אביב וסתיו
New member
טעימה מתוך רומן שסיימתי לכתוב:
"פרשת השבוע היא פרשת וירא." פתח הרב: "פרשה שמתחילה בהבטחה שנותנים המלאכים לאברהם. עוברת דרך החורבן הנורא של סדום ועמורה. דרך הימלטותו של לוט ומסתיימת בעקידה. אברהם עוקד את בנו על המזבח. בנו יחידו – יצחק." יצאתי לרגע החוצה על מנת להתאוורר. פניתי לכיוון הגדר החי על מנת לראות את השער הנסתר המכוסה בגדר חיה גבוהה. עברתי במבטי, ראיתי שער ירוק ממתכת. מוסווה, מכוסה בשכבות של צמח מטפס שהתעצה על השער. מנעול כבד ושרשרת מתכת חסמו את הגישה מפני העולם החיצוני. הסתובבתי אחורה ונכנסתי בחזרה לבית הכנסת. הוא החל לדבר על העקידה עצמה: "הפרשה מתחילה בנתינה ומסתיימת בנתינה," הרים הרב את ידו: "מתחילה בנתינה של הכנסת האורחים. של מה שיש לאברהם ולא חסר לו. בהמשך ניתן לו הבן יצחק ובסוף הפרשה הוא שוב מצטווה לתת את שניתן לו – את בנו יצחק לעולה," "הרבה יהודים שמוזכרים כאן בלוחות ההנצחה נעקדו כמו בנו של אברהם" אני אומר ליאיר "אבל המלאך לא הציל אותם ממש ברגע האחרון כמו שהציל את יצחק." הוא פתח ספר נוסף שעמד לידו בסטנדר וציטט: "אומר רבי יצחק אברבנאל "הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמיים. לכן היא שגורה בתפילתנו כל יום ומפני זה ראוי להרבות בה עיון ולימוד מבשאר הפרשיות." במה דברים אמורים, כיוון שאברהם היה אבינו הראשון וכל כח הבנים היה חבוי בו. הוא עם כל תולדותיו עמדו בנסיונות הקשים ואכלו שכרו. וזה מה שבעצם אנחנו אומרים בתפילות ימים נוראים: "בזכות הבן הנעקד." עוד עניין בפסוק "את בנך את יחידך אשר אהבת" אומר בעל חידושי הרי"מ מגור: בכל החיבה שאתה רוחש לו, לבן שלך, העלהו לי לעולה. יש כאן אהבה עזה לבן היחיד שלו ואהבה לאל וזוהי גדולתו של הניסיון. האב אמור לרחם על הבן. זהו הטבע הבסיסי של האדם ומתוך זה צומח דבר כל כך מנוגד -"העלהו שם לעולה." "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך" אומר בעל ה"משך חכמה" הלא הוא הרב מאיר שמחה מדווינסק כי כל תכלית העליה היא שהעליה תהפוך לזיכרון כמו "אשר יאמר היום בהר השם יראה" וההר הזה הוא הקדש מאברהם עד זיכרון הדורות "שאומר אליך" היינו שיהיה אליך מיד ויהיה שלך מוחזק תיכף לזכרון ומשמרת עד הקמת בית המקדש ועד הגעת משיח צדקנו. זה כוחו של ציווי העלייה. ומדוע אברהם נתנסה בכל כך הרבה ניסיונות שלא נתנסו בהם יצחק ויעקב? אומר ר' אליהו כי טוב שאברהם היה זקוק לנסיונות ולאמון הקדוש ברוך הוא כיוון שנולד לאבות שלא היו כמוהו. ואילו יצחק ויעקב כבר לא היו זקוקים לאותם נסיונות כיוון שנולדו לאברהם לאחר היותו תמים ושלם בכל. "סליחה כבוד הרב" התערב פתאום יאיר "מדוע נתנסו בנסיונות כל כך קשים יהודי הונגריה ופולין ורוב אירופה בתקופת השואה? הלא רובם היו יהודים מאמינים!" מבטים מסוקרנים הופנו לעבר יאיר. הרב שתק לרגע קצר אך מיד ענה: "היהודים האלה יכלו לעמוד בניסיון. יכלו לעבור את תשעת מדורי גיהנום כשבני משפחתם נלקחים מהם לנצח.אחרי כן היה בהם הכח לבוא לכאן ולהילחם על הארץ על האמונה שלהם וגם להקים חיים חדשים. משפחות חדשות. בתים חדשים. בזכות כל אלו אנחנו עומדים כאן בבית הכנסת הזה שהוא עדות להמשכיות החיים האמוניים והדתיים לאחר השואה. מי שהקים את בית הכנסת הזה היו אנשים שעמדו בניסיון והקימו את כתליו ובפיהם תפילה. ובזכות אבות ובזכות עקידתו של אברהם שעמד בניסיון ובזכותם. שיבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן!" "ישר כח, ישר כח" נשמעו קולות מציבור המתפללים.