טיפול

[רננהלי]

טיפול

שלום נשמע לי נושא מעולה לפורום. כל כך חשוב. בהצלחה אני עכשו בטיפול פסיכולוגי.נראה לי 3,4 חודשים כבר. השתפרתי מאוד מהתחלה שהגעתי, הרגשתי ממש רע אז. אבל ממש. פשוט הרגשתי שאני רק שורדת כל דקה ודקה מהחיים שלי. ואחרי כמה זמן הרגשתי טוב יותר. ופתאום לא ידעתי מה לעשות עם זה. מה עושים כשמרגישים טוב? לאן לוקחים את זה? זה קורה לי מדי פעם, ואז יש לי שוב נפילה. לפעמים זה משהו חיצוני שקורה ולפעמים לא. כנראה בגלל הפחד להרגיש טוב. מה זה אומר? חשבתי שאולי ככה יש לי תירוצים להשתחרר מאחריות, ממחוייבויות שונות. כי אם אני מרגישה רע אז אני מסכנה, אז מותר לי לוותר לעצמי. מותר לי שלא יהיה לי כוח לקפל כביסה ולשטוף כלים, ולעבוד כמו שצריך, ולדאוג לאנשים אחרים ולהיות ראש גדול. כי אני מסכנה בעצמי אז אני לא יכולה. אולי זה קשור אני עדיין מרגישה ממש בתחילת הטיפול ולא רואה את הסוף שלו, אבל אני חושבת לעצמי כמה יהיה קשה לסיים אותו. שאולי אני ארצה להמשיך להרגיש רע רק כדי שלא לסיים את הטיפול. פתאום זה הפחיד אותי שפעם זה יסתיים. פעם. ומנקודת מבטי היום זה מפחיד כל כך כי מה אני אעשה אז?? שפכתי מה שהיה לי. אולי זה אפילו דומה לעץ של הפחד מהצלחה. אבל ממש רציתי לומר משהו על התמודדות שלי. מרגישה שזה נושא ממש חשוב, וממש צריך דיבור מה עומד מארחורי ההתמודדויות. תתחדשו ושוב בהצלחה

 

[דליה גולן]

בוקר טוב רננה ../images/Emo42.gif

רציתי לומר לך בשלב זה ברוכה הבאה לביתנו

ושאנסה לכתוב לך את מחשבותי על מה שכתבת יותר מאוחר. יום טובב

 

[להבה ירוקה]

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

קודם כל, אני רוצה להפנות אותך לתשובה שכתבתי לשרי לגבי התמודדות עם הצלחה (מצורף קישור). אני חושבת שהעלית משהו מאד חשוב שבאמת גורם לנו להישאר לפעמים באותה נקודה, גם אם לא טוב לנו בה. תלות. תלות באחר, או תלות בבעיה - מתוך פחד לאחריות ולמחוייבות. ההתמודדות עם החיים (אפילו לכבס כביסה) נראית כ"כ גדולה, שמעדיפים להתחבא מאחורי הבעיה והמסכנות. עברתי את זה בעצמי. לא התחייבתי על כיבוס כביסה, או פגישה עם חברה, או כל דבר אחר (רק לכלב שלי המשכתי לדאוג כמו שעון שוויצרי). בזמנו, אמרתי לפסיכולוגית שלי שאני לא מצליחה אפילו לשטוף את הבית מרב דיכאון. אז היא לא אמרה לי משהו בסגנון: את חייבת, את צריכה...את מוכרחה... היא אמרה: אז תבקשי עזרה. יש לך חברה טובה שתסכים לעזור לך לשטוף? המצחיק הוא, שכשביקשתי מהחברה, באותו יום זה גרם לי לאיזה מרץ קל, והתחלתי לסדר ולשטוף בעצמי. לפעמים אנחנו לא חייבים להילחם במה שמושך אותנו למטה, ראש בראש - אלא דוקא לקבל אותו, ואותנו בכל מצב. לגבי הפחד שלא תרצי לעולם לעזוב את המסכנות, או הבעיה, אני מאמינה שהוא לא יישאר. הפחד הזה הוא חלק מהנסיונות שלו עצמו (של הפחד) לעכב אותך באותה נקודה. ברגע שאת מודעת לכך, לסוג כזה של פחד, את יכולה היום לבחור אחרת. לא בגדול, אלא דוקא בקטן. צעדים קטנים בכל מיני סיטואציות שתקרינה בדרכך - סיטואציה שבה תגידי לעצמך: אני יכולה להגיד כאן שאני מסכנה, אבל אני בוחרת שלא לעשות את זה ולא להתחבא.

