העיפרון הכי מחודד בקלמר
Member
ושהבנתי שהוא מספיק חשוב עבור שרשור משלו.
זה התחיל בכך שטענתי שאנשים הומאניים חכמים יותר מאנשים ריאליים.
ai27 ענה לי כך:
"הפוך.
הרי אם יכלו לחשוב בעצמם במקום רק לדקלם חומר
היו עושים בגרות ריאלית".
ולהלן תגובתי החשובה ופוקחת העיניים שמסבירה מדוע בניגוד גמור למה שמקובל להאמין כיום, ובהתאמה עם מה שהיה נהוג להאמין בו בעבר, אלו דווקא המדעים ההומאניים שחשובים יותר מהמדעים הריאליים ואנשים הומאניים שחכמים יותר מאנשים ריאליים:
"1. הפוך. אם האנשים הריאליים היו יכולים לחשוב בעצמם במקום רק לשנן נוסחאות ולעקוב אחרי הוראות הנוסחאות צעד אחר צעד ועקב בצד אגודל, לא היו נוטים אל המקצועות הריאליים, המצומצמים מבחינה רוחבית, הלא עמקניים מבחינה רובדית, הפשטניים, בעלי האופי הרפטטיבי וחסרי התחכום המיוחד, אלא היו עושים בגרות הומאנית ונוטים אל מקצועות המילים שבהם באמת צריך ואפשר להפעיל את הראש כמו שצריך-לחשוב, להגות, להרהר.
2. אך כל זה עדיין אינה תשובה מספקת. עלינו להיכנס בעומק הקורה ולהשקיע את כל הזמן והמאמצים שצריך, מכיוון שאנחנו דנים בנושא שברומו של עולם, ולכן לא אסתפק בתגובה המוחצת שנתתי זה עתה.
ראשית כל, לא דיברנו על חשיבה, אלא על מי חכם יותר, אך מכיוון שאתה בחרת לדבר על חשיבה, אתייחס גם לכך.
חשיבה היא דבר המורכב משני רכיבים: שכל ואינטליגנציה.
שאלה באשר ליחס הנכון והרצוי בין השכל לאינטליגנציה במהלך תהליך החשיבה תהיה לא נכונה מן היסוד, מכיוון שאירועים שונים וסיטואציות שונות מדרישים סוגים שונים של חשיבה בעלי הרכבים שונים מבחינה כמותית ומבחינה איכותית של שכל ואינטליגנציה.
מה שכן, אנחנו כן יכולים לדבר על מגמות.
3. מוטב שנתחיל בהסבר של דבר פשוט-על המקצועות ההומאניים אנחנו יכולים להסתכל כעל מקצועות השכל, ועל המקצועות הריאליים אנחנו יכולים להסתכל כעל מקצועות האינטליגנציה.
הסיבה לכך היא שהמקצועות ההומאניים מדרישים בעיקר שכל, בשעה שהמקצועות הריאליים מדרישים בעיקר אינטליגנציה.
מדוע?
מכיוון שהמקצועות ההומאניים הם מקצועות הידיעה, בשעה שהמקצועות הריאליים הם מקצועות הזכירה.
לא צריך להיות אינטליגנטי בשביל המקצועות ההומאניים מכיוון שאינטיליגנציה משמעה זיכרון, מהירות עיבוד, שליפה ואחסון. דברים שצריך כמות משמעותית שלהם, בעיקר בשביל המקצועות הריאליים.
מה שכן צריך בשביל המקצועות ההומאניים זה שכל.
מדוע?
מכיוון שהמקצועות ההומאניים הם המקצועות הידיעה. אלו המקצועות העשירים מבחינה רוחבית והעמוקים מבחינה רובדית. אלו המקצועות בעלי עולמות הידע הגדולים והעשירים. אלו המקצועות שבהם יש הרבה לדעת, בשעה שבמקצועות הריאליים יש מעט לדעת והרבה לזכור.
