אמבריי לנצח
New member
טים אוהב את ישראל
זוכרים שנתתי פה פעם לינק לראיון עם טים שהוא מספר על הבחור בשם נוח מירושלים שממש ריגש אותו וכאלה
וזוכרים את השאלות והתשובות שטים נתן לאתר עם אזכור שיתכן מאוד והיה קשור אלינו
אז עכשיו מצאתי עוד פעם שטים מזכיר את ישראל בראיון אחר, אמנם נראה לי הוא עדיין מדבר על אותו נח, אבל זה ראיון אחר ויפה לראות שישראל תמיד בראש שלו
הא לכם :
הוא חייב עכשיו לבוא לארץ אחרי שביקשנו ממנו
(אגב יש עוד דברים מעניינים בראיון. הוא יחסית ישן, הוא מהתקופה טרם UTIS, והם קוראים שם לטום טום צ'פמן
קרוב של טרייסי?
בכל אופן, טים מזכיר שם שהוא אוהב את ברנדן בנסן, להזכירכם הוא היה אורח בהופעה של וור צ'יילד בברקיסטון, יפה לו שהוא שומר אמונים
)
זוכרים שנתתי פה פעם לינק לראיון עם טים שהוא מספר על הבחור בשם נוח מירושלים שממש ריגש אותו וכאלה
Someone from the band made a comment that you wanted to be big -- to take your music to a large group of people. Your style of music isn't exactly a corporate ideal for what might be big this week or next week, so I'm wondering what sort of decisions you made. Were they to do with accessability of the music and the like? Or was it "well, here's our music as it is, and as we like it, and we'll do our best to promote it"? It was a case of believing that music can change the world. In the early days of rock and roll people wanted to be heard, wanted their songs to fill the airwaves far and wide. that's what we want. When someone in israel writes in saying how they fell in love driving through a war zone listening to our songs, finding hope despite people they loved being killed, you're reminded why you try to get your music heard everywhere. The current reverse snobbery about those grand ideas is cowardly bullshit.
מגניביז, אה?