הוצאת ספר תורה עמדה להתקיים. יאיר קם ולחץ את ידו של הרב כשהוא מודה לו על תשובתו. קריאת הפרשה החלה כשהרב אלקנה מאמץ את עיניו החלשות מבין משקפיו, אוחז באצבע הקריאה וקורא מתוך הגוויל. צביקה עמד לידו כשהוא קורא לאנשים לעלות. "ספרי תורה כל כך ישנים ובלויים! חבל שאין מי שיתרום ספר תורה חדש או אחד במצב טוב. כבר שנים שזה המצב!" נאנח ביום שישי. זכיתי לעליה כעולה שני. לסיום נדבתי פעמיים ח"י כלומר שלושים ושישה שקלים. בירכתי את כל הקהל הקדוש ואת כל המשפחה...יאיר בן דוד נקרא לעלות אחרי. השאלתי לו את הטלית שלי והדרכתי אותו בברכות העלייה התורה. הוא קרא אחרי מילה במילה ואחר כך נדב משהו שנקרא "מתנה" לבית הכנסת. "מה זאת מתנה?" שאל כשירד מן הבמה "האם צריך לקנות להם ספר או משהו?" עניתי ש"מתנה" יכול להיות סכום כסף שהסכום שלו לא צוין. או באמת ספר לבית הכנסת. הוא ניגש לצביקה הגבאי ולחש משהו באוזנו. אחר כך חזר ואמר: "נדרתי שמונה עשר, כלומר ח"י שקלים לבית הכנסת." בסיום התפילה נערך קידוש כששולחן קטן ומוארך כוסה במפה לבנה. על השולחן הניח צביקה שני בקבוקי שתייה חריפה של עראק וודקה. אחר כך הביא מן המחסן מגש מלא בעוגיות ועוגות מוכנות פרוסות. הרב עשה קידוש על כוסית וודקה ושתה. כמה מן המתפללים שתו כוסית בעקבותיו ובירכו ברכת "מזונות" על העוגות. צביקה הביט על יאיר ואמר: "לגבי הדברים של הרב על השואה, יש לי משהו לומר לך..." "אשמח לשמוע, אלו דברים חשובים..." אמר "איך נבין את התנהלות האל בשואה אם עד היום איננו מבינים את התנהלות האדם, הקורבן בשואה. בזמנו חשבנו שהלכו כצאן לטבח, לא הבנו אותם, שפטנו אותם מיד ולקח לנו כל כך הרבה זמן להיכנס לנעליהם. אז אם כך איך נבין את האל שדרכיו פחות ידועות לנו?!"
"פרשת השבוע היא פרשת וירא." פתח הרב: "פרשה שמתחילה בהבטחה שנותנים המלאכים לאברהם. עוברת דרך החורבן הנורא של סדום ועמורה. דרך הימלטותו של לוט ומסתיימת בעקידה. אברהם עוקד את בנו על המזבח. בנו יחידו – יצחק." יצאתי לרגע החוצה על מנת להתאוורר. פניתי לכיוון הגדר החי על מנת לראות את השער הנסתר המכוסה בגדר חיה גבוהה. עברתי במבטי, ראיתי שער ירוק ממתכת. מוסווה, מכוסה בשכבות של צמח מטפס שהתעצה על השער. מנעול כבד ושרשרת מתכת חסמו את הגישה מפני העולם החיצוני. הסתובבתי אחורה ונכנסתי בחזרה לבית הכנסת. הוא החל לדבר על העקידה עצמה: "הפרשה מתחילה בנתינה ומסתיימת בנתינה," הרים הרב את ידו: "מתחילה בנתינה של הכנסת האורחים. של מה שיש לאברהם ולא חסר לו. בהמשך ניתן לו הבן יצחק ובסוף הפרשה הוא שוב מצטווה לתת את שניתן לו – את בנו יצחק לעולה," "הרבה יהודים שמוזכרים כאן בלוחות ההנצחה נעקדו כמו בנו של אברהם" אני אומר ליאיר "אבל המלאך לא הציל אותם ממש ברגע האחרון כמו שהציל את יצחק." הוא פתח ספר נוסף שעמד לידו בסטנדר וציטט: "אומר רבי יצחק אברבנאל "הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמיים. לכן היא שגורה בתפילתנו כל יום ומפני זה ראוי להרבות בה עיון ולימוד מבשאר הפרשיות." במה דברים אמורים, כיוון שאברהם היה אבינו הראשון וכל כח הבנים היה חבוי בו. הוא עם כל תולדותיו עמדו בנסיונות הקשים ואכלו שכרו. וזה מה שבעצם אנחנו אומרים בתפילות ימים נוראים: "בזכות הבן הנעקד." עוד עניין בפסוק "את בנך את יחידך אשר אהבת" אומר בעל חידושי הרי"מ מגור: בכל החיבה שאתה רוחש לו, לבן שלך, העלהו לי לעולה. יש כאן אהבה עזה לבן היחיד שלו ואהבה לאל וזוהי גדולתו של הניסיון. האב