טיפול בילדים...

[צחי שוחט]

טיפול בילדים...

יצא לי לטפל בכמה ילדים לאחרונה - בני 8 עד 12 לערך.
הטיפול בהם שונה מאשר במבוגרים - פחות מטען נפשי ושכלי.
המטען שקיים, מאוד קטן בדרך כלל, או יותר עמוק. הם עוד לא מספיקים לחוות הרבה חוויות שמשאירות צלקות.
אלו שקיימות, פחות מוגדרות ועוד לא תפסו הרבה כותרות פסיכולוגיות מחשבתיות.
אין להם מטען אנרגטי כבד בד"כ והעבודה האנרגטית עליהם מאוד עדינה.

הם בד"כ נוטים לומר שהטיפול היה נעים, שקט, רגוע ושהם מרגישים טוב יותר.

ככה בקצרה אצלי.

מעניין אותי איך אתם חווים זאת.
גם מי ש"רק" מתנסה בטיפולים בילדי המשפחה והקרובים.

 

[מלחייה מתוקה]

ילדים זה ברכה

בעבודתי עם ילדים, (טיפול לא אנרגטי, אלא התנהגותי) הילדים הרבה יותר פתוחים לשמוע, לשחק, להבין, לרצות וכו' להבדיל ממבוגרים שמקובעים בתבניות חשיבה שנוצרו לאורך זמן.
נכון, הטיפול בהם צריך להיות עדין הרבה יותר, כי פגיעה שלהם אינה שוות ערך לפגיעה של מבוגר, משמע, הפגיעה שלהם הינה יחסית ראשונית, לעומת מבוגר (מטפל או לא) שפגיעתו הינה רבדים על רבדים של מחשבות ונסיונות חיים. לכן, גם הטיפול צריך להיות בהתאם, ומטפל/הורה צריך לקחת זאת בחשבון ולהשתדל לא לרדת עם הילד לעומקים של ידע ולא לחשוף אותו לדברים שהוא לא צריך לדעת, כדי להשאירו נקי/ לא להפוך אותו בתהליך מהיר כמו ההורה/מטפל.
איך אני חווה זאת?
בהתחלה לא ידעתי איך לדבר איתם, זה היה מזמן.. הם לא התייחסואליי או הבינו אותי בכלל, אבל עם הזמן למדתי להתנהג כמותם, לשחק, לצחוק, לחשוב כמו ילדה, להרגיש כמו ילדה, להקשיב להם וכו' - אחרת אין סיכוי לעבוד איתם. חייבים לנסות לצאת מתבנית המבוגר. כמובן שאי אפשר וגם לא צריך לגמרי, אבל בהחלט למדתי מהילדים המון, ובהחלט מעבר לעובדה שתרמתי להם, גם הסרתי מעצמי הרבה מחסומים, שלא חלמתי שהיו קיימים בכלל.
דבר נוסף שאני חווה, הוא שכאשר אני עובדת עימם המוח שלי תמיד בפעולה, כל הזמן חושב - את זה לומר? את זה לא? האם המידע הזה עמוס מדי? אולי זה רק תסביך שלי ולא קשור בכלל לילד - נעזוב את זה בצד, כלומר, כל שנייה היא קבלת החלטות חדשה של מהי הבחירה הנכונה.
זה באופן כללי.

 

[צחי שוחט]

יפה....

כתבת כמה דברים מאוד נכונים

.
הדבר הכי חשוב וציינת זאת - להשאיר אותם נקיים.
לא להכניס אותם לתבניות המחשבה שיש לנו, aבהחלט יתכן שהן שגויות.
ילדים באמת משרים המון על הסביבה - כמו שכתבת שלמדת מהם. מבוגר שידע לספוג מהילדים' ישתחרר מחסמים ותבניות של מחשבה ונפש סגורים.

בעניין הסופי שכתבת - המוח עובד ללא הפסקה.
העניין הוא להוציא החוצה בעדינות ול"הקשיב" לתגובה. אני משתדל לא לעצור את עצמי מולם, לפעול בעדינות ורגישות ולהיות בהקשבה כפולה ומכופלת.
הילדים הם סיסמוגרף רגיש מאוד, ומספיק לנוע אליהם בעדינות, להקשיב לתגובה ולהמשיך לפי מה שמתאפשר.
אני שם לב, שכשאני מגיב לילדים באסרטיביות, הם מיד נבלעים, נמוגים, בולעים את עצמם. כך הם גם לא מביעים את עצמם וגם אין לי יכולת להקשיב ובעצם אין למה להקשיב.

 

[מלחייה מתוקה]

נכון, צודק

הצלחת להסביר מצויין את עניין ההקשבה ומשם הזרימה עם הילד.

בנוגע ליחס האסרטיבי ויחס הילדים אליו - אני עובדת עם ילדים בני 10-13, והם (במרבית המקרים) דווקא מעריכים אסרטיביות, ונשמעים לה. מה שכן, מאגרסיביות הם נמנעים - ולעיתים ההבדל בניהן דק. כפי שאמרת - חשוב להקשיב לילד - ממה הוא נמנע ומתי הוא קשוב, לשפת הגוף שלו, אפשר ללמוד מזה הרבה על הצרכים האמיתיים של הילד וחויותיו.

 

[צחי שוחט]

נכון...צודקת

...

באמת התלבטתי בין שתי המילים. נראה לי שרציתי למתן את עצמי וכתבתי אסרטיבי, במקום אגרסבי

.

פעם הייתי משתמש באגרסיביות בלחימה והיא נראתה לי בסדר.
היום אני ממש מוותר עליה.
הייתי מלמד את התלמידים להתמודד עם אגרסיוביות, היום כבר ממש פחות.

ובאמת, אחת הסיבות שמביאים אותי ללמד ילדים עם צרכים מיוחדים, היא האסרטיביות שאני מביא מהאומנות לחימה.
אסרטיביות, שלאנשי המערכת הרגילים, אולי יותר קשה להפגין מול הילדים.

טוב ללמוד שאת בעניין של חינוך ועבודה עם ילדים.

 

[מלחייה מתוקה]

יפה,

זו בהחלט נשמעת סיבה טובה לעבודה עם ילדים