טיסה לארץ��

[שוש183]

טיסה לארץ��

שלום לכולם
אשמח לטיפים ועצות איך לטוס עם ילד בן שנה וחצי מבחינת אוכל משחקים מה להביא לטיסה שהטיסה תיהיה נוחה לקטנציק, טסים מארצות הברית לישראל
עוד שאלה הורים לילדים שמדברים 2 שפות באיזה גיל הילד התחיל לדבר? האם זה בכלל משפיע?
תודה!!!

 

[ניריתסקוטלנד1]

קצת מהנסיון שלי

האם יש לו כיסא או שהוא טס עליך? כשאת כותבת נוחות, למה הכוונה?

לגבי אוכל, תביאי מה שהוא אוהב לאכול ואפשר לקחת. כולל מתוקים וכאלה שאפשר להרגיע/להושיב לרגע איתם או ירקות ופירות חתוכים לניש

מבחינתי הכל הולך במצבי קיצון, וזה מצב קיצון

תעסוקה - התחלתי לטוס עם הבת שלי כשהיתה בת שנתיים וחצי, אז אין לי נסיון עם גילאים כל כך קטנים. שווה לקחת מדבקות ונייר שהוא יכול להתעסק אם זה, בצק, משחקים שאין להם חלקים שיפלו כל הזמן

האם הוא רואה סרטונים? במידה וכן, תעלי על הטבלט או המכשיר שיש לך דברים שהוא אוהב. גם כמה דברים חדשים שאפשר לשלוף בזמנים קשים.

בהמראה ונחיתה יש לחץ באוזניים שהקטנטנים לא יודעים לשחרר לבד. אם הוא יונק, תניקי בזמנים האלה, או לתת מוצץ אם יש לו או פשוט ללעוס משהוא.

ולמרות שהוא פיצי, להסביר מה קורה. שחוץ מזה שטסים במטוס וזה הדבר הכי נפלא בעולם, צריך המון סבלנות לעמוד בתורים, לשבת שעות במטוס וכו'. תיאום ציפיות שברור שעם ילד בן שנה וחצי זה לא פשוט, אבל לדעתי חשוב. כל פעם לפני השלב הבא, ולהלהיב עם מה שאפשר

והכי חשוב, תזכרי שהטיסה הזאת בסוף נגמרת, ואני מקוה שיש שם בשדה התעופה מישהו להעביר את הילד לרשותו

או שאולי בגיל הזה לא

לגבי שפה, הבת שלי דוברת שתי שפות והיא התחילה לדבר בגיל מאוד מוקדם, שנה, עברית (היינו אז בישראל) אבל הבינה אנגלית. לעומת זאת יש לנו חברים שוודים, שהבת שלהם התחילה לדבר בגיל 3, ואמרו להם שזה נורמלי לחלוטין. מיותר לציין שהיום היא לא מפסיקה לדבר?

בקיצור, כל ילד מתחיל לדבר בזמן שלו, ואם הוא מבין, ואין בעיות אחרות, אל תדאגי.
נקודה מענינת בנושא הדיבור. מישהו פה סיפר לי שרוב הילדים שכתינוקות למדו שפת סימנים בשביל לתקשר, התחילו לדבר מאוחר יותר. דהיינו היתה להם דרך תקשורת אחרת אז השפה התפתחה לעת יותר.

המון בהצלחה וברוכה הבאה לפורום

 

[שוש183]

תודה על התשובה!

הבן שלי ישב עליי בטיסה ( ננצל את הכרטיס חינם עד גיל שנתיים חחח)
הכוונה שלי לנוחות פשוט של יסבול שיעבור לו בצורה הכי טובה שיש אני טסה איתו לבד בפעם הראשונה,אז קצת בלחץ אבל את צודקת פשוט צריך לא להילחץ ויהיה טוב
לגבי השפה שאלתי מכיוון שאנו גרים בארצות הברית אני מדברת איתו רק בעברית וכל שאר הסביבה באנגלית חשבתי שזה אולי מבלבל אותו לשמוע 2 שפות..

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מאמינה שאם אנחנו (ההורים) רגועים, הילדים רגועים, לרוב...

אם את משתמשת במנשא, הבנתי שזה מעולה, מאפשר לך ידיים חופשיות ולהרדם כשהוא ישן בלי לחשוש שהוא יפול. כמה שאני יודעת, המיטות תינוק לא מתאימות לגיל שנה וחצי, הילדים כבר גדולים מידי, ולא מאפשרים להשכיב אותם על הריצפה מסיבה בטיחותית, הילד יכול להפגע.