באופן הפוך, מכיוון שהמקצועות הריאליים הם מקצועות הזכירה, לא צריך להיות חכם בשבילם, מכיוון שהם לא מדרישים הרבה שכל מכיוון שאין הרבה מה לדעת ואין הרבה מה ללמוד בגלל היותם מצומצמים רוחבית ולא עמוקים רובדית, כמו גם בעלי אופי פשטני, לא מתוחכם ורפטטיבי. מנגד, יש הרבה מה לזכור בהם במובן של מספרים, נוסחאות וחוקים, ולכן הם מדרישים בעיקר אינטליגנציה-כמויות גדולות ו/או מעל הממוצע של זיכרון, מהירות עיבוד, שליפה ואחסון.
4. אנשים עם הרבה אינטליגנציה, אנחנו יכולים לקרוא לחשיבתם "חשיבה אינטליגנטית". אנשים עם הרבה שכל, אנחנו יכולים לקרוא לחשיבתם "חשיבה אינטלקטואלית". כך שלבסוף, השאלה היא לא "מי יודע לחשוב" ו"מי לא יודע לחשוב", מכיוון שכולם יודעים לחשוב.
השאלה האמיתית היא מי יודע לחשוב איך, באיזו כמות, באיזו רמה של איכות, באיזה יחס של המרכיב החשיבתי האינטליגנטי לעומת המרכיב החשיבתי האינטלקטואלי, ובאיזו מידה של יכולת להתאים את חשיבתו למצב ולסיטואציה, ולסוג החשיבה, כמות החשיבה, רמת איכות החשיבה והיחס שבין המרכיב האינטליגנטי של החשיבה למרכיב האינטלקטואלי של החשיבה שהמצב והסיטואציה מדרישים. אבל לא נדבר ממש על כל זה כדי לא להסתבך שלא לצורך אלא נשמור על הדברים פשוטים.
5. לאחר שהוסבר שהן בעלי הנטיות הריאליות-אינטליגנטיות והן בעלי הנטיות ההומאניות-אינטלקטואליות מסוגלים לחשיבה, השאלה האמיתית הנותרת היחידה, לפחות זאת שנעסוק בה כעת, היא איזו חשיבה היא יותר חשובה, יותר נזקקת?
וובכן, מכיוון ששני שליש מהמדעים הם מדעים הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון ששני שליש מהמקצועות באקדמיה הם מקצועות הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון ששני שליש מהמקצועות בבית-ספר הם מקצועות הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון שאת המקצועות ההומאניים לפחות בחלקם אנחנו צריכים לחיים עצמם ולא רק לבית-ספר ואז לעולם לא ניתקל בזה אי-פעם שוב, או אולי כן אבל גם אז רק אם אנחנו עושים תואר ומוצאים עבודה בתחום, ומכיוון ששכל ככלל הוא יותר חשוב מאינטליגנציה, ומכיוון שהעולם והחיים והיום-יום מורכבים ממצבים וסיטואציות שבשביל להתמודד איתם אנחנו לא צריכים נוסחאות ומספרים אלא שכל, ומכיוון שהמקצועות ההומאניים, כלומר מקצועות השכל, נתנו לנו את השפה ואת הכתב ואת החברה, ואת הציוויליזציה, ואת האמנה החברתית, ואת הכסף, ואת הכלכלה, ואת המסחר, ואת התרבות, ואת האמנות, ואת הספרות, ואת העיר, ואת המדינה ואת החוקים ואת המוסר ואת האתיקה ואת האסתטיקה ואת הפוליטיקה ואת הדמוקרטיה ואת הזכויות הטבעיות, בשעה שהמקצועות הריאליים נתנו לנו את בעיקר את כלי התחבורה ולא הרבה מעבר, אז כן, נראה לי שאני "ממש אסתכן פה" ואעשה את "ההימור המטורף הזה" של להגיד ולקבוע שהחשיבה האינטלקטואלית (הצד החזק של בעלי הנטיות ההומאניות) יותר חשובה מהחשיבה האינטליגנטית (הצד החזק של בעלי הנטיות הריאליות). כי פשוט החשיבה האינטלקטואלית מתעלה על החשיבה האינטליגנטית בכל צורה ודרך ועל כל צעד ושעל.
האם אנחנו צריכים לחשוב ביום-יום שלנו ובחיים בכלל יותר פעמים אינטלקטואלית או אינטליגנטית? התשובה היא אינטלקטואלית.
