תראי,הרי אני בעצמי במערכת הזאת
ואחותי פסיכיאטרית במערכת הזאת ,לדעתי חבל מאד שיהיו פחדים מיותרים.וסטיגמות מיותרות!
אסביר ברור יותר- בכל מרפאה לבריאות הנפש,ביחידה שעוסקת בילדים ונוער,בין אם המרפאה היא מרפאת חוץ שסמוכה לבית חולים פסיכיאטרי או כללי [הרי גם לאיכילוב ולתל- השומר יש יחידות כאלה בסמיכות להם]- היא מרפאה שיש בה בין השאר פסיכיאטר ילדים ונוער,אבל הצוות המאבחן ומטפל הוא רב מקצועי,ולא תמיד יש איבחון על ידי פסיכיאטר ולא תמיד יש טיפול תרופתי [שכידוע ניתן רק על ידי רופא]. במרפאות הללו יושב צוות רב מקצועי, של פסיכולוגים קליניים,עובדים סוציאלים קליניים,מרפאות באומנות ובתנועה. אלה אותן מרפאות ששולחים אליהן למשל כהמשך לטיפולים במכונים להתפתחות הילד,שמטפלים רק עד גיל 6.
הטיפול ניתן בהתאם למה שנראה המתאים ביותר,לאחר הפגישות האיבחוניות.למשל ילד לא ורבלי -תישקל הפנייתו לטיפול באמצעות אומנות.ושוב - המיקום של מרפאת ניצנים הוא בשטח אברבנאל,אבל הרכב המטפלים שבה והעיסוק שלה- בדיוק כמו של המרפאה שלנו שאיננה ממוקמת בשטח בית חולים.
לגבי הצבא-גם פה אני משתמשת בניסיוני האישי- הייתי שם מתמחה....מי שמספר על טיפול בגיל 8-9-10-11 על רקע מצב משפחתי וחברתי זה או אחר- אף אחד לא יטרח להחתים על טופס ויתור ודיות ולשלוח למטפלים מן העבר בקשת אינפורמציה. ככל שהמשבר הנפשי/טיפול קרוב לגיוס- שם מתעוררת השאלה אם לקבל פרטים נוספים או לא.הפרטים אגב אינם עוברים אוטומאטית לצבא- התיקים של הילדים אצלנו עוברים לארכיון אחר כך תוך זמן לא ארוך מסוף טיפולם..
מי שלא מגוייס לצבא על רקע מצב נפשי- ה כי מצבו הנפשי הפחות טוב מתמשך עד לרגע שבו המראיין הצבאי המיומן רואה אותו,ולא כי אי שם בעברו הוריו היו אחראיים לקחת אותו לטיפול מיטיב במרפאה לבריאות נפש...והכי הכי הכי חשוב- מי שיש לו קשיים -אסור שיתנהל על פי פחדים מן העתיד.ככל שיגיע לטיפול מוקדם יותר- כן סיכויי ההטבהועיכוב החמרה יהיו גבוהים יותר.
פאטפאט,אני חושבת שהיה מאד לא נכון,לא חברי ולא אתי באופן פרובוקטיבי להשתמש בבן שלי בתגובתך.בכל מקרה לא הייתי חוששת להביאו לשום מקום שהייתי יודעת בו על טיפול נאות וטוב. השואלת התרעמה בתוך השאלה על המחירים של הטיפול הפרטי. בסך הכל המרפאות הציבוריות נותנות שירות מקצועי ומיומן חינם או כמעט בחינם,המטפלים טובים מאד ולרובם המכריע גם קליניקות פרטיות.
אגב,גם המילה פסיכיאטר לא צריכה להדהד כמשהו מפחיד וסטיגמטי. הרבה פעמים כדור ריטלין או כדור רידפרידל במינון מזערי עוזרים לשנות חיי ילד ומשפחתו לטובה ב-180 מעלות.
ולשואלת- אני חושבת שהכי טוב שתגשי בעצמך ותתרשמי מהמרפאה שלגביה את שואלת. את יכולה לגשת ללא בנך או בתך למישהו שתורן באותו היום,לספר על חששותייך ולשוחח כדי לקבל חומר למחשבה ולהחליט אחר כך עם עצמך בנחת.מה שנקרא "טוב מראה עיניים". הטעות הגדולה ביותר שתעשי היא שלא תטפלי בילדך מתוך פחדים ושמועות.