את העגלה את לוקחת איתך עד שנכנסים למטוס (התור האחרון ממנו עוברים למטוס), והם מחזירים לך אותה ביציאה מהמטוס, לרוב בשרוול. אל תעזבי בלעדיה.

 

[נחמנית]

בנוגע לשאלה השנייה

ללמידה במקביל של שתי שפות יש יתרון גדול מבחינת התפתחות יכולת הדיבור, למידת השפה, אבל גם פיתוח גמישות מחשבתית שנוגעת ללמידת תבניות וכו. בקיצור, לא לחשוב שזה מבלבל, זה דווקא מצויין. זה שאת מדברת איתו עברית זה יופי. אם את מרגישה לא נוח לדבר איתו עברית מול דוברי אנגלית (מפאת נימוס), את יכולה לעבור לאנגלית מחוץ לבית כשיש צורך. זה לא מבלבל. ילדים יודעים לזהות את הקשר השפה למקום או לאדם מסויים ומגיל מאוד צעיר הם יודעים איך לבחור בשפה הנכונה מול אדם זר/היכרות שטחית.

אם את רוצה שהילד ידע לדבר עברית, אין מנוס חוץ מלדבר איתו עברית. אי אפשר ללמוד שפה מצפייה פאסיבית בטלוויזיה או שירים. ספרים בעברית, משחקים בעברית. כל דבר שיוצר דיאלוג וקשב בשפה. אם את חיה בסביבה דוברת אנגלית, האנגלית כבר תגיע. ילד נורמטיבי, בלי קושי למידה, מסוגל ללמוד מספר שפות במקביל. לא אמור להתפתח עיכוב לעומת ילד חד לשוני. כלומר, אם ילד אמור ללמוד 10 מילים עד גיל שנה, אז ילד חד לשוני ידע 10 מילים בשפה היחידה שיש לו, ילד דו לשוני יכול ללמוד 10 מילים שמתפרשות על שתי השפות. בגיל הזה שימוש בשפה א מול אדם שמדבר שפה ב, או ערבוב של שתי השפות, לא נחשב שהוא לא מבין את השפה. בגיל מאוחר יותר, ערבוב של השפות (נגיד שימוש ברבים של אנגלית עם מילה בעברית "אני רוצה עוגיות'ס") מראה למידה יפה של כללים של שפה, ולא חוסר למידה.

אם הילד לא מגיע לשלבי התפתחות המצופים (עוד לא אומר 10 מילים בגיל שנה וחצי או בעוד כמה חודשים טובים אומר צרופי מילים), צריך להתייעץ עם הרופא ילדים במהלך הביקורת. גם במקרים כאלו לא צריך למהר ולהוריד שפה. הצמדות לשפה אחת זה רק במקרים קיצוניים. הבהרה: 10 מילים אומר רצף קולות קבוע לאובייקט קבוע. נגיד, "הב הב" כשהוא רואה כלב = מילה. מאמ - כשהוא רוצה את אמא = מילה. צי - אם הוא רוצה מוצץ מילה. כל עוד זה תמיד אותו רצף קולי לאותו חפץ/שם עצם, זה מילה

בנוגע לטיסה - לא קראתי את התשובה מעלי. את יכולה להביא לו אוכל, מים, שתייה, מה שאת רוצה, מרשים להעלות. שווה להביא לו מה שאת יודעת שהוא אוכל ולא לסמוך על זה שהוא יאכל אוכל של מטוס. בגדים להחלפה ושכבות (גם לך וגם לו למקרה של תאונות). מדחום ותרופות להורדת חום לפעמים נעשים קריטיים בטיסה ארוכה. משחק "חדש" כמו פליי דו קטן או ספרון חדש, או צבעים ונייר, מכונית קטנה. כל דבר שיהיה "חדש" (מחנות הכל בדולר, שיהרס וילך לפח אבל יהיה אטרקטיבי). אנחנו מצטיידים באייפד עם סרטים מותאמי גיל, אבל זה לפי הגישה החינוכית שלך. אנחנו מביאים כדור קטן קופץ (בעדיפות אחד שעושה אור) כדי שיהיה לו אחרי מה לרוץ ליד הגייט ולהוציא מרץ לפני שעולים לטיסה. מטען נייד לפלאפונים וטאבלטים גם היה שימושי. הכי חשוב: לזכור שזה מתחיל ונגמר בשעה נתונה, זה עובר, לא סוף העולם בכלל. כל מה שהוא לא יעשה (רעש/ריח/לכלוך) יגרום לך להרגיש לא בנוח הרבה יותר מאחרים. רוב האנשים סביבך מבינים ולא שמים לב כל כך. ואלו שכן, סביר להניח שלא תראי אותם עוד פעם במילא.

