עש זה גם פרפר
New member
כותב על עצמי בגוף שלישי כי הניתוק הזה עוזר לי לפרט:
בן 40, איבחון על הספקטרום מלפני 5 שנים. נשלל בזמנו סיוע מביטוח לאומי(נקבע 20 אחוז נכות לאחר ערעור) ויש לו טראומה וחרדות בשל התהליך והיחס.
מכיוון שנדחה מביטוח לאומי וספג טיפול שגוי ולא פרודקטיבי ממטפלים שונים, אפילו מזלזל. מצבו הנפשי היה קשה עוד לפני התהליך מולם ואיבד תקווה לאחר מכן. הפסיק לטפל בעצמו, שקע בדיכאון ולהתמכרות של אלכוהול ומריחואנה. מובטל כבר כמה שנים. ניסיון אובדני לפני שנה. הצליח לשרוד שנים אבל בקושי. לפני זה לכאורה חי חיים "רגילים", עבודה, חברים וכו' אך תמיד ידע שמשהו "לא תקין" אצלו ובסופו של דבר ההעמדת פנים התישה אותו פלוס חויות קשות בחיו האישיים והפסיק בבת אחת לתפקד "נורמלי". זה השלב שגילה על הספקטרום מעבר לסטיגמות ופנה לאיבחון(שילם הרבה והובטח לו שם שבעזרת החוו"ד יקבל סיוע מביטוח לאומי).
לאחרונה פונה למוסדות השונים על מנת לקבל טיפול, תמיכה, הכוונה וסיוע. סירוב אחר סירוב, התעלמות אחר התעלמות. והוא כבר רווי דחיות.
הצליח לפנות ולקבל הבטחה הכנסה בחודשים האחרונים אך כמובן זה לא מספיק.
קופ"ח מכבי- אחרי שהמתין 3 חודשים לכל התהליך, פירט על עצמו כמה פעמים למרות הקושי בחשיפה, קיבל סירוב לטיפול פסיכולוגי מידי או סל שיקום והוצע לו אך ורק פסיכאטרי תרופתי ו/או קבוצתי וזה ממש לא מתאים לו. שמו אותו ברשימת המתנה של בערך שנה. הפנו אותו לרווחה. אין לו כסף לטיפול פרטי אפילו לא עם השתתפות עצמית נמוכה. האם יהיה לו סיכוי רב יותר לטיפול מידי בקופ"ח אחרת?
משרד העבודה- צירפו אותו לתוכנית מעגלים אך לא נעשה עם זה שום דבר, יצרו איתו קשר רק פעם אחת, שמעו את הסיפור שלו ומאז כבר כמה חודשים מקבל רק הודעות לעדכון פרטים אבל לא יוצרים איתו קשר או מכוונים.
רווחה- שלח מייל עם פירוט קצר ושאלה למי לפנות אך לא חזרו אליו. לא יודע למי שם לפנות וקשה לו עם שיחות טלפון. אם ידע למי לפנות טלפונית, יעשה זאת.
הוצעו לו ע"י מכרים כל מיני עמותות ותוכניות שונות אך הוא חושש שוב לחשוף את סיפורו ולקבל דחייה. מה גם שרוב המקומות דורשים תשלום.
לכאורה הוא נראה בסדר "נורמלי" ומתפקד, כלומר שורד. הוא מאוד אינטילגנט ומודע למצבו שיכול להיות שזה מבלבל אנשים שמדברים איתו ולא מבינים את מהות האוטיזם. מאוד כשרוני ויצרתי בעל תחביבים רבים, אוהב ללמוד אך קשה לו עם מסגרות רגילות. קשה לו עם אנשים וסיטואציות חברתיות. חסר אמון ברצון טוב וטוב לב כי ספג הרבה התעללויות ובריונות בחייו.
קשה לו מאוד נפשית ומעשית בחיים והוא מאוד מנסה לעשות הכל לבד מחוסר ברירה, כולל גמילה מחומרים ממכרים, חיפוש עבודה(למרות שלא חוזרים אליו בכלל), בדידות(בלי קשר משפחתי וחבר אחד רחוק), לימודים באינטרנט למרות קושי בריכוז, חרדות ועוד. אפילו עבר דירה מהמרכז הקשוח והצפוף לצפון וזה שיפר את חיו במובנים מסוימים אך גרם לקושי במובנים אחרים כמו פחות אופציות עבודה, ריחוק מכל מה שמוכר ועוד.
הוא מרגיש שהוא לא חשוב מספיק, לא מסכן מספיק ונופל בין הכיסאות כי הוא מצד אחד עצמאי ושורד אך מצד שני חיו אינם חיים אלא יותר הישרדות יום יומית. מאוד קשה לו עם החשיפה, עם הבקשת עזרה, מותש משנים של השרדות ומדחיות שונות שכן ניסה להתחבר, לתקשר ולבקש עזרה. חרדות בעקבות הפנייה למוסדות רשמיים ובירוקרטיה בשל חוויות העבר. הוא ניסה בעבר קבוצות תמיכה ושיתוף של אספרגר אך פחות התחבר ומרגיש כי לרוב שם יש תמיכה כלשהי, לרוב משפחתית ולכן זה סיפור אחר משלו. הוא היה מעדיף להסתדר לבד אבל החסכונות שלו אוזלים משנים של השרדות ואוטוטו הוא ימצא את עצמו ללא דיור.
יש לו לאן לפנות? רעיונות שיפיחו תקווה?
*בבקשה רק תשובות מניסיון או ידע ברור, הצעות ריקות מתישות מאוד ומייאשות אף יותר.
