טכנולוגיות של אהבה מתקדמת.. שתמיד מפגרת, אחרי אותה אהבה ישנה
(``המשך לחדרי שיחה``) -``האלו`` **``מממ... הנה, התקשרתי, אפשר לנתק עכשיו? בבקשה?`` -``זה כל כך נורא?`` **``כן`` שומעת אותו מחייך.. -``אוקיי, אני רק רוצה להגיד שאת מתוקה`` **``ועכשיו אפשר לנתק?`` שוב החיוך הזה שלו- שחוצה את הקו.. -``אפשר`` הקול שלו, הופך את זה למוחשי יותר, היא יודעת שיושב לו שם מישהו אמיתי מאחורי המסך.. והקול שלו ממחיש את זה, יותר אמיתי מאמיתי, ועדיין כל קשר בין המציאות אליו.. נמצא בדמיון שלה בלבד. חוזרת להגנה שמאחורי המסך, והוא שם, ממתין. ממשיכים להתכתב, מרגישה מטופשת. יש לו שיחה מזוהה- הוא אומר בסוף השיחה.. ושואל, הוא יכול להתקשר? מזמן איבדה שליטה, העובדה שהיא מרגישה... ואל מישהו שהיא לא מכירה, העובדה שהיא עושה מזה כזה עניין, העובדה שכבר שמעה את קולו, והוא את שלה.. והוא כל כך מבין, מבולבל בדיוק כמוה, חוקר את התחושה הלא ברורה.. ``בסדר`` היא מסכימה. הם מדברים, ואיכשהו עוברת שעה.. ועוד שעה.. זה רק טלפון, פגישה לא באה בחשבון, היא פשוט לא ``הטיפוס`` פעם אחת היא ניסתה, רק בכדי להוכיח לעצמה שהיא יכולה, שזה לא כל כך נורא.. כולם כל הזמן אומרים לה לתת צ`אנס, היא בררנית נורא, אבל היא יודע שזה לא זה. כן, היא ``קוטלת`` על הסף, מוחקת בלי הבחנה, אבל היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אף פעם לא אהבה לשחק משחקים, ולא שהיא לא טובה בהם, העיניים שלה- מבט אחד והיא ממיסה, קוטלת, מקפיאה.. יודעת לשחק כל כך טוב, אולי בגלל זה מאסה במשחק. ולא, גם רומנטיקה היא לא רוצה. כתבו לה שירים, כתבו לה סיפורים, שלחו לה פרחים, קנו לה דברים, אפילו רשמו עליה בעיתון.. שתבין את גודל האהבה.. אבל לא ברומנטיקה היא חפצה. חבר טוב, זה מה שהיא רוצה.. מישהו שכיף לשתף אותו, שמבין כל כך, שיש לו עולם משלו, והיא רק חלק בעולמו, לא העולם כולו, שני שלמים, שיוצרים שלם אחד. מישהו לטייל איתו על חוף הים בלילה זרוע כוכבים, לא בגלל שזה רומנטי, אלא בגלל שהוא שם, מחזיק לה את היד. מישהו שהיא כל כך מרגישה עד שהיא עמוסה ואז הם מתקרבים.. נוגעים, פורקים את עומס הרגשות אחד בתוך השניה. כל כך פשוט.. כל כך לא מושג. הם מדברים ימים, לילות, שעות. ``אנשים צריכים להיות ביחד בגלל שהם רוצים להיות ביחד, ולא מכיוון שהם מפחדים מהבדידות`` היא אומרת לו.. והוא מבין.. משלים אותה. שלושה חודשים- והיא מאבדת את עצמה.. באמת לא מבינה.. ``טכנולוגיות של אהבה מתקדמת.. שתמיד מפגרת.. אחרי אותה אהבה ישנה`` ארבעה חודשים בצ`אט שלושה חודשים בטלפון ובסופם היא מסכימה.. היא תיסע לספר, הרבה זמן לא הסתפרה, זה לא שהיא נוסעת במיוחד... זה רק לספר, הוא לא הסיבה... ``בדרך``.. יפגשו.. יש לה יתרון, היא מנסה להרגיע את עצמה. הוא אף פעם לא היה בפגישה עיוורת. היא כבר הוכיחה לעצמה שהיא יכולה.. שמה על עצה ג`ינס וגופיה.. הלב שוב על מאתיים ארבעים.. גם הוא מרגיש כמוה, היא מרגיעה את עצמה.. נושמת נשימה עמוקה.. ומתחילה בנסיעה.. טועה בדרך, אף פעם לא היה לה חוש כיוון מוצלח. מצלצלת אליו, הוא מדריך אותה, יורדת מהרכב, מתחילה ללכת הוא ממשיך להדריך אותה. והיא מרגישה עיניים נעוצות בגבה. הוא שם, היא יודעת.. מרגישה.. מתיישבת על המדרכה. ``התחרטתי`` היא אומרת לו. ``אני.. אני הולכת לספר...`` ``את פה חמודה, לידי, צעד אחד וסרט שלם נגמר... בבקשה?`` צעד אחד.. היא קמה מהמדרכה.