ודבר אחרון - בקבוקון קטן של אלכוג'ל לניקוי ידיים. התחלנו לחטא את הידיים באובססייה כל פעם כשמשהו עומד להתקרב לפה. באמת, זו היתה פעם ראשונה שלא הגענו לישראל ותוך יום יומיים התפתח חום ויראלי.

 

[שוש183]

תודה רבה!!!!

 

[חייבתלהגיב]

בגיל הזה - הפעילות הכי מועדפת

עליו תהיה כנראה לטייל במטוס יחד עם אחד מכם, והאמת שזה דווקא די נוח יחסית לגילאים אחרים.
אוכל אנחנו מביאים (לכל גיל) דברים כמו דגני בוקר, עוגיות, קרקרים.

לגבי שתי שפות - בתיאוריה זה לא אמור להשפיע (הילדים אמורים לדעת להבדיל בין שתי השפות ובין הדוברים של שתיהן, אוצר המילים המאוחד אמור להיות דומה לזה של דובר שפה אחת, וכו'). בפועל הילדה האחת שלי שגדלה מגיל אפס (למעשה גיל 5 חודשים) בסביבה דו-לשונית ממש (כלומר, שבבית מדברים בעיקר עברית ובחוץ בעיקר אנגלית) - זה השפיע על התפתחות השפה שלה, שהתעכבה, היא נהגה לערבב בין שפות אפילו בתוך אותה מילה, דיברה ג'יבריש (מה שהאחריות שלה לא עשו), ואפילו היום יש קושי מסוים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

בת כמה היא היום?

 

[חייבתלהגיב]

היא בת 9, וחזרנו לארץ

לפני 3 שנים (היא למדה פה א'-ג'), אבל רק בקיץ הקודם היינו בארץ (כלומר, היו לה עוד שני קיצים "דוברי אנגלית").

 

[נחמנית]

כמובן שאני לא מכירה אותך אישית

ומכיוון שיש לי בעיית זיכרון גם אני לא זוכרת לחבר את הסיפור שלך כמו שהוא מתחבר מההודעות שלך פה.

אני יכולה להגיד על עצמי, שיש לי לקות למידה מאובחנת. למידת שפה שנייה (אנגלית) וגם חוקי לשון בעברית היו אצלי תהליך קשה וארוך ביחס למקצועות אחרים, למרות שאם תסתכלי לעומת הממוצע באוכלוסייה גם בהם היו לי ציונים גבוהים (אני לא מנסה להשתחצן, אני לא גאון הדור, ממש לא, פשוט להסביר שבתור ישראלית שגדלה בישראל והשתמשה רוב הזמן בשפה אחת, הלקות לא יצרה עיכוב או קושי נראה לעין). בתחילת דרכי באקדמיה אמרה לי מרצה אמריקאית שקשה להבחין שזה לא שפת אם שלי. דרך מאוד ארוכה.
לעומת זאת, הבנים גדלים עם שתי שפות. העומס על הזכרון שלהם, על יכולת הניתוח שלהם, על המערכת שליפה שלהם, יותר מכפול. כן. יש עיכובים נראים לעין. כן, בשביל שניהם פניתי לעזרה. אני מאוד שמחה בשבילהם שזה צף עכשיו ולא כשהם בני 20 ומשהו כי ההרגלים שהם מקבלים היום ישמשו אותם כל החיים.

אז תמצית הסיפור: אדם נשאר אותו אדם לא חשוב מה הקושי מולו הוא עומד. הקשיים בחיים תמיד נעשים גדולים ומורכבים יותר. רוב הסיכויים שהבעיות היו צפות מאוחר יותר והדו לשוניות הציפה אותם למעלה מוקדם. אני מאמינה בלעזור מוקדם. יכולת הקניית הרגלים ושיטות לימוד בגיל צעיר הרבה הרבה הרבה יותר אפקטיבית מגיל מאוחר.

וכל זה, נחזור לשורה העליונה שלי, אני מסתמכת על הודעה אחת שכתבת ובכלל לא מכירה אותך/הילדה שלך. אז אולי כל מה שאמרתי בכלל שטויות.