האם גדולי וחשובי הישגיה של האנושות, כלומר השפה והכתב והחברה והציוויליזציה והאמנה החברתית והכסף והכלכלה והמסחר והתרבות והאמנות והספרות והעיר והמדינה והחוקים והמוסר והאתיקה והאסתטיקה והפוליטיקה והדמוקרטיה והזכויות הטבעיות, האם אלו הישגים של החשיבה האינטלקטואלית או החשיבה האינטליגנטית? התשובה היא החשיבה האינטלקטואלית.
כלומר, אני לא יודע, אלא אם כן מישהו רוצה לטעון שיותר חשובים ממהישגים האלו, הם דווקא כלי התחבורה, שבסה"כ מאפשרים לנו להגיע ממקום למקום קצת יותר מהר מאשר מה שהיינו מגיעים בעבר על גבי סוסים?
בבקשה בואו נפסיק. זה מביך.
6. אך לבסוף, זה אפילו לא הנושא האמיתי. זה ai27 שדיבר על חשיבה, ואני זרמתי איתו. הנושא האמיתי של השרשור הוא מי חכם יותר? אנשים הומאניים או אנשים ריאליים?
התשובה היא אנשים הומאניים, וכעת נסביר למה, אך אם ברצוננו לעשות זאת נכון, ההסבר לאיך ומדוע ועל מה ולמה אנשים הומאניים חכמים יותר מאנשים ריאליים, הוא הסבר שתחילתו נעוצה בעצם אופיים עצמם של המדעים ההומאניים והמדעים הריאליים, ומשם עלינו להתחיל. בכמה השוואות פשוטות ביניהם. הבה ניגש לעבודה.
7. המדעים הריאליים מצומצמים מבחינה רוחבית, בשעה שהמדעים ההומאניים עשירים מבחינה רוחבית.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שבמדעים הריאליים פשוט יש פחות דברים לדעת אותם. אלו ממש מדעים שבהם ממש יש פשוט פחות חומר. פחות מה לדעת בכלל מלכתחילה. זה עולם מצומצם ביותר של 10 ספרות, מ-0 ועד 1, עם כמות מוגבלת ולא מאוד גדולה של פעולות חשבון שאפשר לעשות עם עשר הספרות האלו. אמנם זה נכון שאת הספרות אפשר להרכיב יחדיו בצורות ודרכים שונות לכדי אינסוף מספרים ואינסוף תרגילים אבל בסופו של דבר זה אותו החרא שוב ושוב, ומה שיש ללמוד אותו נגמר מהר מאוד עבור מי שבאמת משקיע את עצמו בתחום הזה, וכאשר ההבדלים בין המדעים הריאליים השונים, הם שכל מדע ריאלי מוסיף עוד איזשהן כמה תוספות לא מאוד משמעותיות מבחינת סדר הגודל והכמות, כאשר הכימיה בסה"כ מוסיפה את הכימיקלים, הפיזיקה מוסיפה את החומר, ההנדסה מוסיפה את הצורות, האסטרונומיה מוסיפה את החלל וכדומה'.
אבל זה תמיד אותן עשר ספרות עם אותה כמות מוגבלת של פעולות חשבוניות ואותה תוספת מסוימת שכל מדע ריאלי מסוים נותן לעולם הזה, העולם המתמטי.
המדעים הריאליים כל-כך מצומצמים מבחינה רוחבית, ומבחינת סדר הגודל של הידע שלהם, שהם בקושי מצליחים להיות מדעים שלעצמם ולא נספחים או גרורות של המתמטיקה, בצורה שגורמת להם להיראות מאוד דומים אחד לשני וכאילו כמן מדע-על בודד אחד, אבל לא בצורה או בכוונה מחמיאה. זאת אותה הגברת בשינוי אדרת שובו ושוב לנצח.
מאוד לא מרשים.
