תוכן-מקודם
Member
קרדיט תמונה FREEPIK
אחד הנושאים העולים בטיפול פסיכולוגי בצורה תדירה הוא נושא היחסים בתוך המשפחה המורחבת ובעיקר מערכות היחסים של בני הזוג עם הוריהם וחמיהם. נישואים הם איחוד לא רק של שני בני זוג אלא של שתי משפחות - כל אחת עם האמונות והדרכים שלה. מערכות היחסים המתקבלות עשויות להיות מהעשירות ביותר בחיים, ובאותה מידה מהקשות ומכבידות ביותר. יחסים בין שני אנשים מסובכים מספיק בפני עצמם. אבל היחסים בתוך המשפחה המורחבת קשים בריבוע, כיוון שאלו מערכות יחסים שמטבען קושרות מספר אנשים יחד. כל קונפליקט נוגע בכולם, וכולם מוסיפים אליו את הרגשות שלהם וההיסטוריה האישית שלהם.הקשיים והקונפליקטים מתרחשים במשפחה מכל עבר ובכל כיוון. הורים נאבקים עם בניהם וכלותיהם; אותם בנים ובנות נאבקים עם הוריהם - וגם עם אחיהם וגיסיהם. לכל אינטראקציה יש קשרים נלווים והשלכות נלוות.
סיוון פנתה לטיפול פסיכולוגי ברחובות של "הסדנה" –במייל ומספרת :
בעלי ואני ביחד כבר שבע שנים ונשואים שלוש. יש לנו ילדה משותפת בת שנה. לקח לי הרבה זמן להיכנס למערכת יחסים; רציתי למצוא מישהו שאוכל להסתדר אתו, אבל גם חותנים שאוכל להסתדר איתם, כי גדלתי כשאני רואה את ההורים שלי רבים על ועם ההורים שלהם כל הזמן. כשבעלי ואני נפגשנו לראשונה, המשפחה שלו הייתה מאוד נחמדה אליי. למעשה, אני ומשפחתו מתבדחים לעתים קרובות שהתחתנתי אתו כי המשפחה שלו הייתה כל כך מדהימה.אחרי שילדתי את בתנו הכול השתנה. פתאום שופטים אותי על כך שאיני אימא טובה, על כך שאין לי עבודה, על כך שלא ירדתי מהר מספיק במשקל אחרי ההיריון. בעלי מסרב להיות תקוע באמצע ביננו, ולמרות שהוא מידי פעם מדבר עם ההורים שלו על זה, שום דבר לא נפתר, כי הוא לא דוחף אותם לשום סוג של פתרון. הוא בעצם אומר להם שמשהו שהם עשו לא היה נחמד, הם מודים בזה ולפעמים מתנצלים, ואז הם מעירים עוד הערות מיותרות.
החותנים שלי רכשו עבורנו בית לאחר לידת הבת. אני מבינה עכשיו שלרכישה הזו יש מחירים רבים. הם רוצים לראות את הנכדה שלהם בכל פעם שנוח להם - לא לנו או כשזה הכי טוב לבת שלנו. כשאני מתלוננת על זה בפני בעלי, הוא אומר לי שאנחנו צריכים להיות קשובים לבקשותיהם כי הם רכשו עבורנו את הבית ואנחנו צריכים להיות אסירי תודה. אני אומרת לו שאשמח לעבור ולשכור אם תהיה לי יותר שליטה על החיים שלי ושל הבת שלי.
עד כמה שאני אוהבת את בעלי, אני מרגישה שהקשר שיש לי עם החותנים שלי מקשה על הנישואים האלה, כי בסופו של יום, הוא בוחר בצד שלהם ומעדיף לא לפגוע ברגשות שלהם-ולפגוע בשלי.
אני לא רוצה שהבת שלי שתגדל תראה אותנו נלחמים על סבא וסבתא שלה, כפי שחוויתי אני עם ההורים שלי. פעמים רבות מצאתי את עצמי עוצרת את עצמי כדי לשמור על השקט. אני רוצה להציב גבולות ברורים עם החמים שלי אבל גם לקיים איתם מערכת יחסים טובה.
