היא מקסימה!
מה שכן, אם היא עדיין בגיל שרואים בתמונה, מרבית הנזק שאתם רואים עכשיו הוא מפני שהיא עדיין מאוד קטנה ומתנהלת בצורה מסורבלת הרבה יותר ממה שתתנהל בעוד חודש. בגיל כזה צעיר, גם עדיין אין עניין ממשי בעמודי גירוד - היא פשוט צעירה מדי לעמודי גירוד של ממש, אפשר לנסות דברים מתאימים יותר לגודל שלה - דבר אחד שתפס אצלנו זו מחצלת דלת פשוטה מהסוג של הקש השעיר, החתולים אוהבים לתקוע בו ציפורניים. עם זאת, יכול להיות שגם זה לא יעניין אותה עד לגיל קצת יותר בוגר.
 
בהתאם לגיל, נראה לי שרוב הנזק כלל אינו משיוף מודע של הציפורניים, אלא מעצם התנועה, הדרך שבה היא מושכת את עצמה למעלה על הספה,שכרגע זה בפירוש עם ציפורניים. כאמור, זה יעבור - בין חודש לחודשיים עד שכנראה ייעלם לגמרי.
 
גזירה נכונה של הציפורניים אינה מכאיבה, כמו שלנו לא כואב לגזור לעצמנו. בשני המקרים, הכוונה היא לגזור רק את החלק שבעצם הוא כבר מת, אין בו כלי דם. נכון שעדיין יישאר עם מה לטפס ועם מה לנעוץ, אבל יתכן שיהיה פחות כואב ופחות נזק עם הקצוות הקהים יותר לאחר גזירה מאשר עם הסכינים החדות שיש לה כרגע.
 
אציין שאצלנו לא גוזרים צפורניים. עברנו את השלבים האלה עם כל אחד מהשעירים, הגענו למקום שבו בעיקר צריך לדאוג שיהיה להם משהו שהם רוצים ומעוניינים לשייף עליו (בצורה מודעת) את הציפורניים - ואז פשוט לא היה צורך לגזור. יש אנשים שכן גוזרים כי קשה להם מדי עם השלב הראשוני (שכפי שאתם מגלים, לא קל לחיות איתו) וגם אחר כך גור שובב ופרוע לוקח לו כמה חודשים ללמוד לא לשרוט אותך במשחק. אם אתם כן מחליטים לגזור, בהחלט עדיף להרגיל מגיל צעיר, בעדינות, לתת חטיפון טעים בלווית הטיפול, כדי שהיא תראה בזה משהו נעים - אחר כך הסיכוי שתצליחו להרגיל בשלום כבר יורד מאוד.
 
בכל מקרה, כדאי שתהיו מוכנים לזה שהגיל הקשה באמת הוא לא הנוכחי. סביבות 3 חודשים בדרך כלל הזמן הכי קשה לרוב האנשים שמגדלים גורים, כי אז האנרגיות מאוד עולות, יחד עם העלייה ביכולת הפיזית. גם זה עובר
