העיירה טיקוצ'ין (טיקטין)
טיקטין (טיקוצ'ין) ציוני דרך עיירה במחוז ביאליסטוק, בצפון מזרח פולין. 1712 תושבים (1952). הישוב היהודי נוסד בה ב-1552. ערב השואה כ-2,500 יהודים המהווים רוב בעיר. הקהילה היהודית במקום גדלה על כך אנו למדים מסכסוך שהתקיים בין ועדי - הארצות של פולין וליטא על הכללתה בקרבה. ב-1642 הוקם בית-כנסת הבנוי בצורת מבצר ואשר השתמר עד היום. ב-1670 זכתה הקהילה לייצוג בוועד ארבע-ארצות. מן המאה ה-19 חלה ירידה כתוצאה משינויים פוליטיים-כלכליים באזור. עד השואה התקיימה פעילות ציונית ענפה כשבמרכזה תנועת "החלוץ" ובית הספר "תרבות". טיקטין בשואה תחילתה של המלחמה לא פגעה בטיקטין בצורה קשה. בחודש ספטמבר, מיד עם פרוץ המלחמה, עברו יחידות צבא גרמניות בטיקטין והתעכבו בה שלושה ימים בלבד. אך בשלושה ימים אלו הספיקו להטיל חיתתם על כל העיירה. ביום הראשון כלאו את כל הגברים, יהודים כפולנים, בכנסייה הגדולה, שם הוחזקו תחת משמר כבד בתנאים קשים ללא אכילה ושתייה, בינתיים עברו החיילים הגרמנים מבית לבית, חמסו ובזזו מכל הבא ליד. ששה שבועות לאחר מכן, בערב יום הכיפורים ת"ש, שוב פקדו הגרמנים את טיקטין, הפעם נסוגים מפני הצבא האדום. במשך למעלה משנה חיו יהודי טיקטין בשקט ובביטחון בחסות הממשל הסובייטי ואחדים מן הצעירים אף תפסו עמדות חשובות במערכת השלטון המקומי. אך התקפת הפתע הבוגדנית ב-22 ביוני 1941 שמה קץ למבצע זה. הצבא הרוסי נסוג בבהלה. ערים מרכזיות ועמדות אסטרטגיות חשובות נפלו ביד הצבא הגרמני בזה אחר זה ב"בליץ קריג" כדי לא להשהותו פסחו הגרמנים על הפרובינציה ועל עירות צדדיות דוגמת טיקטין. מאות פולנים שתאוות הביזה העבירה אותם על דעתם, השתוללו בבתי יהודי טיקטין ולא נרגעו אלא משהותירום ריקים ומרוקנים מכל וכל. איכרי הסביבה זנחו את עבודתם, רתמו את סוסיהם לעגלות ומהרו לטיקטין שלא להפסיד את חלקם הן בשוד ובביזה. תוך יומיים הלך לטמיון רכוש שנאגר במשך שנים רבות של עמל בבתים רבים לא הותירו הפורעים סיר לבישול וכסא לשבת עליו. בסוף יוני 41 נכנסו הגרמנים לטיקטין. לראשונה הופיעה כיתת חיילים קטנה שהחלה עוסקת בפינוי ושיפוץ בנין העירייה לשעבר (ה"סל הסובייטי"). בניקוי הבניין וביתר העבודות המשפילות הועסקו נכבדי הקהילה היהודית. במשך ימים מספר שוב לא נראו גרמנים בטיקטין, אך הדבר לא הביא להפסקת רדיפות היהודים. ב-16 לאוגוסט הופיעו בעיר חמישה ז'נדרמים גרמנים. ביום הראשון עברו מבית, הביעו את צערם על הפרעות והשוד והזדעזעו לפרסם פקודה שכל פולני ששלח ידו בביזה יחזיר את הרכוש שנשדד לבעליו. רבים מבין היהודים הלכו שולל אחרי מתק שפתיהם של הגרמנים. אך בד בבד עם הביקורים ה"ידידותיים" הוצאה פקודה האוסרת על היהודים לצאת את העיר. ביום השני לבואם נודע שדוד הירש סוראביץ נורה שהלך לכפר שירקי הסמוך להצטייד במעט מזון. כן סופר מפה לאוזן שביער לופוחובה חופרים עשרות פולנים, בהשגחת בס"ד המסע לפולין תשס"ה הז'נדרמים הגרמנים שלשה בורות גדולים שאת תכליתם איש לא ידע. מיד נמצאו רואי שחורות שחששו לגרוע מכל, אך לעומתם נמצאו אופטימיסטים שפרשו כי הדבר נעשה מתוך שיקולים אסטרטגיים כחפירות לתותחים אנטי טנקים או כמאגרי דלק. יער לופחובה ביום