טלוויזיה אלימות סקס וסמים
אנו קוראים יום יום על השפעת הטלוויזיה בנושא האלימות וסמים וענייני מין רציתי לשאול עד איזה גבול לדעתכם צריך להגיע כדי למנוע מהילדים לראות טלוווזיה? לדוגמא בקישור הזה: של מרכז שניידר http://www.schneider.org.il/InfoPage.asp?InfoPagesID=19 נאמר בין השאר: "סקר שנערך בארה''ב מצביע שילד ממוצע מבלה כשלוש שעות ביממה בצפייה בטלוויזיה - לא כולל קלטות וידאו ומשחקי וידאו (דוגמת Sony playstation). אם נסכם את כל הזמן הזה המכונה ''media time'' , נגיע לממוצע של שש שעות ו-32 דקות בממוצע ליממה (!). לשליש מן הילדים מתחת לגיל שמונה שנים יש מכשיר טלוויזיה בחדר. בקבוצת הגיל 18-8 שנים המספרים עולים לשני שליש מן הילדים. אין ספק שזמן ה-media הזה דוחק הצידה פעילויות כמו קריאה, פעילות גופנית ומשחק עם חברים. למול רווח משני פוטנציאלי הקים מצפייה בטלוויזיה, כמו למידה על שיתוף, נימוסים ושיתוף פעולה להצלחה, קיימים נזקים מוכחים. ילדים לא תמיד ידעו להבדיל בין מה שהם צופים בו ובין המציאות עצמה. כך מופיעה השפעה שלילית על מיניות, אלימות והתנהגות אגרסיבית, השפעה שלילית על דימוי גוף ודימוי עצמי, תזונה ונטייה להשמנה, עישון ושימוש בסמים ואלכוהול. השפעה שלילית על דימוי הגוף נגרמת בין השאר בשל ההשוואה שילד עושה בינו בין אחוז ניכר מן האנשים אותם הוא רואה מדי יום ההכרה שלעולם לא יראה כמוהם, ובגילאים הצעירים אנחנו כוללים סרטים מצויירים ההשמנה מקורה בהעדר פעילות גופנית ובאסוציאציה בין צפייה בטלוויזיה ובין מזון, או צריכת חטיפים מבחינת אלימות והתנהגות אגרסיבית - ההנחה היא שבין 10-20% מן התוקפנות של ילדים בחיי היומיום מקורה באלימות מן ה-media. תורמות לכך מספר עובדות: כשני שליש מן התוכניות כוללות אלימות. מרבית התוכניות האלימות הן תוכניות לילדים. עוצמה גופנית מקבלת תהילה רבה בתכניות הילדים. הרשע נמלט על פי רוב ללא ענישה (בכדי לשוב שנית בפרק הבא..). אפילו בערוצי המוזיקה דוגמת MTV נמצא שכרבע (!) מן ה'קליפים' כוללים אלימות, או מכילים בתוכם הצגה של כלי נשק. המשמעות של נתונים אלו, בהתחשב בעובדה שהילד לא תמיד מבדיל בין המציאות למוקרן בטלוויזיה, היא שאחוז ניכר מן המבוגרים שרואה ילד ביממה חמושים, מכים או מוכים. בסקר שנערך בין הורי ילדים בגילאי גן, נמצא שבמרותה של שנה, בכ-37% מן המקרים חווה הילד חלום בעתה אחד לפחות בעקבות תכנית טלוויזיה שצפה בה. אזכורם של סיגריות, סמים ואלכוהול הם בעיה נוספת. בכרבע מן הקליפים ב-MTV מופיעים סיגריות, אלכוהול או סמים. מחקרים מצביעים על עליה בשימוש באלכוהול ובעליה בנטייה לעשן בילדים הצופים ברוצי המוזיקה. נושא החשיפה לתפישות מיניות מעוותות ואלימות בהקשר המיני טרם נבדקו לעומק מבחינת השפעתם ארוכת הטווח. או לדוגמא בקישור הזה יש קטע http://192.116.109.38/article/articleview/1426/1/757/ קיימות די הוכחות מדעיות המאששות