טעם החיים
- פותח הנושא nady4u
- פורסם בתאריך
אני אוספת חיוכים
כלומר, כל דבר וכל רגע שנותן תחושה טובה שמחייכת מבפנים, ועוזר להקל ברגעים הקשים. מין "חיוך שיחמם גם כשאין כוח לקום ולהדליק את האש". אני אופטימית חסרת תקנה, נולדתי כך ואני לא יודעת להיות אחרת. אבל לאסוף חיוכים זה מעבר לשמחת חיים פשוטה - זו בחירה, זו החלטה, לשמוח. או כמו שאמרה רחל שפירא, "אני למענך כל בוקר מלקטת פרטים קטנים שמחות קטנות של יום חולין..."
מבחינתי הכאב הוא רק מרכיב אחד של החיים, וחזק ככל שיהיה - הוא לא מגדיר אותם לבדו. אני אדם שלם, יש בי מקום לעוד הרבה דברים. הכאב יתפוס את החלל שאתן לו לתפוס, אז אני בוחרת למלא את כל השאר בשמחה, בלאסוף חיוכים ולאהוב אותם באמת.
תראי, כאבים היו לי כל חיי, גם כאבים איומים, ומגבלות פיזיות שרק הולכות וגדלות, אבל כמו שאומרים אצלנו "החיים נמשכים גם בגבס".
כן, שבר כואב נורא והגבס מגביל ומגושם כל כך, אבל היי - תמיד אפשר לצייר עליו.
אם זה בגלל השבר התורן, הפיברומיאלגיה או כל סיבה אחרת, אי אפשר ללכת? יאללה, מירוץ כס"ג!
אני כבר מטפסת על הקירות מכאב? חכי רגע, עם כל ההומור השחור הזה שמריצים פה, את עוד תיפלי מהם מרוב צחוק.
וכשקשה לי מדי, אני גורמת לאנשים אחרים לאסוף את השמחה בשבילי. למשל בבי"ח היה רק כלל אחד למבקרים - בואו עם חיוכים (ושוקולד!
).
מה שאני מנסה לומר הוא שעם כל הקושי, עם כל הכאבים והאובדנות והמגבלות - יש גם הרבה חיוכים. יש.
ואם אני מבינה נכונה את מושג האושר - כן, אני חושבת שחיי מאושרים. הם רחוקים מאוד משלמות, אבל הם שלי ואני חיה ממש.
ֹ
סליחה אם זה היה לא קוהרנטי. המוח שלי לא לגמרי מאופס לאחרונה, אבל עברו כבר יותר מדי ימים ולא יכולתי להשאיר את ההודעה הזה ללא תגובה. קצת מצער שאף אחד אחר פה לא אמר דבר על שמחה. מה זה אומר?...
חיוכים וריח של סתיו,
סיגל
כלומר, כל דבר וכל רגע שנותן תחושה טובה שמחייכת מבפנים, ועוזר להקל ברגעים הקשים. מין "חיוך שיחמם גם כשאין כוח לקום ולהדליק את האש". אני אופטימית חסרת תקנה, נולדתי כך ואני לא יודעת להיות אחרת. אבל לאסוף חיוכים זה מעבר לשמחת חיים פשוטה - זו בחירה, זו החלטה, לשמוח. או כמו שאמרה רחל שפירא, "אני למענך כל בוקר מלקטת פרטים קטנים שמחות קטנות של יום חולין..."
מבחינתי הכאב הוא רק מרכיב אחד של החיים, וחזק ככל שיהיה - הוא לא מגדיר אותם לבדו. אני אדם שלם, יש בי מקום לעוד הרבה דברים. הכאב יתפוס את החלל שאתן לו לתפוס, אז אני בוחרת למלא את כל השאר בשמחה, בלאסוף חיוכים ולאהוב אותם באמת.
תראי, כאבים היו לי כל חיי, גם כאבים איומים, ומגבלות פיזיות שרק הולכות וגדלות, אבל כמו שאומרים אצלנו "החיים נמשכים גם בגבס".
כן, שבר כואב נורא והגבס מגביל ומגושם כל כך, אבל היי - תמיד אפשר לצייר עליו.
אם זה בגלל השבר התורן, הפיברומיאלגיה או כל סיבה אחרת, אי אפשר ללכת? יאללה, מירוץ כס"ג!
אני כבר מטפסת על הקירות מכאב? חכי רגע, עם כל ההומור השחור הזה שמריצים פה, את עוד תיפלי מהם מרוב צחוק.
וכשקשה לי מדי, אני גורמת לאנשים אחרים לאסוף את השמחה בשבילי. למשל בבי"ח היה רק כלל אחד למבקרים - בואו עם חיוכים (ושוקולד!
מה שאני מנסה לומר הוא שעם כל הקושי, עם כל הכאבים והאובדנות והמגבלות - יש גם הרבה חיוכים. יש.
ואם אני מבינה נכונה את מושג האושר - כן, אני חושבת שחיי מאושרים. הם רחוקים מאוד משלמות, אבל הם שלי ואני חיה ממש.
ֹ
סליחה אם זה היה לא קוהרנטי. המוח שלי לא לגמרי מאופס לאחרונה, אבל עברו כבר יותר מדי ימים ולא יכולתי להשאיר את ההודעה הזה ללא תגובה. קצת מצער שאף אחד אחר פה לא אמר דבר על שמחה. מה זה אומר?...
חיוכים וריח של סתיו,
סיגל
עוד יבואו ימים
New member
סיגלי, כרגיל
לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר ממך.
ו.. כן, ג ם אני חיה ממש ככה.
אני באמת מאמינה שהחיים הם בחירה. ואנחנו יכולים לבחור אם לשקוע או לצוף.
אינ תמיד בוחרת לא רק לצוף אלא ממש לשחות, אפילו אם לפעמים זה ממש נגד הזרם.
ולאסוף חיוכים, ושמחה, ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.
אבל.. אולי זה לא כל כך פשוט למי שלא רגיל לזה.
זה לא אומר שאי אפשר לעבוד על זה ולהצליח.
לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר ממך.
ו.. כן, ג ם אני חיה ממש ככה.
אני באמת מאמינה שהחיים הם בחירה. ואנחנו יכולים לבחור אם לשקוע או לצוף.
אינ תמיד בוחרת לא רק לצוף אלא ממש לשחות, אפילו אם לפעמים זה ממש נגד הזרם.
ולאסוף חיוכים, ושמחה, ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.
אבל.. אולי זה לא כל כך פשוט למי שלא רגיל לזה.
זה לא אומר שאי אפשר לעבוד על זה ולהצליח.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.