טעות גדולה מאד ומרה כל כך

[אריה1970]

טעות גדולה מאד ומרה כל כך

היתה ההחלטה להזדהות כאן. אני כל כך מצטער שהזדהיתי פה אין לכם מושג! מחפש איך " לקבור" את עצמי.

 

[בוזיקית]

למה? מה קרה??

 

[כתומית]

אריה יקר ביותר ../images/Emo24.gif

בפעם הראשונה שכתבתי כאן, עם הכינוי שלי שמזוהה בפורומים אחרים, עשיתי זאת בחיל ורעד, משום שאחד הפורומים האלה מלא ב"נשמות טובות" שאני בטוחה שאם אכן שמו לב לכתיבתי פה לא חלילה היו אמפתיות לדבריי אף לרגע. אבל עשיתי זאת בכל זאת כי החלטתי שאני מי שאני ומי שיש לו בעיה עם זה כנראה מלכתחילה לא ראוי שאעריך את דעתו. זו הרגשה איומה אם מישהו שהוא לא חבר בלשון המעטה מנצל את האומץ לכתוב כאן ונוגע דווקא בנקודות רגישות, ואולי כדאי לראות בזה סוג של מבחן חברות ולא טעות מרה שעשית אתה. לאף אחד אין זכות לפגוע בך. אתה ראוי לאוהבים, כמו שאתה, עם כל מה שאתה מכיל.

 

[אריה1970]

אתם יודעים מה שבאמת

מפריע לי? שעצם מה שעברתי מפריע למישהו אחר. מה שמפריע לי זו המחשבה הזו שמה שעברתי בכלל מפריע למישהו. זה בכלל ייתכן?

 

[כתומית]

מפריע באיזה צורה?

איך זה מפריע לאדם האחר? ואם האדם האחר כזה "מושלם" שלא עברו עליו דברים, ראשית שיגיד תודה, שנית שיגיד לנו איך הוא היה כזה גאון לעבור רק מה שבא לו, ושלישית שילמד אותנו למחוק את עברנו, חוצפה.

 

[אריה1970]

זהו מספיק, מיצינו,לא רוצה לדבר על

זה יותר. תודה לכם

 

[גילה זילברמן]

לאנונימיות יתרונות וחסרונות

אתה מרגיש כעת את הקושי שבחשיפה, התחושה של החשיפה והפגיעות. אבל זה מה שקורה כשאנחנו מפסיקים לפצל את עצמנו לכינויים שונים כדי להמנע מלקחת אחראיות על מכלול הדברים שיש בנו. בני אדם אמיתיים הם מורכבים. יש בהם צדדים כאלה ואחרים, לפעמים משלימים, לפעמים מפתיעים ונראים כסותרים. יש פשלות שאי אפשר לברוח מהןלמרות שהיינו רוצים, חולשות, פגמים, פגיעות. אבל יש גם אפשרות לקחת אחראיות, להיות גאה, ללמוד לסלוח לעצמך ולקבל את עצמך על כל צדדיך. ויחד עם זאת, ללמוד מטעויות ולנסות לעשות דברים אחרת. אני מצטערת שנפגעת בתהליך החשיפה. אני רוצה להאמין שתתגבר. אנו אוהבים אותך ככה או ככה, אריה או ציור או כל דבר אחר...

 

[אריה1970]

תודה גילה , הנה משהו שקראתי

לא מזמן והוא מאד נכון.: אהבה עצמית היא התשובה לחיים. היא התשובה הישירה והפשוטה שלנו לעצמנו. היא הדרך שבה נוכל להחזיר לעצמנו את השליטה בחיים שלנו, בכך שנאהב ונאשר את עצמנו מבלי להיזקק כל הזמן לאישורים של אחרים, ובהם ההורים שלנו. אהבה היא התשובה משום שברגע שאנו אוהבים את עצמנו, העולם הופך למקום אוהב יותר עבורנו, ואז גם אנשים שלא יכלו לאהוב אותנו במשך שנים הופכים אנשים אוהבים ורכים יותר כלפינו. מי שאוהב את עצמו – מפיח סביבו אווירה חיובית. הוא מקל על סביבתו לאהוב אותו חזרה. הוא מקל גם על הוריו לאהוב אותו. קל יותר לאהוב אדם מאושר ושמח מאשר אדם סובל וכאוב. קל יותר להביע את עצמנו ממקום רגשי וחומל מאשר ממקום רגיש, מריר וכועס. אל תתחשבנו עם ההורים שלכם – אהבו את עצמכם ובכך תשיבו לעצמכם את כל האהבה שההורים שלכם החסירו מכם כשהייתם ילדים. מי שלא אוהב את עצמו חי בעיניים עצומות. הוא לא רואה את עצמו ואת טבעו האמיתי, ולכן הוא אינו מסוגל לראות את המציאות כפי שהיא באמת. הוא תמיד יראה את החששות, הפחדים וחוסר השליטה שלו בחיים – במקום לראות את העוצמה, החיות, כוח הבחירה וכוח השליטה שיש בידו. אנשים ישנים הם אנשים שעמוק בפנים חושבים שהם לא שווים הרבה ושבעצם לא מגיע להם הרבה. המחשבה הזו מגשימה את עצמה והחיים נראים על כן אפורים, משעממים, מצומקים ומלאי התפשרויות מחוסר בררה.