ומן הצד, המדעים ההומאניים עם מאוד עשירים מבחינה רוחבית. עולמות הידע שלהם הם עצומים ואינסופיים. בצורה של היפוך מוחלט מאשר המדעים הריאליים, במדעים ההומאניים פשוט לא נגמרים הדברים לדעת אותם ותמיד יש עוד. וזה מכיוון שהמדעים ההומאניים עוסקים במציאות הגדולה והשלמה, בשעה שהמדעים הריאליים, כל אחד מהם עוסק באספקט אחד של המציאות, לרוב כזה שאפילו לא כזה מעניין ומסקרן.
הנדסה-מתמטיקה עם צורות.
פיזיקה-מתמטיקה עם חומר ואנרגיה.
מתמטיקה-מתמטיקה עם עוד מתמטיקה.
וכך, פשוט ממש יש פחות מה לדעת וללמוד מאשר במדעים ההומאניים בצורה עובדתית וחד-משמעית שלחלוטין אינה ניתנת להכחשה. משמעות הדבר, ולצורך ההשוואה, היא שמי שלדוגמה גרוע במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר דברים במדעים ההומאניים מאשר מה שאדם שגרוע במדעים הריאליים ידע במדעים הריאליים. ואדם שבינוני במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שלדוגמה בינוני במדעים הריאליים, ואדם שטוב במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שטוב במדעים הריאליים.
זה בעצם אפילו גרוע יותר מזה. לדעתי, וככל הנראה, גם אדם שבינוני במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאשר אדם שטוב במדעים הריאליים, ואדם שגרוע במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שבינוני במדעים הריאליים.
8.המדעים הריאליים לא עמקניים מבחינה רובדית, בשעה שהמדעים ההומאניים כן עמקניים מבחינה רובדית.
המדעים הריאליים הם לא רק מצומצמים מבחינה רוחבית, אלא גם לא עמקניים מבחינה רובדית (כמובן בניגוד למדעים ההומאניים). מה ההבדל?
ההבדל הוא שהיותם של המדעים הריאליים מצומצמים מבחינה רוחבית זאת טענה המתייחסת לעצם עולם הידע הדל של המדעים הריאליים, שאין בהם כזה הרבה מה לדעת, בוודאי שלא בהשוואה למדעים ההומאניים, בשעה שב"לא עמקניים מבחינה רובדית" הכוונה היא שאלו מדעים שלא יורדים אל מתחת לפני השטח ושלא יורדים לעומק פשוט מכיוון שאין להם "מתחת לפני השטח" ואין להם עומק.
"מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל". ברגע שקיבלנו את התשובות, אין הרבה על מה להמשיך ולדון או לשאול. אין הרבה כיווני התפתחות. אין הרבה על מה לדון. אין הרבה מה להרחיב. אין הרבה מה לשאול. אין שום דבר נסתר או "מאחורי הקלעים". מדע טוב, מדע עם הרבה פוטנציאל, פשוט לא נראה ככה.
במדעים הריאליים אין הרבה אפשרויות, יכולת או אפילו צורך "לרדת לחקר העמת" כי אין איזושהי אמת גדולה "לרדת אליה".
זה נראה מאוד אבל מאוד לא טוב וזה מאוד לא מרשים.
במדעים ההומאניים מצד שני, תמיד יש עוד עומק לרדת אליו. עוד שכבה שמתחת לשכבה שכבר גילינו וחשפנו. עוד אמיתות נסתרות. עוד ועוד ועוד עד אין סוף. זה לא נגמר לעולם. במדעים הריאליים, "זה", אפילו לא מתחיל. במדעים הריאליים, הפוטנציאל הוא מלכתחילה לא רב, וממוצה עד מהרה.
המדעים הריאליים הם כמו מלפפון, בשעה שהמדעים ההומאניים הם כמו אבטיח.
אם תמדדו באמצעות כלי מדידה שונים מלפפון ואז אבטיח, תוכלו להבחין בדבר מעניין-האבטיח ארוך יותר מהמלפפון, רחב יותר ממנו, עם היקף גדול יותר משלו, הוא עולה יותר למעלה ממנו ויורד יותר למטה ממנו, והוא גם שוקל יותר ממנו. האבטיח הוא פרי שהוא העולם כולו, ואולי זאת גם הסיבה למה הוא מעוצב בצורה הזאת. צורה של עולם.