תשובת המטפלים של הסדנה במסגרת הייעוץ החינמי ברשת ("פסיכולוג אונליין"):
את מספרת שלקח לך זמן למצוא בן זוג, כי רצית להיות עם מישהו שעם ההורים שלו את מסתדרת טוב. בדיקה של בן זוג פוטנציאלי לא רק בגלל מי שהוא אלא גם בגלל הוריו אולי יצרה תחושת ביטחון עבורך - דרך להגן על עצמך מפני סוג הקונפליקט שפגע בך כל כך בילדותך - אבל זה בעצם הכניס אותך למצב מצב מעורער יותר, משתי סיבות. ראשית, קשר טוב עם החמים שלך זה נחמד, אבל זה לא ירפא את פצע הילדות שלך; רק את יכולה לרפא אותו (למשל באמצעות טיפול). ושנית, להיכנס לנישואים עם פנטזיה וציפיות לקשר כה חיובי תמיד – (כמו כל מערכת יחסים עם ציפיות כה גבוהות) –נידון לכישלון. מעט מערכות יחסים קרובות ארוכות טווח לא כוללות עימותים וחיכוכים מידי פעם. השאלה החשובה בכל מערכת יחסים היא לא האם יהיו חילוקי דעות? זה כמה אנחנו טובים בלתקן אותם?אם תוכלי להפריד בין הצורך שלך לרפא פצע מהילדות שלך לבין מה שקורה עכשיו, תוכלי לטפל בבעיה בצורה נכונה לא רק עבורך, אלא גם עבור בעלך והוריו.
בדרך כלל התנהגות אנושית אינה מתבצעת בחלל ריק. בטיפול - אנו מעודדים אנשים לשאול בכל פעם שהם מרגישים פגועים מהתנהגותו של מישהו -מה גורם לאדם הזה לפעול בדרך זו? הבנה מה מפעיל את הורי בעלך עשויה לגרום להערותיהם לפגוע בצורה פחות אישית, וגם תעזור לך להתמודד עם המצב בצורה יעילה יותר.
אז למה המחותנים שלך מעירים את ההערות האלה?
מבחינתך, העובדה שהצרות התחילו מיד אחרי שילדת את התינוק -בולטת, כי אולי את רואה היבט של ביקורת לגבי האימהות שלך. אפשרות אחת היא שהם לא מבינים שהם פוגעים. הם עשויים לחשוב שהם עוזרים. למשל, אני בספק אם הם אומרים את המילים "את אימא רעה", אבל לפי המכתב שלך, זה מה שאת שומעת. אולי במחשבתם, הם מציעים רעיונות שעוזרים(שאמנם, כשלא מבקשים, עלולים להיות מעצבנים) כי הם מאמינים שאחרי שכבר גידלו ילד, יש להם ידע שעשוי להועיל לך. הם עשויים גם להאמין שבגלל שהם כל כך קרובים אליך, יש להם אפשרות לחלוק את דעותיהם. אולי הם מרגישים שככל שאנשים קרובים יותר, כך הם צריכים פחות לשמור על גבולות ולהתאפק. כמובן שמערכות יחסים בריאות בנויות על גבולות בריאים, אבל יש אנשים שמבלבלים בן קרבה ואהבה עם חוסר צורך בגבולות.סיבות נפוצות אחרות לכך שהחותנים מפריעים, כוללות קושי בשליטה בדחפים (הם פולטים כל מה שעולה בדעתם), תחושת האובדן שלהם עם הגיל ואי מציאת מטרה להציע את ה"מומחיות" שלהם, או הרצון לשכך את הבדידות שלהם על ידי מעורבות יתר בחייו של הנכד.
לא משנה מה הסיבה, בעיות עם ההורים של בעלך הן למעשה בעיות בזוגיות שלכם. את צריכה להתחיל בשיחה מעט אחרת עם בעלך, בשיחה עם נימה של חמלה, סקרנות, כבוד וטוב לב. במקום לנסח זאת כתחרות וצורך לבחור בין הרגשות שלו - שלך או של הוריו - כחשובים יותר.