 

[חייבתלהגיב]

כשכתבתי "הילדה האחת שלי שגדלה עם שתי שפות"

הכוונה לא הייתה שיש לי רק ילדה אחת - יש לי שתי ילדות נוספות, ולא להן ולא לאף אחד במשפחה המורחבת היה קושי ברכישת שפה, אלא רק לילדה האחת הזאת שלא הייתה שפה אחת דומיננטית בסביבה שלה. יכול להיות שזה צרוף מקרים, ושהיא הייתה מתקשה בכל מקרה - אבל אני נוטה לחשוב שלו גדלה עם שפה אחת לא היה לה שום קושי, על אף התיאוריה השלטת בתחום כרגע. למעשה, רכישת השפה העברית שלה הייתה מרשימה ביותר בהתחשב בכך שהיא קיבלה קלט בעברית כמעט רק משני אנשים, ועדיין זה לא הספיק כדי לרכוש את השפה בצורה שמתקרבת לזו של שתי אחיותיה, שגם גדלו בשנים הראשונות בסביבה דוברת עברית, הלכו לגן דובר עברית, וכו'. גם לאחותה הגדולה יש אוצר מילים קצת דל יותר בעברית מלחבריה בכיתה - בכל זאת שש שנים בסביבה דוברת אנגלית ומחוץ למערכת החינוך זה לא כלום. אבל היא מעולם לא ערבבה שפות או כללים דקדוקיים או וכו', הבסיס שלה בעברית היה איתן כשהיא הגיעה לחו"ל בגיל שלוש וחצי, וההבדל הזה הוא משמעותי. למעשה שתיהן הגיעו חזרה ארצה עם אוצר מילים די דומה בעברית - כי גם הגדולה לא התקדמה מאוד באוצר המילים בעברית בזמן השהות בחו"ל, ואם כבר אז אוצר המילים שלה היה קצת דל יותר משל אחותה. ברור שאי אפשר לדעת בוודאות "מה היה אילו", אבל אני הייתי נזהרת מאוד מקביעות חד-משמעיות שילדים בסביבה דו-לשונית שמתקשים ברכישת השפות, הקושי הוא אצלם והיה צץ גם לולא גדלו בסביבה כזאת. והייתי גם נמצאת כמה שיותר עם האצבע על הדופק כשיש לי ילד שגדל מגיל אפס בסביבה דו-לשונית, כדי לוודא שהוא לא זקוק להעשרה ותמיכה בשפה מעבר למה שמקבל ילד רגיל שגדל בסביבה חד-לשונית. אני, למשל, לא הקפדתי להקריא לה רק ספרים בעברית, והיו שנים שהקראתי לה באנגלית, והיום אני די מצרה על כך וחושבת שעדיף היה כנראה להקריא לה יותר ספרים בעברית, בגלל הקלט הכל כך דל שהיא קיבלה (רק שני אנשים, כאמור), שכנראה פשוט לא הספיק - מצד שני גם הקלט באנגלית שהיא קיבלה בגן שם לא היה מדהים, כי היינו בסביבה רב-תרבותית, ולכן ניסיתי לתמוך קצת ברכישת האנגלית שלה בבית - ובסוף היא יצאה קצת קרחת מכאן ומכאן. זה לא שהיא הרבה מאחורי הילדים האחרים - אבל עדיין יש פער, וחוסרים בלתי צפויים שצצים, שלדעתי, כאמור, פשוט לא היו לו גדלה בסביבה עם שפה דומיננטית אחת בהתחלה.

 

[נחמנית]

מה שהתכוונתי זה הפוך: שעם שפה 1 היא לא היתה מתקשה

לי ולבן שלי יש לקות למידה דומה. אצלי עם שפה אחת שום עיכוב. אצלו עם שתיים - קושי מאובחן. אצלי בגיל 29, הקושי שהצלחתי להתגבר עליו עם שפה אחת הפך מהותי ומורגש כי הייתי צריכה להתמודד עם אתגרים גדולים יותר (חלק מהדוקטורט באוניברסיטה מובילה בחו"ל באנגלית), אצלו הקושי צף כבר בגיל צעיר. אצלי לימדו אותי טכניקות התמודדות בגיל 30. אני צריכה לחזור עליהן באופן מודע ולהשקיע מאמץ אינסופי כדי שיצליחו. אצלו לימדו אותו אותן בגיל צעיר והן הופכות להיות חלק מהתת מודע שלו.

אני מקווה שעכשיו הייתי יותר ברורה. הקביעה היא שכל ילד ילמד לדבר גם אם התהליך יהיה ארוך יותר. וזה נכון. חוץ ממצבים מאוד קיצוניים.

