I
טירונות מודיעין, שבוע ראשון: כבד את המסדרון!
יום א', 22:00
"808, תכירו, זה ג'יימס פוטר. החייל הכי בודד שתמצאו כאן." אמרה המש"קית ת"ש כשנכנסה לחדר, מלווה בנער שלא יודע לאן הוא הכניס את עצמו. "הוא לא יודע עברית כל כך טוב-"
"אני כן יודע עברית."
"מה? אתה בטוח?" היא עיקמה אליו את מבטה ובדקה משהו ברשימות שלה.
"כן אני די בטוח."
"אתה לא ג'יימס פוטר? הבחור מאנגליה?"
"אני כן."
"אוי. כתוב לי כאן שאתה... לא משנה. זה קורה כל הזמן. אלו השותפים שלך לחדר- עומרי גולדברג, גל כחלון-"
"אתם בחדר הלא נכון." אמר קול ששכב על המיטה עם הגב אליהם.
"סליחה?"
"אין כאן לא עומרי גולדברג ולא גל כחלון." הוא הסתובב אליהם. היה לו שיער שחור ומסודר מידי בשביל שעה כזו מוקדמת. והוא חייך אל ג'יימס.
"זה לא חדר 808?" עכשיו היה אפשר לשמוע שהיא באמת עצבנית.
הנער הסתובב בחזרה וצחק, "זה כן, אבל-"
לא הייתה לו הזדמנות להשלים את המשפט, כי המש"קית יצאה מהחדר בכעס, טורקת את הדלת, וממלמלת משהו על מזכירה עם ראש כרות.
"תמיד כיף לדבר איתך, מש"קית!" הוא קרא אחריה. "אז, בודד," הוא פנה אל ג'יימס, "איך אמרת שקוראים לך?"
"לא אמרתי. ג'יימס פוטר."
"בוא תכיר את הפרחחים שתבלה איתם את השבועות הקרובים,"
"פרחחים?" שאל אדם אחר שישב על המיטה בצד השני של החדר.
"כן, אני יודע. תן לי שבוע ואני מביא לך כינוי טוב יותר, בהתחייבות!" הוא סיים את המשפט עם עליה חדה בטון הדיבור.
"רמי סלפין. המוח." אמר והצביע על הנער מהצד השני של החדר, שנופף בחזרה בזמן שקרא ספר ארוך מידי מכדי שג'יימס יכיר אותו, אז לא הוא טרח לנסות ולקרוא את השם על הכריכה. "פיטר פטיגרובסקי." הצביע על המיטה מעל זו של רמי, ממנה נשמעו רעשים של שקית במבה שנמעכת, "הוא אוכל הרבה." סיכם בידיים שלובות. "וכמובן, סיריוס, עברך הנאמן." הוא הושיט יד ל"לחיצה" אבל ג'יימס לא קנה את זה. סיריוס חייך שוב.
"קוראים לו דן שחורי," אמר רמי וסגר את הספר, "מהמשפחה שבערך הקימה את המדינה, אבל מסיבה מסוימת הוא מתעקש שנמשיך לקרוא לו בכינוי שהיה לו מאז החטיבה?"
"יסודי."
"כן." רמי חייך חיוך מודאג לעבר ג'יימס, "הוא לא יכול להיות רציני ליותר משתי דקות, אז תקרא לו סיריוס מעכשיו, או שהוא יצבוט אותך."
איש בחדר לא הופתע כשסיריוס הדגים צביטה מרשימה על היד של ג'יימס. "כמו להתעורר מסיוט, רק כשאתה כבר חי באחד כזה, וקוראים לו טירונות."
22:30
ג'יימס כבר הספיק להתארגן במיטה העליונה, לעשות שיחת טלפון ארוכה במהלכה הוא בעיקר חיפש באוויר אזורים עם קליטה, ולהתחמק באלגנטיות מקבוצת הבנות ששמעה על העולה החדש, כשסיריוס החליט שמשעמם לו.