זה התחיל בכך שטענתי שאנשים הומאניים חכמים יותר מאנשים ריאליים.
ai27 ענה לי כך:
"הפוך.
הרי אם יכלו לחשוב בעצמם במקום רק לדקלם חומר
היו עושים בגרות ריאלית".
ולהלן תגובתי החשובה ופוקחת העיניים שמסבירה מדוע בניגוד גמור למה שמקובל להאמין כיום, ובהתאמה עם מה שהיה נהוג להאמין בו בעבר, אלו דווקא המדעים ההומאניים שחשובים יותר מהמדעים הריאליים ואנשים הומאניים שחכמים יותר מאנשים ריאליים:
"1. הפוך. אם האנשים הריאליים היו יכולים לחשוב בעצמם במקום רק לשנן נוסחאות ולעקוב אחרי הוראות הנוסחאות צעד אחר צעד ועקב בצד אגודל, לא היו נוטים אל המקצועות הריאליים, המצומצמים מבחינה רוחבית, הלא עמקניים מבחינה רובדית, הפשטניים, בעלי האופי הרפטטיבי וחסרי התחכום המיוחד, אלא היו עושים בגרות הומאנית ונוטים אל מקצועות המילים שבהם באמת צריך ואפשר להפעיל את הראש כמו שצריך-לחשוב, להגות, להרהר.
2. אך כל זה עדיין אינה תשובה מספקת. עלינו להיכנס בעומק הקורה ולהשקיע את כל הזמן והמאמצים שצריך, מכיוון שאנחנו דנים בנושא שברומו של עולם, ולכן לא אסתפק בתגובה המוחצת שנתתי זה עתה.
ראשית כל, לא דיברנו על חשיבה, אלא על מי חכם יותר, אך מכיוון שאתה בחרת לדבר על חשיבה, אתייחס גם לכך.
חשיבה היא דבר המורכב משני רכיבים: שכל ואינטליגנציה.
שאלה באשר ליחס הנכון והרצוי בין השכל לאינטליגנציה במהלך תהליך החשיבה תהיה לא נכונה מן היסוד, מכיוון שאירועים שונים וסיטואציות שונות מדרישים סוגים שונים של חשיבה בעלי הרכבים שונים מבחינה כמותית ומבחינה איכותית של שכל ואינטליגנציה.
מה שכן, אנחנו כן יכולים לדבר על מגמות.
3. מוטב שנתחיל בהסבר של דבר פשוט-על המקצועות ההומאניים אנחנו יכולים להסתכל כעל מקצועות השכל, ועל המקצועות הריאליים אנחנו יכולים להסתכל כעל מקצועות האינטליגנציה.
הסיבה לכך היא שהמקצועות ההומאניים מדרישים בעיקר שכל, בשעה שהמקצועות הריאליים מדרישים בעיקר אינטליגנציה.
מדוע?
מכיוון שהמקצועות ההומאניים הם מקצועות הידיעה, בשעה שהמקצועות הריאליים הם מקצועות הזכירה.
לא צריך להיות אינטליגנטי בשביל המקצועות ההומאניים מכיוון שאינטיליגנציה משמעה זיכרון, מהירות עיבוד, שליפה ואחסון. דברים שצריך כמות משמעותית שלהם, בעיקר בשביל המקצועות הריאליים.
מה שכן צריך בשביל המקצועות ההומאניים זה שכל.
מדוע?
מכיוון שהמקצועות ההומאניים הם המקצועות הידיעה. אלו המקצועות העשירים מבחינה רוחבית והעמוקים מבחינה רובדית. אלו המקצועות בעלי עולמות הידע הגדולים והעשירים. אלו המקצועות שבהם יש הרבה לדעת, בשעה שבמקצועות הריאליים יש מעט לדעת והרבה לזכור.
