לא שאני נגד, אבל הנושא הוא טיפה
בעייתי. אני די בטוח שהכוונות שלך חיוביות, אבל כבר ניכוונו בעבר ע"י אנשים שבאו "לחקור" אותנו, או ביקשו "רק טקס". לפני כשנה נכחתי בטקס שכזה, שנערך במסגרת חוג תיאטרון. מצד אחד שמחתי על הצורה החיובית שבה הדבר עבר, בצורה רצינית ומוכבדת - אך מצד שני, החלק המשמעותי של הטקס כלל לא היה שם (אפילו לא במסגרת המשחק) ואחרי זה המרצה של הקורס הלך וניתח אותו עד מוות, דבר שהציק לי לא מעט, אפילו שגם אני בעל אוריינטציה אקדמית ובעל נטיה לנתח דברים. מעבר לכך, הטקסים שלנו (אי אפשר ממש לדבר בשם כל הפגנים כאן בארץ, או בשם כל הפגנים בכלל, כי כל אחד ודרכו שלו, אבל אני נוטה לחשוב שהרוב יסכימו איתי כאו) נועדו להעשות יותר מאשר להיחקר. טקס אפשר לחקור במשך כמה זמן שרק רוצים - ולא להגיע לכלום, כי רק חווית הטקס עצמה, המועבר בצורה הנכונה והאנשים המתאימים היא זו שמשמעותית. אם נכנסים מראש לזה ב"ראש חוקר", הדבר יפגום ויהרוס - אם לא לכולם, לפחות לאותו חוקר. אחד הדברים הבסיסיים בטקסים פגניים היא ההשתתפות של כולם. אני לא אוהב להיות שחקן בהצגה, וכמוני גם רבים אחרים. התחושה שרבים מחבריי הפגנים חשו בטקסים הפתוחים של "הרוח הגדולה", למשל, לא היתה טובה במיוחד, כי רבים לשם באים במטרה "לראות" ולא ממש להשתתף. אולי לטרה ודוב זה לא מפריע, אבל אולי הם לא חשים בזה שהם הופכים בעצם ל"הצגה", גם בכך שהבנתי שהם לא ממש דואגים *לשתף* את אלו שבאים לראות, ובכך לדעתי שני הצדדים יוצאים נפסדים. לגבי "לספר על הטקס" - הטקסים, גדולים ככל שיהיו, הם עדיין חוויות אישיות - שאת חלקן ניתן להעביר במילים, אחרות פשוט לא רוצים לשתף את מי שלא היה בטקסים או בכלל מישהו אחר, לכן תמצאי שרבים לא ששים לדבר על זה, במיוחד עם מישהו שנתפס כ"חיצוני" (אפילו שאני אישית נגד הסיווג ל"חיצוני", כי כולנו היינו מתישהו "חיצונים"). לאחרונה קבלתי דוגמא חיה לניתוח יתר של דברים - ברשימה אחרת בה אני משתתף, נכנסה מישהי שמראש הצהירה על היותה שייכת לקהילה אמונית אחרת מזו של רוב חברי הרשימה, והתחילה לשאול שאלות בעלות אופי אקדמי מאוד. אמנם היא הבהירה שזה לא שייך למחקרים האקדמיים שלה (היא קשורה לאסטרו, מסורת נורדית, וגם קשורה בכמה וכמה ספרים בנושא), אך השאלות שלה היו בחזקת "ניתוח יתר". אנשים רבים ענו לה ושיתפו פעולה במשך זמן, אבל היה מקום שבו הרוב התחילו לסגת מנושא שאלותיה, בהן היא ניסתה, לפעמים בכח, להשוות בין דברים שהיא *קראה* לבין דברים שאנשים אמרו, בלי ממש להבין את מה שמנסים להסביר לה. אישית אני מעריך אותה, וגם המניעים שלה היו, לפחות לפי מה שהיא אמרה, "טהורים", אבל ניתוח היתר שלה פשוט הרס. וכאן אני אגיע לנקודה האחרונה של ה"הרצאה" שלי, ואחריה למשהו טיפה יותר פרקטי - אישית לא אהבתי את ההתייחסות שלך לחתונה ולבר מצווה כ"בנאליים". אין בהם שום דבר בנאלי, לפחות לא בכוונה שלהם. אולי ההתייחסות אליהן של הרבה אנשים היא בנאלית, אבל הם בהחלט לא בנאליים למשפחה ולמי שעובר את הטקס (חתן בר המצווה, הכלה והחתן וכיו"ב). יש הרבה מה ללמוד מהטקסים הללו. אולי הם נראים לך בנאליים מכיוון שאנחנו מכירים דוגמאות כאלה למכביר ונראה כי רבים היו בוחרים לעשות את העבודה שלהם על זה, אבל יש לטקסים האלה משמעויות סוציולוגיות עמוקות - כלכל טקסי המעבר. לדעתי האישית, מבחינה סוציולוגית, לנתח טקסי מעבר שונים יהיה הרבה יותר מעניין ונכון, מאשר טקסים עונתיים (שאמנם להם גם יש נדבך של טקס מעבר כזה או אחר, אבל לדעתי ההשלכות של טקסי המעבר, ה- Rites of Passage הן גדולות יותר). למה שלא תנסי לדבר עם חתן או כלה, עם הוריהם, וכן הלאה על הטקס שהם עברו, מה הם חשו, מה המשמעות של כל מה שקרה בשבילם? אולי אז הטקסים הללו יפסיקו להראות לך בנאליים. לכל פעולה בטקס החתונה יש משמעות עמוקה, שיהיה לך קל יותר להתחקות אחריה מאשר על טקס פגני שיהיה לך לדעתי קשה יותר לעשות כך, כי אנשים פחות מעוניינים לדבר על זה וכתוב על זה עוד פחות. ועכשיו, לחלק הפרקטי - באתר של כרמית, תוכלי למצוא
דוגמא לטקסים שונים, חלקם אישיים, חלק בקבוצה. לי אישית נראה לא נכון להתחיל לנתח אותם, מה גם שהדברים שאני רואה בטקסים הללו יכולים להיות שונים ממה שמחברת הטקסים התכוונה אליהם (ואיני יודע עד כמה כרמית מוכנה לנתח את הטקסים שלה. בסופו של דבר, בטקסים יש משהו אישי אי אפשר ו/או לא רוצים להעביר במילים כפי שכבר כתבתי). באינטרנט באנגלית בכלל קל למצוא
דוגמאות לטקסים רבים. כמו כן, סיור בבלוגים של חלק מחברי הפורום יכול לעזור לך למצוא חוויות אישיות מטקסים, מפורטים פחות, מפורטים יותר (בשלי אין פירוט עד כמה שזכור לי, חוץ מאזכור על נוכחות ותחושה כללית). תקראי את מה שאני מציע (ואם תמצאי עוד, מה טוב) - ותשאלי. אולי יענו, אולי לא.