 

[פייה 31]

ברשותך אוסיף משהו קטן...

13 שנה אני סובלת מהתקפי חרדה ודואגת להחביא זאת מכל העולם שאף אחד לא ידע, כל כך פחדתי שזה יתגלה ואז יפחדו ממני לא ירצו את קירבתי או אפילו זה יפגע בילדי הוצאתי כל כך הרבה אנרגיות בלהחביא במקום בלקבל את המצב במשך השנים היו כמה טרגדיות שגרמו למצבי להחמיר ואני חשבתי אני בשליטה לא מספרת לאף אחד מתמודדת לבד. אני ואחותי החברות הכי טובות בעולם מספרות אחת לשניה הכל שום דבר לא מסתירות שנים אני מכינה את עצמי כיצד אספר לה פחדתי שלא תכעס עלי שכל השנים לא ספרתי מה אני עוברת או אפילו תרחם עלי, לפני חודש בערך בלי שום הכנות מוקדמות זה פשוט יצא שפכתי לפניה הכל היא ישבה שם קיבלה אותי באהבה, בהבנה, זלגו מעיניה דמעות חיבקה אותי חיבוק ענק והתחננה לפני שכל פעם שארגיש רע לא משנה איפה אהיה או באיזו שעה שאתקשר אליה ואדבר איתה, שאפסיק לשחק ולהחביא כי מקבלת אותי כמו שאני והיא אוהבת אותי, זה מתקשר למאמר שפירסמת אז כן אני חושבת שהיום אחרי כל כך הרבה שנים של ביקורת על עצמי התחלתי לאהוב את עצמי קיבלתי את הפחד אני לומדת להבין שהחרדות הם חלק ממני אבל אני בעלת הבית על הגוף שלי זה ממש לא קל אבל אני מתחילה לראות את האור בקצה המנהרה. אז עכשיו אני שלמה ולא אכפת לי לומר בכל פורום שלום קוראים לי פייה ואני סובלת מהתקפי חרדה ולמי שלא נוח איתי יכול לדפוק את הראש בקיר. סליחה אמרתי משהו קטן יצא ארוך אני מקווה שהצלחתי להזיז אצלך משהו ואפילו הכי קטן.

 

[אריה1970]

פייה יקרה../images/Emo24.gif

יש הבדל קטן, שאני הזדהיתי באופן מוחלט , שמתי בצד לרגע את כל החששות ואת כל הפחדים וחשפתי את עצמי לעיני כל עם כרטיס בעל פרטים מזהים, לקחתי גם בחשבון שחלק מהאנשים הקרובים אליי פה בפורומים השונים יכולים לראות זאת, את הכל לקחתי בחשבון פרט לדבר אחד שאותו לא חשבתי שאי פעם מישהו יעשה לי וזה : לקחת את כל מה שכתבתי פה בשני הניקים ולהפוך אותי לחולה. פשוט כך, זה כמו לומר למשל " אתה אדם חולה ואינני יכול להיות בחברות איתך" וזה לא מהיכרות מעמיקה זו תוצאה של קריאת הכתוב פה בפורום משני הניקים. כל כך צר לי על כך. ממש ממש כואב לחשוב שמישהו שופט אותך על גילוי לב. ותסלחו לי אם אני לא אכתוב כאן יותר לזמן מה , עד שהרוחות ירגעו אי שם, וכן אני מוותר נכון, מוותר על היותי אמיתי ועל יכולתי לשפוך כאן דברים מהלב שאחר כך נהפכים כנגדי, אז בשביל מה? אוהב אותכם מאד מאד אריה