באופן הפוך, מכיוון שהמקצועות הריאליים הם מקצועות הזכירה, לא צריך להיות חכם בשבילם, מכיוון שהם לא מדרישים הרבה שכל מכיוון שאין הרבה מה לדעת ואין הרבה מה ללמוד בגלל היותם מצומצמים רוחבית ולא עמוקים רובדית, כמו גם בעלי אופי פשטני, לא מתוחכם ורפטטיבי. מנגד, יש הרבה מה לזכור בהם במובן של מספרים, נוסחאות וחוקים, ולכן הם מדרישים בעיקר אינטליגנציה-כמויות גדולות ו/או מעל הממוצע של זיכרון, מהירות עיבוד, שליפה ואחסון.
4. אנשים עם הרבה אינטליגנציה, אנחנו יכולים לקרוא לחשיבתם "חשיבה אינטליגנטית". אנשים עם הרבה שכל, אנחנו יכולים לקרוא לחשיבתם "חשיבה אינטלקטואלית". כך שלבסוף, השאלה היא לא "מי יודע לחשוב" ו"מי לא יודע לחשוב", מכיוון שכולם יודעים לחשוב.
השאלה האמיתית היא מי יודע לחשוב איך, באיזו כמות, באיזו רמה של איכות, באיזה יחס של המרכיב החשיבתי האינטליגנטי לעומת המרכיב החשיבתי האינטלקטואלי, ובאיזו מידה של יכולת להתאים את חשיבתו למצב ולסיטואציה, ולסוג החשיבה, כמות החשיבה, רמת איכות החשיבה והיחס שבין המרכיב האינטליגנטי של החשיבה למרכיב האינטלקטואלי של החשיבה שהמצב והסיטואציה מדרישים. אבל לא נדבר ממש על כל זה כדי לא להסתבך שלא לצורך אלא נשמור על הדברים פשוטים.
5. לאחר שהוסבר שהן בעלי הנטיות הריאליות-אינטליגנטיות והן בעלי הנטיות ההומאניות-אינטלקטואליות מסוגלים לחשיבה, השאלה האמיתית הנותרת היחידה, לפחות זאת שנעסוק בה כעת, היא איזו חשיבה היא יותר חשובה, יותר נזקקת?
וובכן, מכיוון ששני שליש מהמדעים הם מדעים הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון ששני שליש מהמקצועות באקדמיה הם מקצועות הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון ששני שליש מהמקצועות בבית-ספר הם מקצועות הומאניים ורק שליש ריאליים, ומכיוון שאת המקצועות ההומאניים לפחות בחלקם אנחנו צריכים לחיים עצמם ולא רק לבית-ספר ואז לעולם לא ניתקל בזה אי-פעם שוב, או אולי כן אבל גם אז רק אם אנחנו עושים תואר ומוצאים עבודה בתחום, ומכיוון ששכל ככלל הוא יותר חשוב מאינטליגנציה, ומכיוון שהעולם והחיים והיום-יום מורכבים ממצבים וסיטואציות שבשביל להתמודד איתם אנחנו לא צריכים נוסחאות ומספרים אלא שכל, ומכיוון שהמקצועות ההומאניים, כלומר מקצועות השכל, נתנו לנו את השפה ואת הכתב ואת החברה, ואת הציוויליזציה, ואת האמנה החברתית, ואת הכסף, ואת הכלכלה, ואת המסחר, ואת התרבות, ואת האמנות, ואת הספרות, ואת העיר, ואת המדינה ואת החוקים ואת המוסר ואת האתיקה ואת האסתטיקה ואת הפוליטיקה ואת הדמוקרטיה ואת הזכויות הטבעיות, בשעה שהמקצועות הריאליים נתנו לנו את בעיקר את כלי התחבורה ולא הרבה מעבר, אז כן, נראה לי שאני "ממש אסתכן פה" ואעשה את "ההימור המטורף הזה" של להגיד ולקבוע שהחשיבה האינטלקטואלית (הצד החזק של בעלי הנטיות ההומאניות) יותר חשובה מהחשיבה האינטליגנטית (הצד החזק של בעלי הנטיות הריאליות). כי פשוט החשיבה האינטלקטואלית מתעלה על החשיבה האינטליגנטית בכל צורה ודרך ועל כל צעד ושעל.
האם אנחנו צריכים לחשוב ביום-יום שלנו ובחיים בכלל יותר פעמים אינטלקטואלית או אינטליגנטית? התשובה היא אינטלקטואלית.