"אז איך יש לך עברית כזו טובה?"
"סבתא וסבא היו מדברים איתי קצת עברית כשהייתי קטן. את השאר השלמתי בעצמי. זה לא היה כזה קשה. אני מניח שיש לי קליטה מהירה לשפות."
"זו לא חוכמה גדולה לדעת עברית ואנגלית, איש העולם הגדול."
ג'יימס מיהר לתקן אותו, "וצרפתית, ולטינית, גרמנית, איטלקית, רוסית וספרדית."
סיריוס שרק בהתפעלות, "טוב אז עכשיו אני מבין למה דחפו אותך למודיעין, השאלה שנותרה היא," הוא קפץ למיטה העליונה, וקירב את פניו לאלו של ג'יימס, בוהה בו בחשדנות, "מה באמת אתה עושה כאן?"
"זו שאלה מכשילה?"
הוא צחק ונשען לאחור, פותח שקית במבה שגנב מפיטר, "לא, פשוט, איך קרה שהגעת מיורקשייר לחור השירותים הזה? היה לך אח ששירת כאן כחייל בודד? חברים? אבא?"
"לא. חשבתי שזאת יכולה להיות חוויה. והחיילים בתמונות בחוברת המידע ששלחו לי היו נראים ממש מאושרים."
סיריוס לא היה בטוח אם לצחוק או לבכות, "אתה בכלל יודע משהו על הצבא שלא יצא מחוברת מידע מחורבנת?"
"לא ממש." אמר ג'יימס וניסה לקחת במבה מסיריוס, שהפליק לו על היד בתגובה.
"אז תן לי להסביר לך-"
רמי קטע את סיריוס, שעיקם אליו את מבטו בתגובה, "בתור דור מאתיים וחמש עשרה בארץ, אין משהו ששחורי כאן היה מעדיף לא לדעת על הצבא, והוא לא יודע אותו."
"כן תקשיב לרמי הוא בדרך כלל יודע על מה הוא מדבר. עד שזה נוגע לבנות, או לכל סוג של חוש הומור."
"מצחיק מאוד." רמי עיקם אליו מבט בחזרה.
"האמת היא שלא, אבל לא הייתי מצפה שתדע את זה. נמשיך בסיור. זה, המסדרון. תכבד את המסדרון, והוא לא יאכל אותך. בקצה המסדרון, שירותים. אל תכבד אותם, כי הם לא שמים עליך זין ממליא. שישה תאי שירותים. השלושה מימין, לא עובדים. תוותר. שש מקלחות משני צידי השירותים. כפי שאתה רואה, בצבא אתה מחרבן איפה שאתה מתקלח. בשלושת התאים משמאל אין שליטה על הקר והחם. השלושה האחרים, די בסדר. שבעה כיורים, שנסתמים ונפתחים לסירוגין. מראה גדולה, שכל יום מחדש אני מצייר עליה את מיטב האומנות המודרנית, וכל יום מחדש היא נמחקת. טראגי."
"טראגי?"
"בדיוק, טראגי! מגי רווה היא המפקדת צוות שלנו. אם תראה בחור גבוה עם אוזניים גדולות באופן לא טבעי, זה המ"מ שלנו. אנחנו קוראים לו דמבו,"
צונאמי המידע שנכנס למוחו של ג'יימס גרם לעומס יתר והוא היה חייב להפסיק את סיריוס לפני שזה ינסה לומר משהו נוסף. "רגע, דמבי?"
"לא, דמבו." תיקן אותו סיריוס. הם השלימו את הסיבוב וחזרו לחדר 808. "זה היה רעיון שלו." הוא הצביע על רמי. "בוא נראה, מה פספסתי, שילוב ראוי כבר הסבירו לך?"
"לא." יותר. מידי. אינפורמציה.
סיריוס שילב ידיו ביגון, "הטרגדיה של צה"ל." משהו בקולו נשבר קצת, "בקצרה, אסור לך לגעת באף אחד. לא בן על בן, בת על בת, בן על בת, בן על קיפוד, בן על פיטר, בת על פיטר פחחחח, קיפוד על פיטר מותר, אבל רק בלילה בתור מתיחה בין חברים לחדר."