ראשון, 24 לאוגוסט 1941 בשעה 6 בערב, נשמע קול תופו של הכרוז הטיקטיני יבלונסקי הסובב בעיר כמנהגו מימים. "כל יהודי טיקטין, אנשים, נשים וטף, פרט לחולים ובעלי מום, יתייצבו מחר, 25 לאוגוסט, בשעה 6 בבוקר בככר השוק". למחרת בבוקר נראו עשרות משפחות נוהרות אל ככר השוק, לבושים בגדי החורף החמים וצרורות צידה בידם כנכונים לדרך. בשעה שבע בדיוק הופיעו 7 משאיות עם אנשי גסטאפו. מן המכונית האחרונה הזדקרו קניהן המאיימים של מכונות ירייה. אנשי הגסטאפו קפצו מהמשאיות והקיפו את השוק, ושוב נעשה מיון, לפי מיטב המסורת של ה"אורדונג" הגרמני. בצד אחד הועמדו הנשים, הילדים והזקנים ובצד שני נערכו כל הגברים המסוגלים למסע רגלי ברביעיות ישרות כשבראש הטור הארוך, מתוך הקפדה על המראה האסטטי, הוצבו גבוהי הקומה. לפי פקודת אנשי הגסטאפו פצחו המנגנים ב"התקווה" הנושנה ובשיר חדש שאך זה עתה לימדום השטנים הגרמנים. בעידוד השוטים הוכרחו כל המובלים לטבח להצטרף אל השיר וכך, לצלילי מנגינות וזמר, גערות גרמניות ושריקות שוטים, החל המסע אל המוות. המסע התנהל בעצלתיים אך המכים הכו בזריזות. כל המפגר ללא רחמים על ידי הז'נדרמים הפולנים. השיירה הגיעה לצומת יז'בא ומשם, בכביש וויז'נא, פנתה אל הכפר זבד. המשאיות הגיעו אף הן וכולם נכלאו בבניין בית הספר המקומי, שהפך לבית כלא לאותו יום. משנתמלא בית הספר נאמר לכלואים שעומדים להעבירם לגטו צ'רבוני ברו. אף לז'נדרמים הפולנים שליוום נאמר כך. אך היהודים לא הובלו לגטו. על משאית, שהופיעה מדי עשר דקות, הועמסו עשרות יהודים ועשתה דרכה בכיוון יער לופחובה שם נכרו קודם לכן שלושה בורות, מהם שניים גדולים שאורך כל אחד מהם 12 מטר, רוחבו 4 מטר ועומקו 5, והשלישי קטן יותר. לתוך אחד הבורות הגדולים הושלכו המשלוחים החיים ומכונות ירייה אשר היו מוצבות על שפתו פתחו בקציר דמים שלא הותיר אחריו נפש חיה. מדי עשר דקות חזרה והופיעה המשאית ומדי עשר דקות חזר ונשנה המחזה המחריד ועד שירד ערבו של אותו יום נטבחו בתורה זו למעלה מאלף וארבע מאות מיהודי טיקטין. בלילה כוסו הבורות על ידי הפולנים המקומיים בהשגחת הגרמנים, שעל מנת לטשטש את עקבות הרצח הברברי סיפרו להם שאלו הן גופות של חללי מלחמה המובאות כאן לקבורה. לאחר מכן סיפרו הפולנים שנכחו בעת כיסוי הבורות ששעות לאחר סתימת הגולל נעה וזעה האדמה מעל לבור מפרפורי הגוססים. אך הרוצחים לא אמרו די. לאחר ליל הילולא וחינגא שערכו להם נכבדי טיקטין הפולנים בתום ה"מבצע", חידשוהו הגרמנים למחרת. בלויית ז'נדרמים פולנים עברו מבית לבית, הוציאו את כל הנשים, הזקנים והחולים שלא התייצבו ביום הראשון בכיכר השוק, למעלה משבע מאות נפש, העמיסום על משאיות והובילו גם את אלו ליער לופחובה. שם הושלכו לתוך הבור השני, מכונות הירייה פתחו באש והפולנים סתמו את הגולל גם על הבור השני. בשעה 2 של ה- 26 לאוגוסט כילו מלאכי החבלה את מלאכתם, וקהילת טיקטין עתיקת היומין ועתירת היחס נמחתה מעל פני האדמה. כמאה וחמישים מיהודי טיקטין אשר הצליחו להימלט בצורה זו או אחרת או להסתתר, נספו אף הם בחלקם הגדול. אלו שנתפסו בסביבות טיקטין הובלו על ידי הז'נדרמים הפולנים אל הבור השלישי שביער לופחובה. לזכור ולעולם לא לשכוח. הילה.