בן 40, איבחון על הספקטרום מלפני 5 שנים. נשלל בזמנו סיוע מביטוח לאומי(נקבע 20 אחוז נכות לאחר ערעור) ויש לו טראומה וחרדות בשל התהליך והיחס.
מכיוון שנדחה מביטוח לאומי וספג טיפול שגוי ולא פרודקטיבי ממטפלים שונים, אפילו מזלזל. מצבו הנפשי היה קשה עוד לפני התהליך מולם ואיבד תקווה לאחר מכן. הפסיק לטפל בעצמו, שקע בדיכאון ולהתמכרות של אלכוהול ומריחואנה. מובטל כבר כמה שנים. ניסיון אובדני לפני שנה. הצליח לשרוד שנים אבל בקושי. לפני זה לכאורה חי חיים "רגילים", עבודה, חברים וכו' אך תמיד ידע שמשהו "לא תקין" אצלו ובסופו של דבר ההעמדת פנים התישה אותו פלוס חויות קשות בחיו האישיים והפסיק בבת אחת לתפקד "נורמלי". זה השלב שגילה על הספקטרום מעבר לסטיגמות ופנה לאיבחון(שילם הרבה והובטח לו שם שבעזרת החוו"ד יקבל סיוע מביטוח לאומי).
לאחרונה פונה למוסדות השונים על מנת לקבל טיפול, תמיכה, הכוונה וסיוע. סירוב אחר סירוב, התעלמות אחר התעלמות. והוא כבר רווי דחיות.
הצליח לפנות ולקבל הבטחה הכנסה בחודשים האחרונים אך כמובן זה לא מספיק.
קופ"ח מכבי- אחרי שהמתין 3 חודשים לכל התהליך, פירט על עצמו כמה פעמים למרות הקושי בחשיפה, קיבל סירוב לטיפול פסיכולוגי מידי או סל שיקום והוצע לו אך ורק פסיכאטרי תרופתי ו/או קבוצתי וזה ממש לא מתאים לו. שמו אותו ברשימת המתנה של בערך שנה. הפנו אותו לרווחה. אין לו כסף לטיפול פרטי אפילו לא עם השתתפות עצמית נמוכה. האם יהיה לו סיכוי רב יותר לטיפול מידי בקופ"ח אחרת?
משרד העבודה- צירפו אותו לתוכנית מעגלים אך לא נעשה עם זה שום דבר, יצרו איתו קשר רק פעם אחת, שמעו את הסיפור שלו ומאז כבר כמה חודשים מקבל רק הודעות לעדכון פרטים אבל לא יוצרים איתו קשר או מכוונים.
רווחה- שלח מייל עם פירוט קצר ושאלה למי לפנות אך לא חזרו אליו. לא יודע למי שם לפנות וקשה לו עם שיחות טלפון. אם ידע למי לפנות טלפונית, יעשה זאת.
הוצעו לו ע"י מכרים כל מיני עמותות ותוכניות שונות אך הוא חושש שוב לחשוף את סיפורו ולקבל דחייה. מה גם שרוב המקומות דורשים תשלום.
לכאורה הוא נראה בסדר "נורמלי" ומתפקד, כלומר שורד. הוא מאוד אינטילגנט ומודע למצבו שיכול להיות שזה מבלבל אנשים שמדברים איתו ולא מבינים את מהות האוטיזם. מאוד כשרוני ויצרתי בעל תחביבים רבים, אוהב ללמוד אך קשה לו עם מסגרות רגילות. קשה לו עם אנשים וסיטואציות חברתיות. חסר אמון ברצון טוב וטוב לב כי ספג הרבה התעללויות ובריונות בחייו.
קשה לו מאוד נפשית ומעשית בחיים והוא מאוד מנסה לעשות הכל לבד מחוסר ברירה, כולל גמילה מחומרים ממכרים, חיפוש עבודה(למרות שלא חוזרים אליו בכלל), בדידות(בלי קשר משפחתי וחבר אחד רחוק), לימודים באינטרנט למרות קושי בריכוז, חרדות ועוד. אפילו עבר דירה מהמרכז הקשוח והצפוף לצפון וזה שיפר את חיו במובנים מסוימים אך גרם לקושי במובנים אחרים כמו פחות אופציות עבודה, ריחוק מכל מה שמוכר ועוד.
הוא מרגיש שהוא לא חשוב מספיק, לא מסכן מספיק ונופל בין הכיסאות כי הוא מצד אחד עצמאי ושורד אך מצד שני חיו אינם חיים אלא יותר הישרדות יום יומית. מאוד קשה לו עם החשיפה, עם הבקשת עזרה, מותש משנים של השרדות ומדחיות שונות שכן ניסה להתחבר, לתקשר ולבקש עזרה. חרדות בעקבות הפנייה למוסדות רשמיים ובירוקרטיה בשל חוויות העבר. הוא ניסה בעבר קבוצות תמיכה ושיתוף של אספרגר אך פחות התחבר ומרגיש כי לרוב שם יש תמיכה כלשהי, לרוב משפחתית ולכן זה סיפור אחר משלו. הוא היה מעדיף להסתדר לבד אבל החסכונות שלו אוזלים משנים של השרדות ואוטוטו הוא ימצא את עצמו ללא דיור.
יש לו לאן לפנות? רעיונות שיפיחו תקווה?
*בבקשה רק תשובות מניסיון או ידע ברור, הצעות ריקות מתישות מאוד ומייאשות אף יותר.