את הממצא שתכניות רוויות בתוקפנות ובאלימות גורמות הנאה לקהל צופים גברי, ולכן הם גם נמשכים יותר לצפות בתחרויות ספורט בעלות פוטנציאל של תוקפנות ואלימות (בריאנט וזילמן, 1983). במקביל, עבודות אחרות מצביעות על עלייה הן בתכיפות האירועים התוקפניים והאלימים במשחקי ספורט פופולאריים דוגמת פוטבול, כדורגל והוקי קרח, והן ברמת עצימותה של התוקפנות המופגנת במשחקים אלה. נראה שעלייה זו בתוקפנות תורמת את חלקה לפופולריות ההולכת וגוברת של משחקים מסוג זה בתקשורת האלקטרונית. מנגד, נתונים מוכיחים כי אפקטיביות הזכירה של מרכיבים שונים של פרסומות מסחריות בטלוויזיה (שם המותג, תוכן הפרסומת, רמזים ישירים וחבויים הקשורים למוצר וכיו"ב) נפגעת באופן מובהק כאשר פרסומות אלו מוצגות בזמן תכניות הרוויות אלמנטים של אלימות, בהשוואה להצגתן בתכניות ללא אלימות (בושמן, 1998). המחבר מציין כי תחושות הכעס והחרדה המתעוררות בעת צפייה בתכניות אלימות מתערבות, כפי הנראה, בתהליך הזכירה וגורמות לירידה בזכירה של פרטים רלוונטיים ובהפנמה של רמזים שונים. או המאמר של דפנה למיש תוכנית הטלויזיה WWF: בית הספר כזירת היאבקות כאן http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/comi0225.htm target=_blank>http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/comi0225.htm מה דעתכם על הנתונים? והאם לדעתכם יש גבול אדום שאם יעברו אותו תוציאו את הטלויזיה או תמנעו מהבן לראות?
אנו קוראים יום יום על השפעת הטלוויזיה בנושא האלימות וסמים וענייני מין רציתי לשאול עד איזה גבול לדעתכם צריך להגיע כדי למנוע מהילדים לראות טלוווזיה? לדוגמא בקישור הזה: של מרכז שניידר http://www.schneider.org.il/InfoPage.asp?InfoPagesID=19 נאמר בין השאר: "סקר שנערך בארה''ב מצביע שילד ממוצע מבלה כשלוש שעות ביממה בצפייה בטלוויזיה - לא כולל קלטות וידאו ומשחקי וידאו (דוגמת Sony playstation). אם נסכם את כל הזמן הזה המכונה ''media time'' , נגיע לממוצע של שש שעות ו-32 דקות בממוצע ליממה (!). לשליש מן הילדים מתחת לגיל שמונה שנים יש מכשיר טלוויזיה בחדר. בקבוצת הגיל 18-8 שנים המספרים עולים לשני שליש מן הילדים. אין ספק שזמן ה-media הזה דוחק הצידה פעילויות כמו קריאה, פעילות גופנית ומשחק עם חברים. למול רווח משני פוטנציאלי הקים מצפייה בטלוויזיה, כמו למידה על שיתוף, נימוסים ושיתוף פעולה להצלחה, קיימים נזקים מוכחים. ילדים לא תמיד ידעו להבדיל בין מה שהם צופים בו ובין המציאות עצמה. כך מופיעה השפעה שלילית על מיניות, אלימות והתנהגות אגרסיבית, השפעה שלילית על דימוי גוף ודימוי עצמי, תזונה ונטייה להשמנה, עישון ושימוש בסמים ואלכוהול. השפעה שלילית על דימוי הגוף נגרמת בין השאר בשל ההשוואה שילד עושה בינו בין אחוז ניכר מן האנשים אותם הוא רואה מדי יום ההכרה שלעולם לא יראה כמוהם, ובגילאים הצעירים אנחנו כוללים סרטים מצויירים