(``המשך לחדרי שיחה``) -``האלו`` **``מממ... הנה, התקשרתי, אפשר לנתק עכשיו? בבקשה?`` -``זה כל כך נורא?`` **``כן`` שומעת אותו מחייך.. -``אוקיי, אני רק רוצה להגיד שאת מתוקה`` **``ועכשיו אפשר לנתק?`` שוב החיוך הזה שלו- שחוצה את הקו.. -``אפשר`` הקול שלו, הופך את זה למוחשי יותר, היא יודעת שיושב לו שם מישהו אמיתי מאחורי המסך.. והקול שלו ממחיש את זה, יותר אמיתי מאמיתי, ועדיין כל קשר בין המציאות אליו.. נמצא בדמיון שלה בלבד. חוזרת להגנה שמאחורי המסך, והוא שם, ממתין. ממשיכים להתכתב, מרגישה מטופשת. יש לו שיחה מזוהה- הוא אומר בסוף השיחה.. ושואל, הוא יכול להתקשר? מזמן איבדה שליטה, העובדה שהיא מרגישה... ואל מישהו שהיא לא מכירה, העובדה שהיא עושה מזה כזה עניין, העובדה שכבר שמעה את קולו, והוא את שלה.. והוא כל כך מבין, מבולבל בדיוק כמוה, חוקר את התחושה הלא ברורה.. ``בסדר`` היא מסכימה. הם מדברים, ואיכשהו עוברת שעה.. ועוד שעה.. זה רק טלפון, פגישה לא באה בחשבון, היא פשוט לא ``הטיפוס`` פעם אחת היא ניסתה, רק בכדי להוכיח לעצמה שהיא יכולה, שזה לא כל כך נורא.. כולם כל הזמן אומרים לה לתת צ`אנס, היא בררנית נורא, אבל היא יודע שזה לא זה. כן, היא ``קוטלת`` על הסף, מוחקת בלי הבחנה, אבל היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אף פעם לא אהבה לשחק משחקים, ולא שהיא לא טובה בהם, העיניים שלה- מבט אחד והיא ממיסה, קוטלת, מקפיאה.. יודעת לשחק כל כך טוב, אולי בגלל זה מאסה במשחק. ולא, גם רומנטיקה היא לא רוצה. כתבו לה שירים, כתבו לה סיפורים, שלחו לה פרחים, קנו לה דברים, אפילו רשמו עליה בעיתון.. שתבין את גודל האהבה.. אבל לא ברומנטיקה היא חפצה. חבר טוב, זה מה שהיא רוצה.. מישהו שכיף לשתף אותו, שמבין כל כך, שיש לו עולם משלו, והיא רק חלק בעולמו, לא העולם כולו, שני שלמים, שיוצרים שלם אחד. מישהו לטייל איתו על חוף הים בלילה זרוע כוכבים, לא בגלל שזה רומנטי, אלא בגלל שהוא שם, מחזיק לה את היד. מישהו שהיא כל כך מרגישה עד שהיא עמוסה ואז הם מתקרבים.. נוגעים, פורקים את עומס הרגשות אחד בתוך השניה. כל כך פשוט.. כל כך לא מושג. הם מדברים ימים, לילות, שעות. ``אנשים צריכים להיות ביחד בגלל שהם רוצים להיות ביחד, ולא מכיוון שהם מפחדים מהבדידות`` היא אומרת לו.. והוא מבין.. משלים אותה. שלושה חודשים- והיא מאבדת את עצמה.. באמת לא מבינה.. ``טכנולוגיות של אהבה מתקדמת.. שתמיד מפגרת.. אחרי אותה אהבה ישנה`` ארבעה חודשים בצ`אט שלושה חודשים בטלפון ובסופם היא מסכימה.. היא תיסע לספר, הרבה זמן לא הסתפרה, זה לא שהיא נוסעת במיוחד... זה רק לספר, הוא לא הסיבה... ``בדרך``.. יפגשו.. יש לה יתרון, היא מנסה להרגיע את עצמה. הוא אף פעם לא היה בפגישה עיוורת. היא כבר הוכיחה לעצמה שהיא יכולה.. שמה על עצה ג`ינס וגופיה.. הלב שוב על מאתיים ארבעים.. גם הוא מרגיש כמוה, היא מרגיעה את עצמה.. נושמת נשימה עמוקה.. ומתחילה בנסיעה.. טועה בדרך, אף פעם לא היה לה חוש כיוון מוצלח. מצלצלת אליו, הוא מדריך אותה, יורדת מהרכב, מתחילה ללכת הוא ממשיך להדריך אותה. והיא מרגישה עיניים נעוצות בגבה. הוא שם, היא יודעת.. מרגישה.. מתיישבת על המדרכה. ``התחרטתי`` היא אומרת לו. ``אני.. אני הולכת לספר...`` ``את פה חמודה, לידי, צעד אחד וסרט שלם נגמר... בבקשה?`` צעד אחד.. היא קמה מהמדרכה.