טילים מתבייתים ומשיכה בין בעלי חיים

טילים מתבייתים ומשיכה בין בעלי חיים

חשבתי קצת על שרשור שנכתב כאן לא מזמן בו הועלתה השאלה מהו המנגנון במוחם של בעלי חיים שגורם להם להמשך ("כמו טיל מתביית") דווקא (ורק) לבנות זוג מאותו זן, ולא לבעלי חיים אחרים שחיים באותה סביבת מחייה?

לדעתי מדובר בסך הכל במנגנון (במוח) שגורם לבעל חיים להמשך רק לבעלי חיים שהגנים שלהם דומים לשלו, הנמר נמשך לנמרה כי הגנים שלה הכי דומים לשלו. הגמל נמשך לגמלה כי הגנים שלה הכי קרובים, וכך הלאה. כלומר מנגנון "הביות" הוא בסך הכל חלק במוח הגורם למשיכה בין אלו שהגנים שלהם הכי דומים.

בכל אופן נתקלתי בהרצאה קצרה ונחמדה שמדברת בדיוק על זה, תהנו.

(אם לא מופיע תרגום אפשר להפעיל אותו דרך הכפתורים למטה)
 

Sophalin

New member
תגובה

למעשה רק תיקון קטן. נקבת הגמל נקראת נאקה ולא גמלה.
 
כן, אבל בעצם לא אמרת כלום...

הרי אנחנו לא יכולים לראות או לחוש את הגנים של זולתנו; מה שאנו רואים ומגיבים אליו הוא הביטוי שלהם (הפנוטיפ). השאלה "מה גורם לאורגניזם א' להימשך לאורגניזם ב'?" היא השאלה "מהו הביטוי הפנוטיפי של אורגניזם ב' שגורם לגירוי של משיכה מינית אצל אורגניזם א' - וכיצד זה קורה?"

הנה, למשל, בעיה: אם אני הייתי נמשך לבעלי חיים כפונקציה ישירה של התאמת הגנים שלי לשלהם, הייתי הומוסקסואל, כי לנשים אין בכלל כרומוזום Y. אז למה אני (ורוב הגברים האנושיים) נמשך לנקבות אנושיות ולא לזכרים אנושיים - או לזכרי שימפנזה, שיש להם כרומוזום Y שקצת דומה לזה שלי?

בעיה נוספת: הנקבות האנושיות שהגנים שלהן הכי דומים לשלי הן אמא שלי ואחותי. לו היתה לי בת, היא היתה מצטרפת לרשימה הזו. כיצד זה שאני לא נמשך אליהן מינית?
 
באמת שאלות טובות

ואני לא ממש מתמצא בנושא, אולי חלק מהעניין יכול להיות מוסבר ע"י הורמונים שגורמים לזכרים להמשך רק לנקבות, עדיין הבסיס לדעתי הוא דמיון גנטי או קרבה גנטית, לכן זכר פרת משה רבינו לא ינסה להזדווג עם נקבת גמל שלמה, וסוס לא ינסה להזדווג עם קרנף (תמיד יש חריגים בטבע, אבל באופן כללי).
 
מה זה "הבסיס"?

לא הבנתי מה אתה בעצם אומר, פרט ל"חיות נמשכות לחיות מאותו מין ביולוגי", שזה לא הסבר לשאלה המקורית, אלא השאלה עצמה.
 

22ק ו ס ם

New member
לגבי ההרצאה, הכל נכון חוץ מהקטע שהוא מדבר על

ההומור. הוא רק הזכיר את זה וכתב על זה ספר מקיף שאני לא מצאת משכנע במיוחד.
 
אני לא מכיר את הספר

אבל זכור לי מקרה מפורסם של צעירה שעברה ניתוח מוח כאשר היא בהכרה מלאה (כפי שנהוג בניתוחים כאלו) ובשלב מסויים פתאום היא התחילה לצחוק מכל דבר שהמנתחים אמרו (והם ממש לא אמרו שום דבר מצחיק) , הם שאלו אותה מדוע היא צוחקת והיא אמרה להם שהם פשוט מאד מצחיקים.

זה קרה כאשר הם התעסקו עם חלק מאד ספציפי במוח שקשור כנראה להומור.
 

22ק ו ס ם

New member
ואיך זה קשור לתאוריה שהוא הציג?

בכל מקרה, אין חלק אחד ספציפי שקשור להומור. לעיבוד הומור יש הרבה חלקים במוח שתלויים בזה. העובדה שמישהו צוחק מגירוי מסוים לא בהכרח אומרת הרבה וזה עוד לפני שדיברנו על הקשר הלא חד חד ערכי בין צחוק להומור.
 
למעלה