טיפול פסיכולוגי בבית? יש חיה כזו?

[זו שאוהבת אותו]

טיפול פסיכולוגי בבית? יש חיה כזו?

יצרתי קשר עם עמותת אחווה שמישהו הפנתה אותי אליה
שלחו לנו מלווה מאזור מגורינו פחות או יותר, והוא היה אתמול
לא סיפור זול במיוחד, 300 ש"ח פגישה של שעה....
אני רק מתחילה לחשוב שאולי היא צריכה יותר טיפול פסיכולוגי, מישהו פשוט לדבר איתו על הפחדים שלה, ויש לה מסתבר... ממש חרדות שהיא לא משתפת אותנו בהם

האם יש דבר כזה פסיכולוג שבא הבייתה? כי היא כבר לא יכולה לצאת מהבית
איפה מוצאים את זה?


בינתיים אני יכולה לספר לכם שדודה שלי התפטרה מתפקידה כמטפלת באמא שלי
ולמען האמת טוב שכך, היא כבר דיברה לא יפה לאמא שלי, רבה איתי ללא הפסקה ועשתה אנרגיות שליליות נוראיות בבית
כל היום התלוננה לחברות שלה בטלפון על כמה שאני נוראית והאחיינים שלי מרעישים וכו'

בקיצור מה שזה אומר שאני 24/7 שם, מטפלת באמא שלי
לא נוח לי לישון שם כי זה לא הבית שלי ולא המיטה שלי, והיתושים אוכלים אותי חיה
אז אני ישנה שעתיים שלוש בלילה ואני גמורה לחלוטין כבר

יש לי אחות שהשתחררה מהצבא לפני חודש והיא לומדת לפסיכומטרי בבית
האמת שבהתחלה מאוד הבנתי וקיבלתי את זה שהיא לא מסוגלת לטפל באמא שלי ואני עושה את הכל וזה בסדר
אבל היום קמתי ב-5:00 כדי לרוץ הבייתה להוציא את הכלבה שלי שכבר שבוע לבד בבית כל היום (מלבד טיול של 10 דקות 3 פעמים ביום)
אחותי רק ב-6:00 הגיעה הבייתה והלכה לישון (אחרי בילוי)
זה אומר שרק ב-12:00 או 13:00 היא תקום (אם לא יותר מאוחר אפילו)
וזה אומר ששוב אני עושה הכל לבד

גם אני לא ישנתי, גם אני עייפה

כל ההבנה שבעולם מתחילה להיגמר לי והטוב לב והקבלה מתחילה להיסדק
שלא לדבר על זה שלא נראה לי שמישהו בכלל מעריך את מה שאני עושה (מלבד אמא שלי)

זה שיש לי נפש של מטפלת לא אומר שאני צריכה לעשות הכל לבד

מתחיל להימאס לי מהמשפחה שלי (חוץ מאמא כמובן)
ואל תציעו לדבר איתם כי זה לא ישנה ולא ישתנה
אני יודעת עם מי יש לי עסק

סתם רציתי לפרוק....

 

[זו שאוהבת אותו]

ועוד משהו קטן לכולם פה

מתנצלת שלא עניתי לתגובות שלכם
מתנצלת שלא עניתי למסרים האישיים למי ששלח לי

אני באמת לא מוצאת זמן בכלל, כל היום עם אמא, כל הזמן
עכשיו תפסתי הזדמנות לכתוב שניה אבל אני חייבת לסגור

מתנצלת....

 

[LayLadyLay]

אין על מה להתנצל

אני חושבת שלמרות הקושי, זה טוב שאת מטפלת באמך. כמו שאמרת- דודה שלך יצרה אנרגיות שליליות וזה לא משהו שצריך להיות במצב הזה.
בטוח שעבור אמא שלך עדיפה הנוכחות שלך.
אני יודעת שאמרת שאת לא הולכת לדבר איתם, אבל אני חושבת שאין כ"כ ברירה. הקצב והאינטנסיביות של מה שאת מתארת פשוט ישחוק אותך.
אני כן חושבת שיש מקום לדבר עם אחותך הקטנה ולנסות להסביר לה את הסיטואציה. נשמע לי מוזר שבתקופה כזו היא יוצאת למסיבות וחוזרת ב6 בבוקר. אולי היא לא מספיק מבינה מה קורה סביבה. ייתכן שאם תשבו ותדברו, שיחה בגובה העיניים, מאחות לאחות, לא רק שהיא תתחיל להתמודד עם מה שעובר על המשפחה שלכם, אלא שאולי היא גם תוכל לעזור לך.