"זה לא מה שהיה כתוב בחוברת המידע." ג'יימס נאנח, ולפחות התנחם בעובדה שמצא מישהו כמעט תזזיתי כמוהו. הוא קיווה שחברו החדש גם אוהב לשים פצצות סירחון בתיקים של אנשים, כי אחרת אין לחברות הזו עתיד.
"אל דאגה ידידי. ביציאה מהבסיס, כל תלמידת תיכון ברדיוס של קילומטר תידבק אליך כמו פרעושים למזרן של פטיגרובסקי."
יום ד', 21:00
ג'יימס עשה את דרכו לעבר חדר 808 כשהוא הבחין בהתקהלות מסקרנת בסוף המסדרון. הוא ניגש. טעות ראשונה. הוא ראה את רמי עם זכוכית מגדלת, רוכן לעבר משהו אפור וחוצני.
לבסוף אחרי בדיקה מדוקדקת שכללה את סיריוס מנסה לדקור את העב"ם בקיסם ואת רמי חוסם אותו בגופו, הוא הכריז; "הדיאגנוזה שלי; הוא היה מת. ועכשיו הוא זז. באיטיות. יש לנו מקרה קשה של מתים מהלכים במחלקה. אף אחד לא בטוח. פאק, אני לא מאמין שחשבנו לקבור אותו."
"בולשיט!" קרא סיריוס בטון כמעט מאוכזב, "אתה לא יכול להיות בטוח שמדובר בזומבים. אולי זו מן תכונה קיפודית, כמו אופוסומים. מישהו כאן הרחיב ביולוגיה?"
מאחוריהם פיטר מלמל תפילה חרישית ולחש; "הוא עלה מן האפר כמו עוף החול! זה קסם שחור. אני בעד שנניח לקיפי לנפשו לפני שהוא יתחיל לרדוף אותנו בלילות."
"הדבר היחיד שירדוף אותך בלילות זה השניצלים שאכלת היום."
"מי זה קיפי?" טעות שנייה. ג'יימס היה חייב לשאול.
"קיפוד." ענה פיטר.
"מת לשעבר." התבאס סיריוס.
"חיית המחלקה." קבע רמוס.
"אני מתנגד, כבודך! פיטר הוא חיית המחלקה. אסור לקחת ממנו את הכבוד הזה, אחרת בשביל מה יישאר לו לקום בבוקר?"
"מצחיק מאוד שחורי. אבל מה עושים איתו? אי אפשר לתת לו למות... עוד פעם."
"אולי אני אצליח למצוא לו סידור. היה לי קיפוד מחמד פעם-" טעות שלישית. פוטר בחוץ.
יום ו', 12:00
ארבעה טירונים ישבו בתחנת האוטובוס. מי נשבר ראשון?
"משעמם לי."
ג'יימס התעורר מניקור של עשר שניות. "משעמם לנו לשמוע אותך אומר שמשעמם לך סיריוס."
רמוס ניסה להבין מה הוא פספס, "רגע, אתה לא באמצע שיחה עם שיר?"
"כן," הוא הרים את הנייד כדי שכולם יוכלו לראות. "כבר שעה היא על אותו הנושא. עוד חמש דקות אני הולך לומר "וואו. את כל כך צודקת." ואז עוד שעה שאני אתן לה לדבר לעצמה."
"אתה חבר נוראי." השלושה קבעו פה אחד.
"עד אתמול לא ידעתי שאני חבר בכלל. היום בבוקר אני מקבל ממנה הודעה: "דובייי יהיה לנו שבוע עוד שישה ימיםםם!". אני כן אני מניח שאני חבר. יכול להיות שזה היה נסבל אם היא הייתה פחות חופרת ויותר-"
"אילמת?"
כי יש אפקטים ואורות זוהרים וזה
