טיסה מעל לאינוורסיה
ראשית אני מתנצל מראש, אם למישהו יחסרו בתיאורי, פקטורים, ניקוד, חשדות הדדיים שומרי סף ורודפי צדק שלעולם אינם נילאים. הגעתי לתבור ב9.5 ואין איש... הרכבת גלשן מפנקת ליד העץ. הרוח דרומית 0+ והאינוורסיה בגובה 300 מ'. לא מבטיח רבות ואני מתחיל לפקפק בעצמי, האם זה יום לטיסה בכלל? בשעה 10.30 הגלשן מורכב ונחיל מצנחים מגיע וממלא את העמדה. בשעה 11.30 ממריא מצנח ראשון. הרוח מתחזקת ל- 10 קמ"ש ומתיישרת. המצנח מגרד ומטפס לאיטו ל 100 מ'. אחריו ממריאים עוד 3-4 והרוח כבר מצפינה ונחלשת. אני גונב המראה ברגע האחרון. 4 מצנחים כבר בגובה מעורר קנאה. במשך 10 הדקות הבאות אני מטפס ללא קושי ל- 1350 מ', איתי בטרמיקה מיכל הג'ינג'ית עם מצנח סגול. מצליחים לא להפריע זה לזו (בדרך כלל אני לא מסתדר עם ג'ינג'יות)אני יוצא לאט עם הטרמיקה ומשאיר את מיכל שמצליחה לטפס עוד קצת. בדרך - הרוח צפוני די חזקה ואני מכוון למבוא חמה, כי ידוע לי שגיא שם עם חניכים.לפחות יהיה עם מי לחזור.באיזור 307 מנסים שני מצנחים מהגאגל הראשון שקינאתי בו, לשרוד בגובה מעורר רחמים...הגיאומטריה משוכה ומיכיוון שאני כבד על הגלשן, אני משאיר אותה כך גם בטרמיקות, ולא קשה לי.עד לאלומות אני לא יורד מ 1000 מ'. באלומות אני ב 1100 מ' ומשם אין יותר כלום. אני שוקע לאיטי לכיוון העמדה במבוא חמה ומגיע 50 מ' נמוך ממנה. איבדתי 600 מ' מאלומות. היצמדות לרכס לא מניבה אפילו פיפס אחד בוואריו ואני שוקע לכיוון דודו בשדה הנחיתה.נראה כמו 0 רוח, בכל זאת אני בודק טיסה דרומה וצפונה בגובה נמוך ומגיע למסקנה כי הטיסה דרומה מהירה מעט יותר, לכן אני נוחת צפונה, פלייר מדהים בגובה מטר אחד, ובשביל הדאווין משחרר מצנח עצירה ונוחת ממש ליד דודו ש... פשוט ישן שינה עמוקה. איזה מזל, עכשיו אני יכול לספר שהנחיתה הייתה מושלמת... מסקנות: א. כל יום, אבל ממש כל יום נושא עימו פוטנציאל טיסה .ב.נשארו בארץ חמישה טיפוסים של גולשי אוויר: 1.כאלה שרוצים רק לנצח את הליגה, והטיסה לכשעצמה מעניינת אותם פחות, לכן פוגשים בהם רק בליגה כשהסכין נעוצה בין שיניהם 2.טייסי פורום וירטואליים מומחים לטרקים ו gps שמעדיפים כנראה את מסך המחשב 3. עצלנים מועדים 4. אילן סאלם שטס רק בחו"ל (בשבילי הנגב גם הוא חו"ל). 5. אני - שיוצא לי להגיע לאתרים רק פעמיים בחודש ואני חייב לקחת (מבחינת מז"א) את מה שיש ועוד מצליח לכתוב סיפורים ארוכים יותר מהטיסות. אה, יש גם אמיר יפה, אבל זה כבר עיסוק ספורטיבי שונה (מי שנהנה שם במיוחד כנראה - זאת המצלמה).