ההשמנה מקורה בהעדר פעילות גופנית ובאסוציאציה בין צפייה בטלוויזיה ובין מזון, או צריכת חטיפים מבחינת אלימות והתנהגות אגרסיבית - ההנחה היא שבין 10-20% מן התוקפנות של ילדים בחיי היומיום מקורה באלימות מן ה-media. תורמות לכך מספר עובדות: כשני שליש מן התוכניות כוללות אלימות. מרבית התוכניות האלימות הן תוכניות לילדים. עוצמה גופנית מקבלת תהילה רבה בתכניות הילדים. הרשע נמלט על פי רוב ללא ענישה (בכדי לשוב שנית בפרק הבא..). אפילו בערוצי המוזיקה דוגמת MTV נמצא שכרבע (!) מן ה'קליפים' כוללים אלימות, או מכילים בתוכם הצגה של כלי נשק. המשמעות של נתונים אלו, בהתחשב בעובדה שהילד לא תמיד מבדיל בין המציאות למוקרן בטלוויזיה, היא שאחוז ניכר מן המבוגרים שרואה ילד ביממה חמושים, מכים או מוכים. בסקר שנערך בין הורי ילדים בגילאי גן, נמצא שבמרותה של שנה, בכ-37% מן המקרים חווה הילד חלום בעתה אחד לפחות בעקבות תכנית טלוויזיה שצפה בה. אזכורם של סיגריות, סמים ואלכוהול הם בעיה נוספת. בכרבע מן הקליפים ב-MTV מופיעים סיגריות, אלכוהול או סמים. מחקרים מצביעים על עליה בשימוש באלכוהול ובעליה בנטייה לעשן בילדים הצופים ברוצי המוזיקה. נושא החשיפה לתפישות מיניות מעוותות ואלימות בהקשר המיני טרם נבדקו לעומק מבחינת השפעתם ארוכת הטווח. או לדוגמא בקישור הזה יש קטע http://192.116.109.38/article/articleview/1426/1/757/ קיימות די הוכחות מדעיות המאששות את הממצא שתכניות רוויות בתוקפנות ובאלימות גורמות הנאה לקהל צופים גברי, ולכן הם גם נמשכים יותר לצפות בתחרויות ספורט בעלות פוטנציאל של תוקפנות ואלימות (בריאנט וזילמן, 1983). במקביל, עבודות אחרות מצביעות על עלייה הן בתכיפות האירועים התוקפניים והאלימים במשחקי ספורט פופולאריים דוגמת פוטבול, כדורגל והוקי קרח, והן ברמת עצימותה של התוקפנות המופגנת במשחקים אלה. נראה שעלייה זו בתוקפנות תורמת את חלקה לפופולריות ההולכת וגוברת של משחקים מסוג זה בתקשורת האלקטרונית. מנגד, נתונים מוכיחים כי אפקטיביות הזכירה של מרכיבים שונים של פרסומות מסחריות בטלוויזיה (שם המותג, תוכן הפרסומת, רמזים ישירים וחבויים הקשורים למוצר וכיו"ב) נפגעת באופן מובהק כאשר פרסומות אלו מוצגות בזמן תכניות הרוויות אלמנטים של אלימות, בהשוואה להצגתן בתכניות ללא אלימות (בושמן, 1998). המחבר מציין כי תחושות הכעס והחרדה המתעוררות בעת צפייה בתכניות אלימות מתערבות, כפי הנראה, בתהליך הזכירה וגורמות לירידה בזכירה של פרטים רלוונטיים ובהפנמה של רמזים שונים. או המאמר של דפנה למיש תוכנית הטלויזיה WWF: בית הספר כזירת היאבקות כאן http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/comi0225.htm target=_blank>http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/comi0225.htm מה דעתכם על הנתונים? והאם לדעתכם יש גבול אדום שאם יעברו אותו תוציאו את הטלויזיה או תמנעו מהבן לראות?
