טיפ לסבים, ולהורים חדשים שבדרך.

[חורזת באהבה]

אין מה לקנות לנכדים/ ילדים משחקים במאות שקלים.

הוא יעדיף את השלט של הטלוויזה

 

[Harrington]

אין מה לקנות לנכדים/ ילדים משחקים במאות שקלים.

הוא יעדיף את השלט של הטלוויזה

אמנם בדיחה, אבל מזכירה לי… בתי הקטנה פעם נורא רצתה מגנטים מסוג מסוים שנמכרו בישוב, גומיות לשיער, ואיזה משהו שאני כבר לא זוכר מה היה. המשהו שאני לא זוכר עלה לי מעל 200 ₪. המגנטים עלו 5 ₪. הגומיות 6 ₪. ההנאה שלה מכל המתנות הייתה זהה לחלוטין, גם מקבלתן וגם מהשימוש בהן מאוחר יותר.

 

[חורזת באהבה]

אמנם בדיחה, אבל מזכירה לי… בתי הקטנה פעם נורא רצתה מגנטים מסוג מסוים שנמכרו בישוב, גומיות לשיער, ואיזה משהו שאני כבר לא זוכר מה היה. המשהו שאני לא זוכר עלה לי מעל 200 ₪. המגנטים עלו 5 ₪. הגומיות 6 ₪. ההנאה שלה מכל המתנות הייתה זהה לחלוטין, גם מקבלתן וגם מהשימוש בהן מאוחר יותר.

למדתי מאוחר שההנאה מהמשחקים זהה לחלוטין ללא קשר למחיר המשחק.

 

[משתפרת1]

אין מה לקנות לנכדים/ ילדים משחקים במאות שקלים.

הוא יעדיף את השלט של הטלוויזה

1. מתנות צריכות להיות בהתאם למה שהמקבל רוצה. זכור לי יום הולדת של אחיין שלי מהשנים הראשונות לנישואינו כשהיינו מאד מוגבלים באמצעים. היה לו אקוואריום והבאנו לו זוג דגים די פשוטים שידענו שהוא רוצה. הוא שמח עד הגג. הדוד מהצד השני שהיה מבוסס כלכלי הביא בכל ההזדמנויות מתנות מאד יקרות לפי מה שבא לו לקנות. ברור שהאחיין שמח במתנה שלנו שאותה רצה לא פחות מאשר במתנה היוקרתית.
2. מתנות אינן תחליף לתשומת לב. שוב, הצדדים היותר מבוססים במשפחה היו נותנים לאחיינים שלי מתנות יקרות. אנחנו לקחנו אותם לטיולים ברגל, לראות פרחים, לעשות פיקניקים בחורשות, לישון בקיץ על שפת הים. הם זוכרים לנו את זה גם היום כשהם בעלי משפחות גדולות, ובנות הזוג שלהם מכירות את הסיפורים. ברור שאנחנו הדודים המועדפים. מועדפים עד כדי כך שכשגיסתי הסבירה לאחייני (כשהיה ילד) שאנחנו דודים כמו שאחיה וגיסתה דודים, הילד התמרד וקרא: הם לא דודים, הם קרובים!