לגבי הטיפול הפסיכולוגי, קחי בחשבון שזה לא עסק זול, פלוס-מינוס 300 ש"ח לשעה (לפעמים ל45 דקות).
אני לא חושבת שיהיה פסיכולוג שיסרב להגיע לביתכם. מציעה לעשות בירורים עם אנשים מהסביבה הקרובה וללכת למישהו שהומלץ לך עליו.

המון בהצלחה ושיתחיל יום טוב.
דניאל.

 

[healerit]

לאבא שלי היה פסיכואונקולוג שהגיע לביתו

הטיפול עלה 350 ש"ח כמדומני בגלל שהיה עליו להגיע לביתו. מטפלים שמגיעים הביתה גובים קצת יותר בגלל זמן הנסיעה והדלק.
הפסיכולוג הזה מקבל בתל אביב. אני לא יודעת מאיזה איזור אתם.
נדמה לי שכתבת שאתם בהוספיס בית. יש להם עובדת סוציאלית מקסימה ששכחתי את שמה.
היא באה אלינו פעם אחת הביתה ואמרה שהיא יכולה לבוא גם בהמשך אם נרצה לדבר על הפחדים ועל מה שעומד לקרות.
אולי תתקשרי למוקד של ההוספיס לבקש אותה? שווה לנסות וזה לא עולה כסף.

לגבי הטיפול באמך:
יקירה, זה הזמן לקבל עזרה!!!
אין צורך שתקחי על עצמך הכל. הייתי במצב הזה וכמעט נשברתי.
אצלנו לא היתה ממש ברירה כי לאחותי בעיות רפואיות משלה, אחי חי בקנדה ואבי היה גרוש.

האפשרויות שאני רואה:
1. לוקחים עזרה בטיפול - מטפל סיעודי שחי איתכם או מטפל סיעוד שישן בחוץ ומגיע מדי יום לעזור. האתם אתם מקבלים שר"מ מביטוח לאומי או כסף לטיפול סיעודי מחברת הביטוח? למכבי מגן זהב יש ביטוח סיעודי של חברת כלל. אנחנו תבענו אותם וקיבלנו בדיעבד כ-3000 ש"ח לחודש. לאבא שלי היה מטפל מדהים במשך חודש וחצי שחי אצלו. כאשר המצב התדרדר אני חייתי אצל אבא שלי פחות או יותר. בשבועיים הראשונים ישנתי אצל חברה שגרה בקרבת ביתו של אבי. אחר כך קניתי מזרן מתנפח ושמתי על הרצפה בחדרו ולפני כן ישנתי על הספה שלא היתה הכי נוחה.
2. לוקחים עזרה בבית - אפשר לקחת עוזרת בית ומבשלת. האשה שלקחנו ניקתה, כיבסה, בישלה פעמיים בשבוע.
3. לגבי הכלבה - האם תוכלי לקחת אותה איתך לאמך? האם יש חבר/ה או שכנ/ה או קרוב משפחה שיכול לקחת את הכלבה אליו או לטפל בה? אם יש כסף אפשר לשלם לדוגסיטר.
4. לחלק משימות ותחומי אחריות - במידה ואחותך מוכנה לשתף פעולה, נפלא. אם לא, גם בסדר. לא כל אחד בנוי לזה. יש אנשים שנראים כמתחמקים אבל זו הדרך שלהם להתמודד בעת משבר. כנראה שאת יועדת לטיפול באמך, זה השיעור שלך (הקשה) ואת מתמודדת איתו בהחלט! השיעור הזה יכול להיות גם שיעור בגבולות, בנתינה (או בהעמדת גבול לנתינה), ביכולת לקבל, בויתור על שליטה, בהאצלת סמכויות, בלקיחת אחריות ועוד... איש איש והשיעור שלו. בכל אופן, את מוזמנת להציע לאחותך שתהיה אחראית לתרופות למשל (השגת מרשם, הליכה לבית המרקחת) או לקניות לבית או לשטיפת הכלים, כל דבר שהיא מוכנה לעשות ויקל עלייך.