האם גדולי וחשובי הישגיה של האנושות, כלומר השפה והכתב והחברה והציוויליזציה והאמנה החברתית והכסף והכלכלה והמסחר והתרבות והאמנות והספרות והעיר והמדינה והחוקים והמוסר והאתיקה והאסתטיקה והפוליטיקה והדמוקרטיה והזכויות הטבעיות, האם אלו הישגים של החשיבה האינטלקטואלית או החשיבה האינטליגנטית? התשובה היא החשיבה האינטלקטואלית.
כלומר, אני לא יודע, אלא אם כן מישהו רוצה לטעון שיותר חשובים ממהישגים האלו, הם דווקא כלי התחבורה, שבסה"כ מאפשרים לנו להגיע ממקום למקום קצת יותר מהר מאשר מה שהיינו מגיעים בעבר על גבי סוסים?
בבקשה בואו נפסיק. זה מביך.
6. אך לבסוף, זה אפילו לא הנושא האמיתי. זה ai27 שדיבר על חשיבה, ואני זרמתי איתו. הנושא האמיתי של השרשור הוא מי חכם יותר? אנשים הומאניים או אנשים ריאליים?
התשובה היא אנשים הומאניים, וכעת נסביר למה, אך אם ברצוננו לעשות זאת נכון, ההסבר לאיך ומדוע ועל מה ולמה אנשים הומאניים חכמים יותר מאנשים ריאליים, הוא הסבר שתחילתו נעוצה בעצם אופיים עצמם של המדעים ההומאניים והמדעים הריאליים, ומשם עלינו להתחיל. בכמה השוואות פשוטות ביניהם. הבה ניגש לעבודה.
7. המדעים הריאליים מצומצמים מבחינה רוחבית, בשעה שהמדעים ההומאניים עשירים מבחינה רוחבית.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שבמדעים הריאליים פשוט יש פחות דברים לדעת אותם. אלו ממש מדעים שבהם ממש יש פשוט פחות חומר. פחות מה לדעת בכלל מלכתחילה. זה עולם מצומצם ביותר של 10 ספרות, מ-0 ועד 1, עם כמות מוגבלת ולא מאוד גדולה של פעולות חשבון שאפשר לעשות עם עשר הספרות האלו. אמנם זה נכון שאת הספרות אפשר להרכיב יחדיו בצורות ודרכים שונות לכדי אינסוף מספרים ואינסוף תרגילים אבל בסופו של דבר זה אותו החרא שוב ושוב, ומה שיש ללמוד אותו נגמר מהר מאוד עבור מי שבאמת משקיע את עצמו בתחום הזה, וכאשר ההבדלים בין המדעים הריאליים השונים, הם שכל מדע ריאלי מוסיף עוד איזשהן כמה תוספות לא מאוד משמעותיות מבחינת סדר הגודל והכמות, כאשר הכימיה בסה"כ מוסיפה את הכימיקלים, הפיזיקה מוסיפה את החומר, ההנדסה מוסיפה את הצורות, האסטרונומיה מוסיפה את החלל וכדומה'.
אבל זה תמיד אותן עשר ספרות עם אותה כמות מוגבלת של פעולות חשבוניות ואותה תוספת מסוימת שכל מדע ריאלי מסוים נותן לעולם הזה, העולם המתמטי.
המדעים הריאליים כל-כך מצומצמים מבחינה רוחבית, ומבחינת סדר הגודל של הידע שלהם, שהם בקושי מצליחים להיות מדעים שלעצמם ולא נספחים או גרורות של המתמטיקה, בצורה שגורמת להם להיראות מאוד דומים אחד לשני וכאילו כמן מדע-על בודד אחד, אבל לא בצורה או בכוונה מחמיאה. זאת אותה הגברת בשינוי אדרת שובו ושוב לנצח.
מאוד לא מרשים.