 

[כולה אושר]

רננה../images/Emo24.gif

קוראת אותך ומאוד מעריכה אותך. בן אדם שמרגיש מסכן אבל מודה בכך, זה בן אדם מאוד מודע וכבר על שביל השינוי. לא שדריכה על השביל הזה כבר מביאה אותנו לצילצולי מנגינות וצפצופי ציפורים, אבל מגיע לך קצת נחת מהתהליך שלך

. למרות שאת מרגישה בתחילת הדרך, אני מאמינה שבעבר לא היית כל כך בהירה לגבי עצמך. להבה אמרה לך יפה, שיש כל מיני דרכי התמודדות (כמו כל דבר בחיים, הא?) זו הטכנית, המעשית שעם כל שיטחיותה היא תומכת ועוזרת לעבור שעות קשות ומאפשרת את התהליך העמוק והריגשי, וזו הריגשית, העמוקה, המחפשת את הנבירה וההבנה של הסיבות לתהליכים... אז בפן המעשי, קבלי את השלווה לבקש עזרה ובפן הריגשי תמשיכי לעבוד, לחפש להבין.. עם התקדמות ההתמודדות את תמצאי ששני התחומים הופכים אחד והעשייה מתחילה לנבוע מההכרה הריגשית וממשיכה אותה. שיהיה המון בהצלחה, רננה!! נשמע שאת על דרך המלך למשאלותיך.

 

[יונה לבנה 1]

בוקר טוב רננה ,היי אושר אהובתי

ירוקה וכולם יום נפלא. אומרים שחרדה ממות סיום סוף זאת החרדה הקשה ביותר אני חושבת שכל חרדה כשהיא מוגדרת כחרדה היא מאד כואבת וקשה . המחשבה על סיום כרגע כשמצאת סוף סוף דרך לטפל בעצמך במילים אחרות לדאוג לעצמך ממש מאיימת ולכן זה כל כך טבעי.את מרגישה בדרך הנכונה ולא פלא שאת חוששת לאבד אותה. יקירה תהני מהדרך מכל צעד שאת עושה בכיוון קדימה גם כשיש נסיגות, כשתגיעי לשלב הסופי רק כשהוא יהיה סופי מצדך, תמשיכי לבד והפחד כבר לא יהיה שם כי הרי זה סוף התהליך. רק בהתחלה ובאמצע יש פחד מהסוף אבל כשמגיעים באמת לסוף אין פחד מהסוף ועכשיו מתחילים דרך חדשה. אני מקווה שהייתי מספיק ברורה כי הבוקר אני ממש לא. בהצלחה

 

[כולה אושר]

../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif

 

[דליה גולן]

יונץ' בוקר טוב

למה כתבת "מקווה שהייתי מספיק ברורה כי הבוקר אני ממש לא" דיברת על משהו לגביך מעבר לזה?

למה התכונת? (אםם בא לך להגיד)

 

[יונה לבנה 1]

דלינקה

ככה זה אצלי כשאני עמוסה במחשבות,אני צריכה זמן לעשות סדר ואין לי כל כך זמן כי אני עושה איזה עבודה שמצריכה אותי להמון ריכוז ולכן..... תודה על תשומת ליבך....כרגיל

 

[דליה גולן]

את יודעת יונץ'?

לפני שכתבת את המלים האלו, ידעתי והרגשתי את זה. הרגשתי שתאמרי כך אם תגיבי. אבל בכל זאת רציתי להגיד לך. שתדעי מה שאני מרגישה וחושבת, ושתדעי שאני-אנחנו פה (גם) בשבילך. וש..'פשוט' מגיעעע לך יונץ'.. ומעל מעל כל אלו? שתנהגי איךך שאת מרגישה ורוצה, כי זה הכי מרגיש נעים. יונץץץץץץץ'

(מאושרת כ"כ שאת פה)

 

[יונה לבנה 1]

../images/Emo141.gif../images/Emo141.gif../images/Emo141.gifלך דלינקה

 

[דליה גולן]

"מה עושים כשמרגישים טוב"? ..את

תופסת את המלים האלו שאת אומרת רננה?

לא, זה לא חדש בכלל או הפעם הראשונה שהדיבורים הללו על ההרגשות האלו עולים. גם אם רואים את ההזדככות מרחוק! עדיין הרי האי ודאות היא עצומה ונראה שהפחדים שממילא קיימים מתעצמים וכמעט אוטומאטית רוצים לשוב ל'ישן והמוכר' ..על אף שהוא סטאטוס גרוע הרי וגם כשהוא ביצה טובענית את ממש לא יכולה להעריך מהמקום שאת נמצאת איך תרגישי "אז", רק לשער. ולכן כשאת מדברת איך זה יהיה כשזה יסתיים את בוחנת את זה בכלים מפוחדים, חוששים, לא בטוחים (בצדק כרגע) של היום - וזה נותן לך נקודת מבט לאו דוקא נכונה. טיפול פסיכולוגי זה ויהדלורוזה אבל בקצה שלה יש אור רננה יקרה (מנסיון אישי) והקשיים גורמים לכל המערבולת הרגשית והמבלבלת. אמשיך מהבית כי יש לי עוד מה להוסיף. בינתיים אגיד לך, שטיפול פסיכולוגי טוב זו המתנה הכי גדולה שהאדם יכול להעניק לעצמו, בתור "יצורים" רגשניים שאנחנו איכות החיים שלנו מאד, אפילו מעיזה לומר ככולה אפילו מושפעת ומונהלת מהם! - מהרגשות. כשמרגישים טוב - את מרגישה שכל העולם בכף ידך. דליה

