טישו זה כואב

[כלנית חיננית]

טישו זה כואב

גם נוצה מרפרפת על הזרוע. אה, גם רוח קלילה.


כלנית,
בהתקף תשישות מאוד ברור מאליו אחרי חג ארוך ועמוס בילדים, ואובר-רגישה למגע. כל מגע. כן, גם פיסת השרוול שנוגעת-לא-נוגעת בזרוע.


רק רציתי לחלוק.

 

[bimbo.]

כלנית יקרה, אני כל כך מבינה ללבך. גם לי

יש תקופות כאלו שמוציאות אותי מדעתי.
קבלי

וחיזוק.

 

[עוד יבואו ימים]

כל כך מבינה אותך

וסליחה על האיחור בתגובה. בכלל על זה שלא עניתי לך עדיין...

היה לי שבוע ממש מהסרטים...

כלנית, ניסית את האפשרות למרוח מעט אמלה על האזורים הקשים לך למגע? לעתים זה מאוד עוזר, כי זה מאלחש מעט.

אני מקווה שזה יעבור ממש מהר.
לא אוהבת שאת לא מרגישה טוב...

 

[Sigal H]

כן, ככה בדיוק

גמני עכשיו. והכי כואב - המים במקלחת

מה שנחמד הוא שברגעים כאלה, אני מוצאת שלפעמים דווקא מגע עמוק מפריע פחות ממגע מרפרפף. זו הזדמנות לחיבוק מכל הלב. ואם לא - אז חיבוק מרחוק, ככה

 

[bimbo.]

סיגל, אני חושבת שאת צודקת, מגע חזק יותר ימנע

את הצריבה הנוראית
כרגע אני בסדר, אבל כשזה יתחיל (בטח עוד מעט),
אנסה לעשות כמוך.
ומכיוון שאת עוד לא קיבלת חיבוק, אז קבלי אחד
ענקי

 

[עוד יבואו ימים]

נכון. אבל.. מצאתי טריק

אני הולכת לפיזיותרפיסט שלי.. והוא כמו שאמרת סיגלי, "מכאיב" יותר עמוק, ו. אחר כך יש פתאום מין תחושת הקלה...

מוזר..

 

[חיה קרן]

מים במקלחת זו המצאה של האינקוזיטורים!

הכי מרושעים,
הכי דבקים במטרתם.

לא מבינה בשביל מה בכלל צריך מים. ועוד על הרגליים.

ו-גם אצלי- מגע מרפרף מקרי מקפיץ לתיקרה, אבל מגע מכוון, נכון ויותר מעמיק- נע בין "יותר טוב" ל-"הו, זה מעניין. שמישהו יסביר לי מה אני מרגישה בבקשה, כי לי אין מושג".

 

[אופה קטנה 75]

כלנית, בימבו וסיגל - אני רוצה להגיד לשלושתיכן

תודה. באמת.
קראתי אתכן וקיבלתי אגרוף של פרופורציה לפנים.
אני חושבת שבעברית אין מילה להגדיר את מה שאני מרגישה אחרי מה שקראתי.
באנגלית זה humble.

 

[עוד יבואו ימים]

אופה קטנה?

מה זאת אומרת?
למה פרופורציה?
את מרמזת לזה שיש כאבים שלא דמיינת ולכן את פחות מרגישה כואבת בעצמך? או משהו אחר שאני לא מבינה?

 

[אופה קטנה 75]

לפני כמה ימים כאבה לי הרגל, אחרי שקט יחסי

תקופה ארוכה.
זה התחיל דווקא אחרי הליכה טובה של שעה, מה שבד"כ עושה לי טוב.
לא כואב לי באופן בלתי נסבל, אפילו לא לקחתי אקמול... אבל הכאב הזה גורם לי לחזור לתחושות הנפשיות הקשות שהיו לי לפני 5 שנים, ואני לא מצליחה להתעלם ממנו ולשכוח, כי זה כמו נשיכות קטנות שלא נותנות מנוח. טראומה.
זה הופך אותי לקצרת רוח ועצבנית ועסוקה בעצמי.
ואז אני קוראת מה שכותבות פה הבנות וזה כמו סטירת לחי. מה פתאום אני מתעסקת בכאב המיזערי שלי כשיש אחרים שסובלים עשרות מונים???
אני צריכה להיות אסירת תודה שאני מתפקדת, שאני הולכת, שאני לא בכסא גלגלים ושאני בכלל חיה, כי לפני 5 שנים זה לא היה מובן מאליו.
אני רוחשת כבוד עצום לכולכם.

