נראה שזה חורף מהקשים, מבחינת המחלות
הלכתי לבקר דוד שלי ב"לניאדו" והיה מפחיד על באמת. אני כעת בסבל - מת עליו, והוא עלי, אבל הביקור במחלקה פנימית, עם כל הזיהומים והוירוסים שם... חזרתי מזועזע. פשוט הורדתי את כל הבגדים מיד עם הכניסה לדירה, וישר למכונת הכביסה... רק כדי לגלות, מאוחר מדי, שהכנסתי חולצה צבעונית (וצבועה ביד לכחול נייבי...) לתוך מכונה לבנה. אישית, אני חוגג, לפי שעה - ומקווה שיימשך כך: כל שנה הייתי חוטף שתים או שלוש שפעות, עם התארכות ארוכה של בעיה בסינוסים, מה שהיה מקרקע אותי ומונע ממני לחזור לעבודה. גם החיסון של החורף שעבר רק עשה אותי חולה. והשנה... סיבה נוספת לחגוג את הפרישה. טפו טפו, עוד לא חליתי אפילו פעם אחת. הצירוף של להיות סגור במטוס עם כל מיני חולים וחוליים כשכולנו נושמים זה את זה, ממוחזרים לזרא - ושל היחלשות כל המערכות החיסוניות עקב עייפות גופנית ונפשית היה צירוף מנצח. ניצח אותי, זתומרת. היום אני רואה שהבטלה, כמו במייל המפורסם שעדיין מסתובב, בריאה מאין כמוה. מומלץ!
ובכלל, כשאני מסתכל איך ארון התרופות שלי הצטמצם מאז הפרישה לרבע, ונמצא באבטלה מוחלטת -... אבל זה כבר נושא אחר לגמרי. אז אצלנו תודה לאל, ביתי עשתה את זה בקיצור נמרץ, אימה עברה גם היא פאזה קצרה של צינון, ואני מאחל בכל לב בריאות לכולכם ולכולכן ולבני בתיכם.