 

[דליה גולן]

ממשיכה (חלק 3! ../images/Emo13.gif) אחרון

הרגשתי לחץ ומצוקה מהתהליך שאת עוברת, ולא יכולתי להשלים את מה שרציתי. רננה, אנחנו בני האדם מורכבים מטבענו, ועם נפתולי נפש לא פשוטים ברובנו. וכך הדרך לפרום ולפתור את מה שטעון תיקון לא הולך חלק ורציף. או קי? אין עליה תמיד (!) והירידה (כמו שאני זוכרת גם מהטיפול שלי) היא ירידה כדי לגבש את המחשבות פנימה ממה שחווים בטיפול ואז לחזור בחזרה ולעלות אף שלב אחד מעלה מהמקום שהיית קודם. לנפילות האלו יש סיבה, אפילו "תפקיד". או קי? את נסערת (אמרתי לך שבצדק), אבל את לא עוברת את הדרך לבד ונמצאת בידיים אמונות ומקצועיות! ומניחה שהידיעה וההרגשה האלו חשובים, אמ? עוד משהו..זה קשה, מסכימה ויודעת. ומבינה מאד שלפעמים את מרגישה כזה גרוע, שפשוט לא בא לך לעשות הרבה מהמטלות השוטפות. בצהרים כתבתי לך שלא תנסי ב"כלים של היום" לראות איך ירגיש "הסוף", רק זכרי, שמה שאת עושה הולך מקדם ומשפר אותך ובסופו של דבר יעזור לך לעמוד על רגלייך איתן - ותהיי בסופו של דבר במקום הרבה יותרטוב. אז נסי לא להוסיף ולהכביד על עצמך על זה שאת מרגישה כך

ולאחר שנטבע בנשמה דפוס/אופן מחשבה קלוקל ומשובש (אפילו) את לומדת להטמיע את הטוב ש'קשה לך לתפוס' ומפחיד, כי אינו מוכר לך - אבל למעןן המהפך (הנכון!) הזה את עובדת. בהצלחה בהצלחה בהצלחה! ושמרי על קשר איתנו, דליה

 

[רננהלי]

כל כך הרבה

כל כך הרבה חומר למחשבה יש פה. גם במה שכתבתם לי בעץ הזה. ובכלל בכל העמוד הזה. גם סוג של התמודדות להכיל ותודה תודה לא חשבתי שיכתבו לי כל כך הרבה ועכשו אני בכלל חולה עם חום נראה לי עוד מעט אני מתקלחת ונכנסת למיטה. אחשוב על כל מה שכתבו לי כאן כשאהיה מסוגלת

 

[I s t a r]

רננה יקרה

אני לא חושבת שטיפול אמיתי -יש לו התחלה וסוף. זה לא תמיד חייב להיות אצל פסיכולוג,יש אלף ואחת סוגים של עבודה עצמית- ולדעתי זה לעולם לא ממש מסתיים.ככל שאדם מתפתח ולומג ומכיר את עצמו- הוא מגלה עוד ועוד רבדים ,בכל תחום- והחפירה הזו הופכת למעודנת יותר ויותר אך עם זאת, קיימת. תמיד.

 

[מי שהיא 1]

אני חושבת...

שטיפול זה קצת כמו עלייה במדרגות, אבל קצת יותר תלולות מגרם רגיל כך שאחרי כל כמה מדרגות שעולים צריך לעצור, לנוח, להסתגל למקום החדש, לפעמים לרדת איזו מדרגה למטה וכל זאת כדי שיהיה אפשר לטפס שוב למעלה. זה מפחיד לעלות. כמסתכלים למטה מקבלים סחרחורת שני הלפני שמביטים בסיפוק על הדרך. הסתגלות לשינוי לוקחת זמן. ההסתגלות לטיפול גם לוקחת זמן בעיניי... ואי אפשר לנצח לפחד להיות או להצליח כי דברים בסוף יגמרו לא?? תני לעצמך את הזמן ואת מרווח הנשימה. נראה שאת קצת מלחיצה את עצמך לא? תעצרי. תהני מפירות העלייה הזו. תתני לעצמך את זה. את ממהרת??? אני מאמינה בתהליך. ראיתי את זה גם על עצמי. לא צריך לרוץ. לכל אחד יש את הקצב שלו...