אמור לרחם על הבן. זהו הטבע הבסיסי של האדם ומתוך זה צומח דבר כל כך מנוגד -"העלהו שם לעולה." "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך" אומר בעל ה"משך חכמה" הלא הוא הרב מאיר שמחה מדווינסק כי כל תכלית העליה היא שהעליה תהפוך לזיכרון כמו "אשר יאמר היום בהר השם יראה" וההר הזה הוא הקדש מאברהם עד זיכרון הדורות "שאומר אליך" היינו שיהיה אליך מיד ויהיה שלך מוחזק תיכף לזכרון ומשמרת עד הקמת בית המקדש ועד הגעת משיח צדקנו. זה כוחו של ציווי העלייה. ומדוע אברהם נתנסה בכל כך הרבה ניסיונות שלא נתנסו בהם יצחק ויעקב? אומר ר' אליהו כי טוב שאברהם היה זקוק לנסיונות ולאמון הקדוש ברוך הוא כיוון שנולד לאבות שלא היו כמוהו. ואילו יצחק ויעקב כבר לא היו זקוקים לאותם נסיונות כיוון שנולדו לאברהם לאחר היותו תמים ושלם בכל. "סליחה כבוד הרב" התערב פתאום יאיר "מדוע נתנסו בנסיונות כל כך קשים יהודי הונגריה ופולין ורוב אירופה בתקופת השואה? הלא רובם היו יהודים מאמינים!" מבטים מסוקרנים הופנו לעבר יאיר. הרב שתק לרגע קצר אך מיד ענה: "היהודים האלה יכלו לעמוד בניסיון. יכלו לעבור את תשעת מדורי גיהנום כשבני משפחתם נלקחים מהם לנצח.אחרי כן היה בהם הכח לבוא לכאן ולהילחם על הארץ על האמונה שלהם וגם להקים חיים חדשים. משפחות חדשות. בתים חדשים. בזכות כל אלו אנחנו עומדים כאן בבית הכנסת הזה שהוא עדות להמשכיות החיים האמוניים והדתיים לאחר השואה. מי שהקים את בית הכנסת הזה היו אנשים שעמדו בניסיון והקימו את כתליו ובפיהם תפילה. ובזכות אבות ובזכות עקידתו של אברהם שעמד בניסיון ובזכותם. שיבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן!" "ישר כח, ישר כח" נשמעו קולות מציבור המתפללים.הוצאת ספר תורה עמדה להתקיים. יאיר קם ולחץ את ידו של הרב כשהוא מודה לו על תשובתו. קריאת הפרשה החלה כשהרב אלקנה מאמץ את עיניו החלשות מבין משקפיו, אוחז באצבע הקריאה וקורא מתוך הגוויל. צביקה עמד לידו כשהוא קורא לאנשים לעלות. "ספרי תורה כל כך ישנים ובלויים! חבל שאין מי שיתרום ספר תורה חדש או אחד במצב טוב. כבר שנים שזה המצב!" נאנח ביום שישי. זכיתי לעליה כעולה שני. לסיום נדבתי פעמיים ח"י כלומר שלושים ושישה שקלים. בירכתי את כל הקהל הקדוש ואת כל המשפחה...יאיר בן דוד נקרא לעלות אחרי. השאלתי לו את הטלית שלי והדרכתי אותו בברכות העלייה התורה. הוא קרא אחרי מילה במילה ואחר כך נדב משהו שנקרא "מתנה" לבית הכנסת. "מה זאת מתנה?" שאל כשירד מן הבמה "האם צריך לקנות להם ספר או משהו?" עניתי ש"מתנה" יכול להיות סכום כסף שהסכום שלו לא צוין. או באמת ספר לבית הכנסת. הוא ניגש לצביקה הגבאי ולחש משהו באוזנו. אחר כך חזר ואמר: "נדרתי שמונה עשר, כלומר ח"י שקלים לבית הכנסת." בסיום התפילה נערך קידוש כששולחן קטן ומוארך כוסה במפה לבנה. על השולחן הניח צביקה שני בקבוקי שתייה חריפה של עראק וודקה. אחר כך הביא מן המחסן מגש מלא בעוגיות ועוגות מוכנות פרוסות. הרב עשה קידוש על כוסית וודקה ושתה. כמה מן המתפללים שתו כוסית בעקבותיו ובירכו ברכת "מזונות" על העוגות. צביקה הביט על יאיר ואמר: "לגבי הדברים של הרב על השואה, יש לי משהו לומר לך..." "אשמח לשמוע, אלו דברים חשובים..." אמר "איך נבין את התנהלות האל בשואה אם עד היום איננו מבינים את התנהלות האדם, הקורבן בשואה. בזמנו חשבנו שהלכו כצאן לטבח, לא הבנו אותם, שפטנו אותם מיד ולקח לנו כל כך הרבה זמן להיכנס לנעליהם. אז אם כך איך נבין את האל שדרכיו פחות ידועות לנו?!"