליה של כ-500 מטר בשיפועים של 14%-18% אחרי טיפוס מתמשך, כמעט כולו ברצף, של כ-3 שעות. רמקולים שפוזרו לאורך כל ה- 500 מטר האחרונים בין העצים הביאו את קולו של הכרוז, שמעודד ומדרבן את המטפסים העייפים באיטלקית ומראיין את אלו שכבר הגיעו לפסגה. לאורך כל הדרך נמצאים תושבי המקום שמחלקים מים לרוכבים, והגדיל לעשות אחד התושבים שעבר עם צינור מים וריענן את כל מי שעבר שם (היה יום חם מאוד מעל 30 מעלות) בסיום המסלול (שהוא עצמו מרשים ביותר) עומדות שתי עלמות חן ומחלקות מדליה ופרח לכל המסיימים. ארוחת פסטה המונית חולקה למגיעים היגעים בסיום ומסך ענק הקרין תמונות מהמרוץ וכמובן את טבלאות זמני המסיימים. אנחנו בחרנו את המסלול הקצר שכלל 135 ק"מ עם 2000 מ' טיפוס ולקח לנו (עם כל העצירות) כ-6 ש'. המסלול הארוך 200 ק"מ 4000 מ' טיפוס לקח לקבוצת בנות שהייתה איתנו במלון יותר מ-10 שעות... אני ממליצה מכל הלב לכל חובב\ת אופניים באשר הוא לפחות פעם בחיים לעשות מרוץ כזה כי זו חוויה אחרת מכל מה שאתם כרוכבים תחרותיים מכירים או יודעים. האיטלקים התעלו על עצמם בארגון, בתמורה הנאה לעלות המרוץ (40 יורו שכלל גם חולצת רכיבה ארוכה), באווירה, ברמת הספינסור המדהימה (אין דברים כאלה!!!) היה אפילו מסוק שחג ממעל וצילם את הכל ובכיף הגדול שהעניקו המארגנים למשתתפים הרבים. לידיעה כללית,לנובה קולי מזנקים גם מקצוענים לכל דבר ועניין (ברמת קונטיננטל) הם מוזנקים בזינוק נפרד לפני הזינוק ההמוני. מורן