טיפולים

[yurim]

טיפולים

אני בן עשרים ומשתתף בטיפולים בצריפין של אבי (במסגרת הצבא) אם מישהו עבר את הטיפול הזה ויש לו הערות (שליליות או חיוביות) אני אשמח לקבל אותן. אני מרגיש שהטיפול לא עוזר לי, ואם למישהו יש שיטות\תרגילים\המלצות על דרכים לשפר את הגמגום אשמח לשמוע מכוון שהמצב שלי לא השתנה מגיל 7 ,התייאשתי מטיפולים, והשלמתי אם העובדה שאני מגמגם ואני לא עושה כלום כדי לשפר את הגמגום, למרות שהוא מפריע לי. אשמח לקבל כל תגובה !

 

[mfi123]

תראה

אני לא אומר שיש שיטה שעזרה לי ועכשיו אני בכלל לא מגמגם. אני מגמגם, אבל פחות מבעבר. כמה דברים חשובים: כשאתה מדבר עם מישהו, אסור להלחץ ישר, כך גם תפחית את הלחץ על מיתרי הקול. תנסה לדבר קצת יותר לאט ולשים לב על הגייה של הברות ולא על איך "לזרוק" את המילים החוצה. אם תשים לב יש אנשים (שלא מגמגמים) שמדברים ממש לאט, ובצורה הזאת די קשה לגמגם. בנוסף אני ממליץ לקרוא את ה"מדריך" הבא שמישהו הביא פה שאמר שעזר לו.. וגם לי. אם אתה מבין את הבעיה שלך מבחינה פסיכולוגית ושאתה מגמגם רק מלחץ (שהוא כמובן פסיכולוגי, כי אני מניח שכשאתה לבד .. מדבר אל עצמך אתה מגמגם פחות), ורק מההבנה הזאת הגמגום יפחת.. אז תקרא את זה http://www.gimgum.netfirms.com מקווה שעזרתי

 

[yurim]

הבעיה היא לא לחץ

אני לא נלחץ כשאני מדבר לרוב אני מגמגם יותר כשאני רגוע כי תחת לחץ אני מנסה לא לגמגם וכשאני מדבר רגיל אז לא. הבעיה היא אומנם פסיכולוגית אבל אני לא חושב שזה נובע רק מלחץ. הרבה יותר קשה לי לשאול נהג אוטובוס לאיזה תחנה הוא מגיע ומתי, מאשר לדבר עם בנות (שלדעתי הרבה יותר מלחיץ) אז אולי אני לא "המגמגם הטיפוסי" ואולי גם בגלל זה אני לא מרגיש שיפור...

 

[avi9]

התאור שלך, הולם את רוב המגמגמים!

אתה נלחץ מול נהג אוטובוס מאחר ואתה חייב לומר את המילים,שחושש שתתקע בהם. למשל "קרית שמונה",יש להניח שנתקעת פעם במילה זו ואתה בטוח שתתקע שנית מול אוטובוס מלא נוסעים ולא תוכל להשלים את המשפט, והנהג יהיה עצבני,והנוסעים ילעגו לך ואתה תאלץ להיות בסביבתם בשעה הקרובה. קשה למצוא מילים חליפיות! מה תאמר העיר הגדולה בגבול הלבנון? רק המחשבות על הנושא גורמות למשוב חיובי המאיץ את החרדה. מול בנות בשיחה חופשית, אתה יכול לתקוע כמה משפטים,לבחור את המילים,את הנושאים,להפסיק עם נתקעת ואף אחד לא ירגיש. לאחר שהצלחת, בטחונך העצמי יעלה ותוכל לדבר ביתר חופשיות. מענין כיצד תרגיש עם הנערה תזמין אותך לארוחת צהרים בשבת עם הוריה?

 

[בתיה של פעם]

אבי , התאור שלך כ"כ מתוק ואמיתי

גם אני מנסה למצוא "חלופות" למילים שלרוב יש להם רק הגדרה אחת וזה כ"כ קשה ולעיתים זה יוצא "מטופש לחלוטין" פעם הלכתי לסנדלר קשיש , הוא שאל אותי לשמי כדי לרשום על הנעל , לא יצא לי בתיה . . . אז החלפתי לבת-חן . . . וזה קרה עוד רבות ובמצבים מביכים ולא נעימים. שהבוס שלי שאל אותי איפה שכרתי דירה , התקשתי להגיד רמת עמידר . . . ואמרתי רמת אילן , , למי שרק מכיר את האזורים הנ"ל וההבדל בינהם מכל הבחינות יבין למה הוא הרים גבה בפליאה איך עברתי לרמת אילן . המקרים האלה גורמים לי להרגיש מטופשת לחלוטין.

 

[avi9]