 

[חייבתלהגיב]

אבל אצלנו במשפחה א-י-ן לקויות למידה כאלה,

והקושי היחידי צץ אצל הילדה היחידה שלמדה שתי שפות בו-זמנית. זה לא שאצל אחרים במשפחה זה צץ בגיל אחר. אצל אף אחד אצלנו זה לא צץ באף גיל, ואנשים רוכשים שפות בקלות (אני גם עבדתי כמתרגמת, וכך גם סבה של אמא שלי, נדמה לי) - אין גם אף אחד במשפחה שמדבר רק שפה אחת - כולם מדברים לפחות שתיים, אם לא יותר.

 

[forglemmigej]

גם לי יש בעיה עם רכישת שפות

אם מישהו פה לא מבין אותי אני נכנסת לדכאון עמוק הבעיה עם השפה המקומית שרובה נשענת על הגייה ולא דומה בכלל לאיך שהיא מופיעה בכתב, זאת אומרת אני יותר טובה בכתיבה וקריאה מאשר דיבור כי אני זוכרת איך המילים נכתבות ,הרבה אנשים שאני מכירה מהגרים פה יש להם אותה בעיה , זה כמו שהגרמנים לא מוכנים לדבר אנגלית שלא יעשו טעיות כי הכל אצלם צריך להיות מושלם..

 

[alphadelta]

מקווה שעוזר

בגיל הזה לקחתי לטיסה עצמה גם תיק עליה למטוס לשים בתא למעלה וגם תיק קטן מתחת למושב לפני. כך היה תמיד נגיש מה שצריך וגם אקסטרה בתיק שלמעלה. אוכל, ( חתןך ומוכן לאכילה וארוז בכמויות ההגשה שהתאימו) חיתולים, מגבונים, בגדים להחלפה (גם לי) ספרים , לוח שנקרא magnetic drawing board. כך לא נפלו צבעים על הריצפה ואפשר למחוק ולצייר שוב ושוב. מוזיקה אהובה. ודברים אהובים. וכמובן המון סבלנות

לגבי שפה, מדברים רק עברית בבית. התחילו גן (בארצות הברית) כל אחד בגיל שנתיים. לא היה איחור בשפה . לא היה ערבוב. כן היו המצאות שפתיות מצחיקות שחלק מקורן בתירגום למשל - עם בלי שזה תרגום של without . לפעמים ילדים דו לשוניים מתחילים לדבר מאוחר יותר, אבל אם יש חשש, יש אנשי מקצוע להתיעץ איתם.

 

[שוש183]

תודה על הטיפים והעצות בהחלט עוזר!

 

[נוגה ומאדים]

לגבי השפות

אצלינו כולם התחילו לדבר מאוד מאוחר,למרות שהבינו הכל. הבת הקטנה עכשיו בת שנה ושמונה,אומרת מילים בודדות.אבל מבינה את הכל.
אותי,כרגע,מדאיגה תופעה אחרת,לגדולים יותר קל לדבר אנגלית,לכן גם בבית הם מדברים יותר אנגלית מאשר עברית (((

 

[שוש183]

באיזה גיל התחילו לדבר?

כן זה גם מדאיג אותי, אני מאוד רוצה שידבר עברית, אני רואה איפה שאני גרה ילדים להורים ישראלים שמעדיפים לדבר אנגלית מאשר עברית

 

[alphadelta]

זו עבודה - אבל זה משתלם

בינהם הילדים מדברים אנגלית אבל איתנו רק עברית. כשהצעיר התחיל גן ואנגלית הגיעה יחד עם זה הם התחילו לדבר בניהם אנגלית. אבל זה נתן לי חלון לשמוע איזה שפה מדברים איתם (בעיקר האם מישהו אומר להם מילים פוגעניות? לא מתאימות לגיל?) וגם נתן לילדים זמן להתאמן על סיטואציות חברתיות. בבית איתנו אנחנו הקפדנו שמדברים איתנו רק עברית וזה עובד. גם היום כשהם בני עשרה. וגם יש כלל - סביב השולחן, כשאוכלים, מדברים רק עברית.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אין מה לעשות, זאת השפה שנוחה להם.

אני נשואה לסקוטי שלא דובר עברית ולכן השפה בבית היא אנגלית.
הבת שלי בת 11 ולרוב אנחנו מדברות אנגלית בינונו כי זה פשוט יותר קל לנו. ברור לי שהיא מבינה אותי והשיחה לא נקטעת בגלל חוסר הבנת השפה. אני כן מנסה לדבר אליה בעברית כמה שאפשר כשזה רק שתינו. כשהיא היתה קטנה דיברתי יותר עברית והקראתי ספרים רק בעברית, בשביל להעשיר את השפה.
כשאנחנו מגיעות לישראל היא עוברת לעברית מלאה.