ומן הצד, המדעים ההומאניים עם מאוד עשירים מבחינה רוחבית. עולמות הידע שלהם הם עצומים ואינסופיים. בצורה של היפוך מוחלט מאשר המדעים הריאליים, במדעים ההומאניים פשוט לא נגמרים הדברים לדעת אותם ותמיד יש עוד. וזה מכיוון שהמדעים ההומאניים עוסקים במציאות הגדולה והשלמה, בשעה שהמדעים הריאליים, כל אחד מהם עוסק באספקט אחד של המציאות, לרוב כזה שאפילו לא כזה מעניין ומסקרן.
הנדסה-מתמטיקה עם צורות.
פיזיקה-מתמטיקה עם חומר ואנרגיה.
מתמטיקה-מתמטיקה עם עוד מתמטיקה.
וכך, פשוט ממש יש פחות מה לדעת וללמוד מאשר במדעים ההומאניים בצורה עובדתית וחד-משמעית שלחלוטין אינה ניתנת להכחשה. משמעות הדבר, ולצורך ההשוואה, היא שמי שלדוגמה גרוע במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר דברים במדעים ההומאניים מאשר מה שאדם שגרוע במדעים הריאליים ידע במדעים הריאליים. ואדם שבינוני במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שלדוגמה בינוני במדעים הריאליים, ואדם שטוב במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שטוב במדעים הריאליים.
זה בעצם אפילו גרוע יותר מזה. לדעתי, וככל הנראה, גם אדם שבינוני במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאשר אדם שטוב במדעים הריאליים, ואדם שגרוע במדעים ההומאניים עדיין ידע יותר מאדם שבינוני במדעים הריאליים.
8.המדעים הריאליים לא עמקניים מבחינה רובדית, בשעה שהמדעים ההומאניים כן עמקניים מבחינה רובדית.
המדעים הריאליים הם לא רק מצומצמים מבחינה רוחבית, אלא גם לא עמקניים מבחינה רובדית (כמובן בניגוד למדעים ההומאניים). מה ההבדל?
ההבדל הוא שהיותם של המדעים הריאליים מצומצמים מבחינה רוחבית זאת טענה המתייחסת לעצם עולם הידע הדל של המדעים הריאליים, שאין בהם כזה הרבה מה לדעת, בוודאי שלא בהשוואה למדעים ההומאניים, בשעה שב"לא עמקניים מבחינה רובדית" הכוונה היא שאלו מדעים שלא יורדים אל מתחת לפני השטח ושלא יורדים לעומק פשוט מכיוון שאין להם "מתחת לפני השטח" ואין להם עומק.
"מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל". ברגע שקיבלנו את התשובות, אין הרבה על מה להמשיך ולדון או לשאול. אין הרבה כיווני התפתחות. אין הרבה על מה לדון. אין הרבה מה להרחיב. אין הרבה מה לשאול. אין שום דבר נסתר או "מאחורי הקלעים". מדע טוב, מדע עם הרבה פוטנציאל, פשוט לא נראה ככה.
במדעים הריאליים אין הרבה אפשרויות, יכולת או אפילו צורך "לרדת לחקר העמת" כי אין איזושהי אמת גדולה "לרדת אליה".
זה נראה מאוד אבל מאוד לא טוב וזה מאוד לא מרשים.
במדעים ההומאניים מצד שני, תמיד יש עוד עומק לרדת אליו. עוד שכבה שמתחת לשכבה שכבר גילינו וחשפנו. עוד אמיתות נסתרות. עוד ועוד ועוד עד אין סוף. זה לא נגמר לעולם. במדעים הריאליים, "זה", אפילו לא מתחיל. במדעים הריאליים, הפוטנציאל הוא מלכתחילה לא רב, וממוצה עד מהרה.
המדעים הריאליים הם כמו מלפפון, בשעה שהמדעים ההומאניים הם כמו אבטיח.
אם תמדדו באמצעות כלי מדידה שונים מלפפון ואז אבטיח, תוכלו להבחין בדבר מעניין-האבטיח ארוך יותר מהמלפפון, רחב יותר ממנו, עם היקף גדול יותר משלו, הוא עולה יותר למעלה ממנו ויורד יותר למטה ממנו, והוא גם שוקל יותר ממנו. האבטיח הוא פרי שהוא העולם כולו, ואולי זאת גם הסיבה למה הוא מעוצב בצורה הזאת. צורה של עולם.