אף אחד לא צריך להעריך את מה שאת עושה חוץ מאמך.
אני הייתי במצב שלך ואכן התרעמתי על כך שאחיי לא מבינים בכמה עבודה מדובר ובאיזה לחץ אני נתונה והם לא מעריכים כלום וחושבים שהדברים נעשים על ידי גמדים שבאים בלילה.
מהר מאוד הבנתי שההערכה היחידה שחשובה לי באמת, ונוגעת בי עמוק בלב, היא זו שמגיעה מאבא שלי. זה ביני לבינו. אני עושה באהבה ומה שאני לא יכולה - אני לא עושה.
הרופא של אבי אמר לבעלי: הלוואי והילדים שלי יעשו בשבילי חצי ממה שאישתך עושה בשביל אבא שלה... ועשיתי באהבה ולכן כשהרגע הגיע הייתי שלמה. ולכן אחרי מותו אני עצובה אך מרגישה שלמה כי עשיתי כל שביכולתי לעזור לו. כי נתתי טונות של אהבה וקיבלתי טונות של אהבה והערכה ממנו

זה מה שנשאר אחרי שהכל נגמר - האהבה והמילים הטובות שהרעיפו עלינו והידיעה שעשינו כל מה שרצינו לעשות על מנת לעזור.

לא סתם את שם, מטפלת באמך וחווה את הקושי הזה. את מקבלת הזדמנות להתפתחות רוחנית ונפשית. אל תפספסי אותה

באיזה איזור אתם גרים? אם אתם גברים ואת צריכה את עזרתי, אני פנויה כמה שעות בשבוע

 

[חולמת על אווזים]

מכירה את העו"סית של ההוספיס בית באיזורך...

אם זו אותה אחת שטיפלה בהורי בעת הקשה. לא אוהבת אותה במיוחד. מצאתי שהיא לא מספיק בוגרת.

בקשר לאחותך הקטנה- אני מתחילה לחשוב שמדובר בבעיה של בני 21, כי גם אצלנו אחי הקטן בן ה 21 לא התקרב לאמא שלי כמעט בימי מחלתה, למרות שוהא לגמריהתינוק של אמא, וחיבוק ממנו היה ממלא אותה כח- הוא גם לא היה מסוגל לטפל בה בכלל, רק לתת לה מדי פעם יחס...

בקשר לזה שאת מטפלת וכל זה- אולי הגיע הזמן להביא עזרה? אצלנו היו כל מיני נשים שבאו להיות עם אמי חלק מהיום, כדי לשחרר את אבי (שהיה המטפל העיקרי), וכמובן שכמעט כל יום אחד מהילדים (טוב שיש 5...) הגיע לעזור עם עבודות הבית, ופעם בשבוע היתה באה עוזרת בית.
בסופו של דבר יצא שהטיפול באמי היה מאד אינטנסיבי לאבי, שהיה צריך לחבוש את פצעיה ואת הרגלים הבצקתיות שלה כל בוקר, ובימים הקשים יותר לקחת אותה לשירותים ולמקלחת, אבל רוב הזמן היא דרשה ממש מעט, והטיפול בה היה קליל...

בקשר לטיפול פסיכולוגי - אני פניתי לאיזו בחורה, מטפלת בכל מיני כלים, קוראים לה גלית שרייבר (גגלי), והיא היתה מוכנה לבוא לבית אמי מפ"ת בשביל המחיר הנורמלי בעליל של 350 ש"ח. בעיני זה לא יקר. טיפול נפשי רגיל באיזור שלך עולה בערך 350 - 400 ש"ח לשעה...
היה מטפל שאמר לנו שהוא מוכן לבוא אליה בשיל המחיר המופרך של 900 ש"ח. זה מוגזם.

בהצלחה עם כל זה.
אם את רוצה פרטים של דברים שאני מצאתי בימים שחיפשתי- כמו מטפלת שתשחרר אותך לכמה שעות ביום, או חברות שמתמחות ביבוא עובדים זרים (שזו גם אפשרות שסביר מאד שתקבלו אישור לה, אם תבקשו)- תכתבי לי.
אמנם הרצון להיות קרוב לאימך ולטפל בה כל הזמן מאד ברור- ואני גם ממליצה להחזיק בו כמה שאפשר, במיוחד לאור העובדה שאני יודעת שאח"כ אין יותר...
אבל אם תישחקי מדי בדרך, לא תוכלי ללוות אותה עד הסוף, וחבל... תמצאי דרכים להקל על עצמך.
יש לכם קיצבאות מב"ל?

 

[חולמת על אווזים]

המשך, לחצתי אנטר לפני הזמן...

אולי את יכולה לפחות בזה להפעיל את אבא שלך - שידאג לסיוע כספי, שתוכלי למצוא דרכים להקל על שתיכן...