טיפים

[נאן]

טיפים

אני אשמח לדעת מידע שיעזור לי.אני מתאשפזת לניתוח ברמב"ם מח כירורגית ב. מתה מפחד יש לי זכרונות לא נעימים ממכון השיזוף ברמב"ם. עד היום אני והדרך לחיפה לא חברים. נאנוש

 

[מיליתו]

איזה מידע את רוצה? איזה ניתוח?

 

[נאן]

מידע

אם יש על הצוות . טלביזיה? חדר ניתוח? לא יודעת כל דבר שנראה לך שיתרום למידע ושקט הנפשי שלי. הולכים לסדר לי את אחד הבאגים מהטיפול ההורמונלי נפגעה לי מערכת הקיבה. ויש לי כבד בגודל ענק שלוחץ על הקיבה זה יצר רפלוקס קשה ובקע סרעפתי. ובקיבה עצמה יש ריבוי תאים שחיבים לשמור עליה כי זה יכול להתפתח ללימפומה.ביום שבשרו לי את זה הרגשתי שהשמים נהיים חשוכים פתאום ושוב חזק גנרל פחד ואימה. שמח לי.הכל נפל מהר. יש לי פוביה ענקית ממה שקשור ברמב"ם. אני בין אלא שזכו לנצח את הסרטן אבל תרמו חלקים מגוף וחלקים אחרים נפגעו קשה. אין בי מרירות יש בי שמחה על כל יום שאני מקבלת וזוכה לזריחת השמש מפרפרי הפחד לעולם לא אפטר הם חיים ומלוים אותי כל יום. ועכשו אחרי שתפסתי תאוצה עם המוגבלות שלי. אני אצטרך להתחיל שוב הכל מההתחלה ולאט לאט. זה מבעית אותי. אני יודעת שאין ברירה כי אי אפשר להקיא או לשלשל כל הזמן. וחיבים להציל את הקיבה החנוקה שלי. ביום שני אני מתאשפזת וביום שלישי הניתוח. סירבתי להתאשפז יומיים לפני.המתח יגמור אותי. נאנוש

 

[מיליתו]

הי נאן

אני מטופלץ ברמב"ם כבר יותר מ 10 שנים, וכמו בכל מקום - יש שוני גדול בין המחלקות והאנשים. דברים טכניים כמו טלוויזיה וטלפון, ניתן לשכור בתשלום. חדרי הניתוח סטנדרים (מה כבר יכול להיות בחדר ניתוח?) - אני קצת התרגזתי על הצוות בחדר ההתאוששות כשהתעוררתי כי הייתי במצב נפשי מאוד קשה, והם לא התייחסו ולא נתנו לאף אחד מבני המשפחה להיכנס להיות איתי עד שממש בכיתי. בתוך המחלקה עצמה - היחס טוב. זה אמנם לא הצוות של מחלקות אונקולוגיות, אבל בהחלט התייחסו אלי יפה ובכבוד - כולם. החל מהפקידות ועד המנתח הבכיר. טוב שאת לא מתאשפזת יומיים לפני - מה יש לך לעשות בבי"ח? מפרפרי הפחד לא נפטרים כניראה עד שנפטרים (לא סתם בעברית: מת = נפטר). אבל לומדים איכשהו לחיות איתם אפילו שזה נורא קשה. את לא תתחילי הכל מהתחלה, יש לך כבר המון כוחות וטכניקות התמודדות עם מצבים קשים. חוץ מזה, אחרי הניתוח תרגישי יותר טוב, זה אמור להקל על הקיבה שלך, לא? מאחלת לך הרבה כוח, אופטימיות ושמחה. מה שאני גיליתי לגבי צוותים בבתי חולים (והייתי בכמה בתי חולים) - הצוות מורכבת מאנשים - כשמחייכים אליהם, ומתייחסים אליהם יפה - מקבלים את אותו יחס בחזרה. כשמתנהגים בתוקפנות, הם מגיבים בתוקפנות - הם אנושיים לחלוטין. לחיוך שלך יש כוחות מרפאים - לך, ולסובבים אותך - השתמשי בו.