לבתיה, יש לנו 2 אפשריות, להתעקש

על רמת עמידר,ולהשאר תקועים מול הבוס 5 דקות מלווים במבטי רחמים תוך שהוא מנסה לעזור ומדקלם את כל הערים שממתילות ב"רמת...", או לתת איזה "רמת.." שונה ולצאת מזה.בעתיד,אם נצטרך,נסביר כי לא הובנו,כי התכוונו וכד'. השאלה איזה אפשרות עדיפה? רובנו הגדול מעדיף את האפשרות השניה. חומרת הבעיה כבר תלויה במצבנו המנטאלי באותה דקה, וביחסנו לבן השיח. לגבי הרגשה מטופשת,חשתי זאת בעבר,מין חוסר אונים.כיום במימד הזמן והנסיון החרדה ירדה כך שיש לי מעט מקרים כאלה והם מתרחשים כאשר מדובר על אירוע עתידי שאני חושב עליו רבות ואז מתחילים השאלות "ומה אם?" נכנסים למשוב חיובי של נבואה המגשימה את עצמה ואז ממש לא נעים. בשבוע שעבר השתתפתי באירוע מקצועי שהיתי מוזמן אליו כמשתתף פסיבי ולכן לא יחסתי לו חשיבות והיתי רגוע ולא מאוים.תוך כדי התפתחות, הויכוח הגיע לנושא שאני אחראי עליו במהלך הדברים היתי חייב להרצות על פתרונות אלטרנטיבים שנקטתי בפרויקט שלי.מאחר ואני מראשי מפתחי השיטה, היתי בטוח בעצמי ומשום שלא היה לי זמן להכנס לחרדה הנושא נגמר באופן חיובי ביותר. אם היתי מוזמן חודש מראש לדיון כנ"ל,לא היתי יושן כמה לילות טובים והיתי מגיש את ההרצאה בצורה הרבה פחות משכנעת. מסקנה, כמה שפחות לחשוב על על תקיעות,נכון שזה קשה לישום, אבל זה מה יש. לסיכום,החלפת מילים היא תגובה טבעית של מגמגם, זה לא משמח ולא נעים,אבל זה סימפטום של הבעיה וכך יש לראותה ולא לתת להרגשה של "אני אדיוט מושלם"להשתלט עלינו.

 

[b e ll]

ואפשר (סליחה על ההתפרצות)

לחשוב מחשבות חיוביות. לא חייבים להשאר במצב הבסיסי הזה - ממש לא. אפשר לנסות לשנות. ללמד את עצמך לחשוב שילך טוב ולא שילך רע ושבטוח נתקע. גם כשחושבים אינטואיטיבית "עכשיו אני הולכת לגמגם", להסיט את המחשבה בכוח לכיוון "יהיה בסדר, אני אצליח!" אצלי ב-8 מתוך 10 מקרים זה הסתיים טוב משחשבתי בהתחלה. לפעמים אני הולכת וכל הדרך לכיתה חושבת "אני אהיה בסדר! אני אהיה בסדר!" ונכנסת לכיתה ואומרת "בבבבוקר טוב" וכמה בכיתה מחייכים... ואני חושבת "אני אצליח ויהיה בסדר!" וממשיכה בשיעור. והכל בסדר! גם אם אני מגמגמת פה ושם (ואני בהחלט מגמגמת פה ושם), זה בהחלט בסדר! לא סוף העולם - ממש לא. אסור לחשוב שרק אם לא מגמגמים בכלל - רק אז אני בסדר! אסור שתהיה בכלל שאיפה כזו (אחרת אי אפשר בכלל להתקדם). גם גימגום שלא ממש מפריע להעברת המסר הוא לגיטימי ובסדר גמור. ולבסוף, הביקורת העצמית הקטלנית הזו רק מעצימה את הגימגום. אם כל הזמן אומרים לעצמנו אנחנו אפסים ואדיוטים, איך לא נאמין בזה? אני ממש לא מרשה לעצמי לחשוב יותר בצורה של ביקורת עצמית שלילית, גם אם טעיתי אני אומרת לעצמי "כולם טועים, לא סוף העולם" ומנסה לעבור הלאה. כל דבר שמשפיע על המצב רוח שלי ולכן גם על הגימגום - אני מנסה לנטרל. משתדלת לא לקחת ללב דברים שלא נוגעים לי ומורידה ציפיות. שיהיה יום טוב לכולנו.

 

[בתיה של פעם]

נכון שתכנון עתידי מקשה על הדיבור ,

אבל גם שזה בהפתעה , אני מרגישה איך הלחץ דם שלי משתנה במייל השנייה ואני חנוקה. אני שונאת את ההרגשה המטומטמת הזו , כי אני באמת לא כזאת ויש לי המון מה להציע גם בתחום שלי וגם בהמון דברים וזה חוסר אונים שרק מי שמגמגם מבין אותו. החוסר אוניםפ הגדול ביותר היה בתרגילי באוניברסיטה שרציתי להסביר את עצמי "כמו כולם" וזה לא הלך . . . זה יצר עלי רושם מוטעה וחבל

 

[b e ll]

בתיה, את ממש מדברת לי מהגרון

כך היו החיים שלי בתואר ראשון. הכשלתי את עצמי בקורסים שהיו בהם מעבדה והעדפתי שיחשבו שאני אחת לא יוצלחית כזו מאשר מגמגמת. המון פעמים שתקתי ולא אמרתי את התשובה הנכונה בגלל הפחד לגמגם. היום בראייה לאחור, זה כ"כ חבל. כל החיים וההערכה העצמית מושפעים מזה. איך את נחלצת מהמצבים האלה היום?

 

[mico24]

מזדהה איתך לגמרי

כשאני רגוע, אני מגמגם יותר ! כשאני במצב מלחיץ, אני איכשהו מדרבן את עצמי, מדבר מהר ומגיע לשטף סביר. כשאני במצב פחות מלחץ, אין לי כאילו סיבה להשתדל, אני מבטא כל הברה, עוצר אחרי כל מילה, ו.. המילים לא יוצאות. אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה "לסווג את עצמו", להבין קצת מה זה גמגום, סוגי גמגום, ממה זה נובע, לקרוא את הספר של מרטין שוורץ (צריך לדעת קצת אנגלית). אני קראתי לפני שבוע וזה פתח לי את העיניים! עכשיו אני יודע שאני מגמגם! כל החיים בלבלו לי את המוח "עצבים, לחץ, דיבור מהיר מדי, תלמד להרגע, בעיות פסיכולוגיות", וכו'. בולשיט! הכל כתוב שם.. המלצתי החמה.. http://www.stuttering.com/book.html