 

[חיה קרן]

כי לך הוא לא מזערי.

כאב הוא..כמו אהבה- אין שני אנשים שמרגישים אותו בצורה זהה.

הכאב שהטריד אותך אחרי ההליכה מפריע לך, ולא רק פיזית,
כי כאב לדעתי לא יכול להיות רק פיזי. אפ'פם.

אני רואה את זה כך-
את ממשיכה לתפקד, לחיות ולהתנהל עם הכאב שלך- וזו הצלחה עצומה, ובהחלט דבר שאני יכולה להעריך ולכבד מאוד.
כך שכמו שאת רואה אחרים- תנסי להסתכל גם על עצמך, כי מגיע לך.

 

[אופה קטנה 75]

אני משתדלת לראות את החצי המלא של הכוס.

זה לא תמיד עובד..

תודה לך

 

[bimbo.]

אופה קטנה, לכל אדם הכאב שלו הוא 100% כאב,

בלי קשר לכמה כואב למישהו אחר.
זה שכואב למישהו אחר יותר, לא מפחית מכאביך.
זכותך המלאה להתלונן על הכאבים (שאני בטוחה שהם לא קלים,
אחרת לא היית מגיעה לפורום הזה), מבלי לחשוב עד כמה לאחרים כואב.
תהיי בריאה, יקירת, וחשבי רק איך להיטיב עם עצמך.
ובאשר לחצי הכוס המלאה - כמוני כמוך.
ואכן, זה לא תמיד עובד, אבל מחזק את הרוח.

 

[אופה קטנה 75]

 

[עוד יבואו ימים]

מה שחיה אמרה.. וגם

יש משהו בזה שכאב הוא ארוך ותמידי. ואם במקרה, את מצליחה להרגיש הקלה, את מתרגלת אליה די מהר.
הרבה יותר קל ומהיר להתרגל של מצב של "אין כאב" מאשר למצב של יש.
ולכן, כשהוא מתחיל שוב, או מתעצם שוב, זה נהיה הרבה יותר נורא.

ו.. אל תשווי.
כל כאב הוא 100% למי שכואב אותו.

מאחלת לך ששלך יילך ויפחת שוב

 

[אופה קטנה 75]

אני לא יכולה באמת להשוות לאחרים, כי אני לא

יכולה לחוות את הכאב שלהם.
נראה לי שכשאני קוראת אתכן אני נזכרת בהכי גרוע שלי. והכי גרוע שלי זה אומללות נוראה..

מעניין מה שאת אומרת על כאב מתמשך מול כאב שנסוג וחוזר.
לא חשבתי על זה אף פעם ככה.

תודה

 

[oritheartist]

קשה לתפוש כזה סוג של כאב

למרות הפז"ם שלי בכאבי גב, עדיין אין לי יכולת להבין כמה נורא זה להתמודד עם כאב שאפילו מגע של טישו או משב רוח מייצרים. בכלל, עם כאב שמגע מייצר (זה לא עובד כך בכאבי גב).

אבל עניין המגע מזכיר לי, שכשכל עניין כאבי הגב התחיל אצלי, ולאט לאט ניתקתי קשר עם חברים ונטשתי את עולם הדייטים, אחרי חודשים ארוכים, באחד מאינסוף הביקורים אצל הפיסיותרפיסטית, פתאום התחוור לי שהיא האדם היחיד שממנו יוצא לי לקבל "חיבוק" (חיבוקים מאד כואבים

). המגע הפיסי היחיד שחוויתי היה מתיחות, עיקומים וחיבוקי כאב לאורך הגב... מה שהצחיק אותי והרגיש לי די פאתטי בו זמנית.

שייקל עליך במהירה, כלנית.