חשבי היכן זה מעמיד אותו? כמה זה מעורר חרדה להרגיש שלא משנה מה הוא יעשה, מישהו שהוא אוהב יתעצבן עליו . פתחי את השיחה על ידי הזדהות עם המצב הקשה שלו כך שהוא ירגיש שרואים אותו ושומעים אותו בצורה שאת רוצה להרגיש שרואים ושומעים אותך. לאחר מכן, כאשר מדברים על האינטראקציות עם הוריו, הקפידי לא לדבר עליהן באופן שלילי, דבר שעלול לגרום לו להרגיש מתגונן ומותקף. במקום זאת, דברי על שניכם כזוג. שאלי אותו, "כשההורים שלך אמרו שאין לי עבודה, תהיתי מאיפה זה בא. האם גם אתה מרגיש ככה, או שזו רק הם?"
יכול להיות שבעלך חש מתוסכל מכך שאין לך עבודה, וההורים שלו יודעים שזה מעמיס עליו עומס נוסף. אולי הוא מפחד להעלות את זה מולך, וההורים שלו מנסים לתמוך בו, (אם כי באופן שמחמיר את המצב). או שאולי להורים שלו יש רגשות מורכבים לגבי רכישת הבית והם שמחים לראות את המשפחה שלכם גרה שם, אבל הם גם אמביוולנטיים לגבי העובדה שלא הצלחתם לתרום יותר כי יש לכם רק הכנסה אחת. בררי אילו נושאי מחלוקת שייכים רק להוריו ואילו עלולים לחפוף לשלו. אם יש חפיפה מסוימת, זו הזדמנות מצוינת להתחבר מחדש כזוג; הורים טריים רבים כל כך עסוקים בתפקידי ההורות שלהם וההישרדות הכלכלית שלהם עד שהם מזניחים את התקשורת הרגשית ביניהם., את יכולה להגיד לבעלך שבעוד שאת מעריכה את הוריו, מחבבת אותם באמת ומאמינה שהם מתכוונים לטוב, ההערות שהם אמרו לאחרונה פוגעות בך, ואת רוצה למצוא דרך ביחד כדי שהמשפחה תחזור למסלול. זה ממסגר את הבעיה באור חיובי.
זכרי כי ייתכן שלבעלך קשה להציב גבולות להוריו או אפילו להבין מדוע הוא צריך לעשות זאת, אם אין לו ניסיון בהצבת גבולות איתם. אם הוא מוותר על פרטיות התקשורת ביניכם על ידי שיתוף עם הוריו לגבי איך הוא מרגיש לגבי הגוף שלך, או העבודה שלך, או בחירות ההורות שלך- זה זמן טוב לנהל שיחה על איזה מידע נשאר בתוך הזוגיות שלכם וכיצד הוא יכול במקום זאת לתקשר אתך ישירות.
כשהוא מדבר עם הוריו על הערות שפגעו בך, במקום לגרום לזה להישמע כאילו את היחידה שנפגעה הוא יכול לומר משהו כמו "זה מרגיז אותי כשאתם מעירים הערות מהסוג הזה. ציינתי בעבר שהם פוגעים באשתי, אבל אני רוצה שתדעו שהם גם מפריעים לי. אנו מעריכים את כל מה שאתם עושים עבורנו, ואני יודע שהתנצלתם, אבל זה באמת חייב להיפסק, אז בפעם הבאה שאתם אומרים משהו פוגע, אנחנו הולכים לסיים את הביקור". הוא יכול לעשות משהו דומה לגבי תדירות הביקורים שלהם: "אנחנו אוהבים לראות אתכם וכך גם הבת שלנו, אבל יש לנו חיים, ואנחנו צריכים שתתקשרו אלינו כדי לוודא שזה זמן טוב לבקר. אם זה לא, אנא הבינו שלפעמים אנחנו עסוקים או עייפים ופשוט לא מסוגלים לארח, אבל זה לא משקף את האהבה שלנו אליכם".
זכור שלא לך ולא לבעלך- יש שליטה על התנהגות הוריו, אבל לשניכם יש עצמאות לגבי סוג התקשורת שאתם רוצים ליצור במשפחתכם, בין שניכם וגם עם הוריו. את יכול לבחור בהבנה והזדהות על פני האשמות, דיאלוג על פני ויכוחים, וגבולות ברורים על פני בקשות מעורפלות. אם גם תקדישו את הזמן לעיבוד הכאב המתמשך מילדותכם, תוכלו ליצור לעצמכם ולבתכם את הגרסה של המשפחה שקיווית לה זמן רב.
.