 

[אביתר27]

נאנוש../images/Emo24.gif

את הפוביות והפחדים מביה"ח אנחנו מכירים היטב תמר תעבור בקרוב הליך רפואי בביה"ח, ועשתה שמיניות באוויר שזה לא יהיה באותו ביה"ח שעברה טיפולים, ועדיין לא נח לה עם זה. תרגישי טוב, בתקווה שהניתוח יעבור בשלום, ואיכות החיים תשתפר במהרה

פרפרי הפחד לא יעלמו, אבל הם ירגעו. שיהיה קל מהיר ומוצלח

 

[לולו הקטנה]

נאנוש'קה מחזיקה לך אצבעות ! ../images/Emo24.gif

 

[מזי א]

בהצלחה

שיעבור מהר ובהצלחה רבה

 

[ihovav]

תרגישי טוב

ושהניתוח יעבור בשלום.

 

[ציפורלילה]

נאן

בהצלחה בניתוח, שיעבור מהר ובקלות ובהצלחה. תזכרי שזה משהו אחר. זה לא מכון השיזוף ואת עושה את זה בשביל עצמך, בשביל להרגיש יותר טוב. אני לא מכירה את רמב"ם אבל לדעתי אם תרימי טלפון למחלקה ותשאלי אותם הם יוכלו לספק לך תשובות לפחות לחלק מהשאלות. תעדכני כשאת חוזרת משם.

 

[lili the one]

בהצלחה בניתוח והחלמה קלה ומהירה

 

[נאן]

תודה באמת תודה../images/Emo24.gif

כל השבוע ריצות סידורים סגירת כל מיני דברים. כאילו אין מחר. כן זה מחיר הפחד. עכשו הדממה עוטפת לי את האוזנים מין שלוה לפני סערת הקרב. מחר בבוקר אני מתיצבת במחלקה למסע מיכשולים וביום שילישי ניתוח. כמו סרט כמו רשימה כאילו זה לא אני שמתנתחת. תצחקו כשהלכתי לשפר את או לשדרג את הצוואה. נפלתי על חבר שחולה לוקימה והוא עורך דין. הוא היה בהלם ממני באיזה קור ניהלתי את מה שאני רוצה מה שהוא לא ידע כמה דם ודמעות הזלתי כשכתבתי את הדברים. אבל כן זה כמו בסרט אם תסריטים שרצים לך במח. על מה יכול לקרות ואיך תהיה ההחלמה איך להתחכם לכל בעיה שתצוץ כמו לנהל שדה קרב. ואז כשפתאום נחתה השלוה הרועמת הזו באוזניים שלי התחלתי לצחוק בצחוק פרוע. מה זה חשוב איזה תוכניות אני יעשה. הכל תלוי בבורא עולם ובהחלטות שלו לגבי. כאילו בבת אחת הריצה נעצרה.ההבנה והתובנה חדרו לגופי. אני יכולה לעשות מליון צוואות או לסירוגין מליון תוכניות. ותמיד יש איזה תסריט מפתיע אז בשביל מה היה המירוץ וההפקה הגדולה. נשימה ארוכה.....ואולי מחר כשאביט בבטון של הקומות ברמב"ם יחזרו גלגלי ופרפרי הפחד לתקוף. ואני אכנס כמו שחקנית בסרט סוג אלף עטוית מסיכה של מליון דולר. דפקתי פן גבות שפם שחי ורגלים תודו שאני משקיענית.... הרי חס וחלילה שלא יתפסו אותי עם התחתונים למטה ושנרדמתי בשמירה. על היד צירתי קעקועי אזהרה נא לא לדקור או למדדו לחץ דם! אדפוק חיוכים ואסתיר את פרפרי הפחד. כולנו שחקנים למדנו לשחק שהכל בסדר ושיהיה בסדר.... וחס וחלילה אם נקטר או אולי נתריע על פחד.... אני מודה לכולם על כל המילים והעידוד ויודעת שתחזיקו לי אצבעות גם של הרגלים למרות שאביתר של תמר לא מרשה. ומודה שאני מציצנית הפורום הזה שהיה הבית השני שחליתי. והיה לי נח לשכוח שבכלל לא חליתי ושיחקתי תקופה ארוכה בנידמה לי שהכל בסדר.ושום דבר לא היה בסדר כל מה שרציתי זה לעבור הלאה לדףדף את זה. והשקעתי בהתנדבויות ובטיפול במשפחה הקרובה. כאילו אני סופר מן והופ הסרטן אורב לי במקום אחר. ובזמן אחר וחיבים לעשות פעולת מנע... ולתקן את הנזקים שסרטן אחר עשה. נשיקות לכולם ושרק נהיה יותר בריאים נאנוש

 

[ihovav]

אין עליך!

את גדולה ואת תעברי את זה בהצלחה!