נו באמת נעלמתי .....
אבל היה לי תירוץ מוצדק: הייתי עסוקה בלהביא את הבן שלי הביתה
...... המון המון עבודה וסבלנות, וים של עצב ושמחה ענקית: ממש רכבת הרים לא קלה ובסופה חיכתה לי מתנה נהדרת - הבן שלו ציפיתי ממלא סוף סוף בנשימותיו הקצובות את החדר שלו, ישן ברוגע במיטתו כמו כל ילד רגיל בגילו. היום אני יכולה להעיד שהוא מתחיל לרצות אותנו, גם מבחינת האוכל: הוא התנהג למופת היום, הוא מסוגל לשחק לבד ולהעסיק את עצמו בצורה מופלאה גם ללא נוכחותינו. יש לו הבנה מדהימה של כיצד הדברים פועלים (הוא סקרן וחוקר כל דבר לעומקו). הערב הוא הפתיע אותנו כשחיסל צלחת ענקית של פירה עם קציצות (מה שלא עלה על דעתו לגעת בזה לפני כמה ימים). מתחילים לראות שינוי וגם אנחנו נרגעים בהתאם.
תודה לכם על המילים החמות ומקווה שיהיה לי זמן עוד לעדכן בהמשך.