ראשית אני מתנצל מראש, אם למישהו יחסרו בתיאורי, פקטורים, ניקוד, חשדות הדדיים שומרי סף ורודפי צדק שלעולם אינם נילאים. הגעתי לתבור ב9.5 ואין איש... הרכבת גלשן מפנקת ליד העץ. הרוח דרומית 0+ והאינוורסיה בגובה 300 מ'. לא מבטיח רבות ואני מתחיל לפקפק בעצמי, האם זה יום לטיסה בכלל? בשעה 10.30 הגלשן מורכב ונחיל מצנחים מגיע וממלא את העמדה. בשעה 11.30 ממריא מצנח ראשון. הרוח מתחזקת ל- 10 קמ"ש ומתיישרת. המצנח מגרד ומטפס לאיטו ל 100 מ'. אחריו ממריאים עוד 3-4 והרוח כבר מצפינה ונחלשת. אני גונב המראה ברגע האחרון. 4 מצנחים כבר בגובה מעורר קנאה. במשך 10 הדקות הבאות אני מטפס ללא קושי ל- 1350 מ', איתי בטרמיקה מיכל הג'ינג'ית עם מצנח סגול. מצליחים לא להפריע זה לזו (בדרך כלל אני לא מסתדר עם ג'ינג'יות)אני יוצא לאט עם הטרמיקה ומשאיר את מיכל שמצליחה לטפס עוד קצת. בדרך - הרוח צפוני די חזקה ואני מכוון למבוא חמה, כי ידוע לי שגיא שם עם חניכים.לפחות יהיה עם מי לחזור.באיזור 307 מנסים שני מצנחים מהגאגל הראשון שקינאתי בו, לשרוד בגובה מעורר רחמים...הגיאומטריה משוכה ומיכיוון שאני כבד על הגלשן, אני משאיר אותה כך גם בטרמיקות, ולא קשה לי.עד לאלומות אני לא יורד מ 1000 מ'. באלומות אני ב 1100 מ' ומשם אין יותר כלום. אני שוקע לאיטי לכיוון העמדה במבוא חמה ומגיע 50 מ' נמוך ממנה. איבדתי 600 מ' מאלומות. היצמדות לרכס לא מניבה אפילו פיפס אחד בוואריו ואני שוקע לכיוון דודו בשדה הנחיתה.נראה כמו 0 רוח, בכל זאת אני בודק טיסה דרומה וצפונה בגובה נמוך ומגיע למסקנה כי הטיסה דרומה מהירה מעט יותר, לכן אני נוחת צפונה, פלייר מדהים בגובה מטר אחד, ובשביל הדאווין משחרר מצנח עצירה ונוחת ממש ליד דודו ש... פשוט ישן שינה עמוקה. איזה מזל, עכשיו אני יכול לספר שהנחיתה הייתה מושלמת... מסקנות: א. כל יום, אבל ממש כל יום נושא עימו פוטנציאל טיסה .ב.נשארו בארץ חמישה טיפוסים של גולשי אוויר: 1.כאלה שרוצים רק לנצח את הליגה, והטיסה לכשעצמה מעניינת אותם פחות, לכן פוגשים בהם רק בליגה כשהסכין נעוצה בין שיניהם 2.טייסי פורום וירטואליים מומחים לטרקים ו gps שמעדיפים כנראה את מסך המחשב 3. עצלנים מועדים 4. אילן סאלם שטס רק בחו"ל (בשבילי הנגב גם הוא חו"ל). 5. אני - שיוצא לי להגיע לאתרים רק פעמיים בחודש ואני חייב לקחת (מבחינת מז"א) את מה שיש ועוד מצליח לכתוב סיפורים ארוכים יותר מהטיסות. אה, יש גם אמיר יפה, אבל זה כבר עיסוק ספורטיבי שונה (מי שנהנה שם במיוחד כנראה - זאת המצלמה).